עוף בחלב אמו

[קפת]

עוף בחלב אמו ../images/Emo80.gif../images/Emo26.gif../images/Emo116.gif

כבר שנים שאני מנסה להבין את סוגיית הכשרות, ואת הק(כ)שר שלה לעבודת האל, לאמונה ולנוכחות אלוהית בקיום האנושי. והנה, הבוקר, כשדהרתי לי באשמורת, טרוטת, עלה בדעתי להתקיל את דיסקומותק, הפעור, בעניין. חשבתי לעצמי ברשעות, למה שלא אשאל אותו מה הקשר בין סטייק במרגרינה ובין האמונה שלך? מאין לך שאלוהים רוצה שאתה דווקא תאכל מזון קלוקל בחתונות, תגדל זקן לא היגייני ולא אסתטי, או תלבש חצאיות מכוערות ופאות מגרדות, או תגזור פיסות של נייר טואלט בטרם נכנסת השבת? זאת עבודת הבורא או עבודת הרבנים (בעיניים, בעיניים)? לפני כמה ימים אפילו יצא פסק הלכה של איזה רבן, שבפסח אסור להשתמש בכמון, מחשש שהתבלין מכיל שאריות של חיטה ושיבולת שועל. בשנה שעברה אסרו על שאיבת מי הכנרת, שמא הם מכילים חמץ, וחברה קיבוצניקית רפתנית ספרה לי, שהם מפסיקים להאכיל את הפרות בתערובת שבועיים לפני פסח, אחרת שומר הכשרות אוסר עליהם להעביר את החלב שהם חולבים לתנוסה והם נאלצים לשפוך טונות של חלב טרי. אני יודעת. אתה תגיד - התלמוד. ואני אומר - מוסד הרבנות השתלט על הדת. פרשנות התנך ושאר כתבי הקודש הפכה למרכז העשייה הדתית. והנה, הערב, כשקמתי משנת יום השישי המקודשת שלי (דרכי הצנועה לקדש את יום השבת לקודשו היא דווקא ביום ששי בצהוריים. זה היום היחיד שבו אני באמת שובתת מכל מלאכה. חוץ מאלה שנעימות לי ותסלקו את החיוכים והמחשבות המלוכלכות) - אז הנה, פתחתי טלויזיה לבהות קצת ולהתעורר, ויש תכנית של אהרוני וגברי בנאי, דרך האוכל. והפעם, הם מבקרים אצל עדת הקראים ולומדים בישול קראי. הקראים האלה, מסתבר, פרשו מהיהדות במאה ה-8 בגלל שאיזה ענן בן דוד הרגיש שכל הפרשנויות וההלכות האלה אין להן שום קשר עם היהדות כפי שהוא מבין. הקראים מבינים את המצוות כפשוטן: גדי לא מבשלים בחלב אמו, אבל עוף בשמנת זה אחלה. אין הפרדה בין בשר לחלב ושמירה על מטבח כשר. כשנכנסים לבית הכנסת חולצים נעלים (והם התחילו עם זה לפני המוסלמים, שכנראה למדו מהקראים את המנהג), כי עומדים במקום קדוש. דברים כאלה. מה אגיד לכם, נשמעים לי אחלה, הקראים האלה. מאמינים לעניין ובעניין. לא מתעסקים בשטויות ובביזאר. לא מעמיסים על הדת שלהם מערכת ממסדית ומסועפת שחייבת להצדיק את קיומה ולתחזק את עצמה בכל מיני מנהגים שאין להם דבר וחצי דבר עם אמונה. אז תגיד לי אתה, דיסקו. בהנחה שיש אלוהים, בהנחה שהוא אלוהים יהודי, זה מה שהוא רוצה? שכל חייך תתעסק במינהגים טפלים, שהופכים את האמונה באל למשחק מאוד מסובך עם חוקים ומצוות שאפחד לא יכול למלא בצורה מלאה, שלא לומר אוטנטית? ואם אכן הכמון אינו כשר בפסח, זה אומר שדורות על דורות, מאות בשנים, אנשים שקיימו באמונה מלאה ולב שלם את מצוות אי אכילת חמץ בפסח - בעצם חיו בחטא?

 

[טריפל]

סם להמונים

יש משהו על גבול הטיזריות בשאלות ששאלת, קפת. זה לא הוגן לשאול ובאותה נשימה לקרוא לזה מינהגים טפלים(שלאנשים מסוימים זה עולם ומלואו). חלק מהעניין בלנסות להבין זה לצמצם את הבורות בנושא ולא לבוא בגישה מתנשאת אעפס. אז הא לך התפלספות בשקל שלושים: אני מודה שאני בור מוחלט כשזה נוגע למיצוועס וגם רחוק מלהיות מאמין אבל לכל ה"התעסקות" הזאת יש מטרה מסוימת, אם מנסים להסתכל על זה בצורה אנתרופולוגית גרידא. זה מספק תוכן ותחושת שייכות לאותם אנשים. אני רואה את זה כתרפיה או מסגרת שמשרתת צרכים אנושיים. זו דרך חיים לא יותר מזה. למה את חושבת שיש אינסוף דוגמאות של אנשים שבנקודת השפל בחייהם (או השיא) פונים לדת, בין אם זה יהדות, איסלם, עדי-יהוה או האשכים של רפיק-מלך-הטנטרה? כנראה שזה נותן משמעות ומכניס סדר. זה לא קשור למה שאלוהים רוצה. זה קשור לנורמות חברתיות. כמו שלחילונים יש נורמות מסוימות כך גם לחרדים, למוסלמים הדוקים ואפילו לכושים שגרים בפרוג'קטס. כשאתה משתייך לסביבה מסוימת (בין אם מבחירה או לא) אתה חייב לעקוב אחרי קודים מסויימים על מנת להרגיש שייך.

 

[קפת]

למה על גבול? למה על גבול?

למה להעליב? זו היתה טיזריות לשמה. טריפלון, שמענא בייבי: אני יודעת, ואתה צודק, והכל, וכל מה שאמרת בעצם מקופל כבר במה שכתבתי. והפניה היתה ספציפית לדיסקומותק, שהוא אדם אנטליגנטי, ומספיק מתוחכם בשביל לסלק את כל השטיקים ממה שכתבתי ותהתעמת עם העניין האמיתי. האמת היא, שהייתי צריכה לכוון את כל המונולוג שלי לעין הנץ, אבל הוא עסוק וכבר לא ממש מרגיש מחוייבות להתייחס ברצינות לכל מה שאני כותבת, אז החלטתי להתעלק קצת על הילד החדש בשכונה. ע"ע פעור. עכשיו מה אני בכלל רוצה? או, טריפל, מאוד מצוין ששאלת. תודה. מיד אענה: בוא נקלף את כל מה שאנחנו יודעים על הצורך להשתבט בשבטים ולהכניס משמעות. בוא נברר למה המשמעות שמכניסים, מי שזקוק לזה, נעשית בשם אלוהים? וכיצד אדם מאמין, כמו דיסקומותק, חי עם ההכרה שכל המנהגים והפולחן, הם מעשה ידי אדם?!?

 

[יס באך]

הבעיה לא תיענה על ידי דיסו

הבעיה נותחה והוצגה בהרחבה רבה על ידי פוקו ואחרים. "דת" בניגוד לאמונה היא מערכת של שליטה, בה הסובייקט מקבל בין אם מבחירה ובין אם מאילוץ ובין אם מתוך הרגליות שלטון המעט על הרוב בשמו של כוח טרנסצנדנטי שהוא עולם ומלואו. המיעוט שולט ברוב אם באמצעות מנהגים, בין אם באמצעות הפחדות וטרור ובין אם באמצעות פרשנות כזו הכופה על היחיד לרצות את תאוות הכוח והשליטה של כוהני הדת, כלומר השליטים. בדת מסוג כזה, אגב, תוכלי לראות שנשים תמיד הן "האחר" המאיים. בדת דמוקרטית יותר, סובלנית יותר המעריכה את האמונה ולא את השיוך החברתי היוצר עוצמה וכוח למנהיגים, נשים זוכות ל"אתר" אחר[ בלשונה של נווה. ענין הבשר בחלב עם העוף אגב, הוא מבחינת חשש של "בלבול", ולמרות שכולם יודעים שהבשר בא מארגנטינה וברור שהחלב לא אמא של הבשר הזה.. אני בטוח שקראת באיזה מקום מדוע החזיר הורחק מהשולחן השמי-בשל התחרות שלו על המזון עם בני האדם. פרות, עזים, כבשים צמחוניות ואוכלות כל ירק שאדם לא אוכל, ואז גידולן כלכלי יותר. יש עוד הסברים רבים ואחרים למצוות השונות שמראים שמטרתן לא להתעמר בבני אדם אלא יש בהן גם איזו תשובה למצוקת קיום, אבל גם הפרשנות שימשה ומשמשת ככלי לשליטה ב"עדר". ונכון שהנצרות חידדה את דימוי העדר והרועה [PASTOR], אבל כבר דויד במיתוס היהודי היה רועה צאן. אם מנהיג רואה בציבור שלו "עדר", הרי כרועה של "עדר" הוא חייב להפעיל טקטיקות רבות ומגוונות לשליטה בעדר, אין הוא מחוייב תודעתית לציבור כאל בני אדם. זהו

 

[קפת]

תודה על הניתוח המעלף והמאלף

אבל גם אתה, ידידי, כמו טריפל לפניך, טעיתם בהבנת השאלה שלי, או שמא זו אני שלא הסברתי את עצמי כראוי. טריפל, יס באך, קפת ופוקו (אחלה ניק, אגב) הם אנשים חילוניים שרואים בדת כלי שלטוני. אבל דיסקומותק, שמן הסתם יגיח לשאת את דברו בצאת השבת, חי את הדת, את האמונה ואת מנהגיה. לא מעניין אותי מה האדם החילוני רואה במנהגי הפולחן. זה המובן מאליו. מעניין אותי איך אדם מאמין, אבל כזה חושב, מודע, אינטלקטואל - חי עם המנהגים. כיצד אדם כזה מכפיף את עצמו למוסד הרבנות. כיצד הוא מצדיק את האמונה שלו עם שלל המנהגים שחלקם, הנהוג בזרמים מסויימים, (בסדר, טריפ? זה ניסוח הוגן) הוא מגוחך, ולעתים סותר הרגלים שנחשבו למקובלים מימים ימימה (ע"ע פרשת הכמון).

 

[יס באך]

וואלה, בסדר

שדיסו יענה לך. ואז נקרע את התשובה שלו. ונראה.. הולך

 

[בעלזבוב]

תחליף לחליפה

בעברי השחור, תרתי משמע, ישנן כמה וכמה שנים הן הייתי תלמיד ישיבה ומקיים את מצוות היהדות קטנה כגדולה, באמונה, בחשק, ובסיפוק רב. אני מעריך שזה נותן לי איזה שהוא רקע לנסות לענות על שאלתך, רקפתמותק. אני מבסס את תשובתי על שלוש מהנחות יסוד של האדם הדתי: א. ההערצה של גדולי הדור, כולל ההנחה שבעבר הם היו גדולים וחכמים יותר. ב. החשש, הבעתה, הפחד הנורא מפני החטא. ג. חוכמתו של האל היא אין סופית והוא ידע מראש את כל מה שיהיה אי פעם. לסמוך, להעריך ולהעריץ את "גדולי הדור" ופוסקיו זה דבר שדתיים חיים אותו יום יום, נושמים אותו בכל נשימה, שיעור, חברה. לדוגמא, גם היום, למרות שאני חושב שזקנתו של הרב עובדיה יוסף ביישה את נעוריו, ושהוא הוציא הרבה שטויות מהפה, הן בתוכן והן בסגנון, הרי עדיין יש לי כלפיו סוג של יראת כבוד, גם ממרחק של עשרים וחמש שנה, של גאון הדור - האיש שידע את כל התנ"ך, המשנה, ועוד אלפי ספרים אחרים בעל פה, וידע לציין מזיכרונו מראה מקום - כולל העמוד והמיקום בעמוד – לכל ציטוט שהביא. ככזה, כשהוא דיבר, דבריו היו "דברי אלוהים חיים", והתקבלו כך על ידי רוב העם, בייחוד אלו שלא היו להם הכלים לבדוק, לבחון או לבקר את הדברים. אלו שיכלו, אגב, אכן ביקרו, ומבקרים, ויבקרו. אבל ככה נוצר הפלורליזם, כידוע (נו, טוב, וש"ס החדשה). לכן, קפתוניו, כשהרב מה-שמו אמר את מה שאמר על הכמון, מיצמץ בשפתיו היהודי הפשוט ששמע על כך בשיעור השבועי בהנאה ובהערכה: "איך הוא עלה על זה שיש כזה חשש? איזה גאון!" אגב, בפני אותם אנשי הלכה שיאמרו שכל מעשה הכמון הרי הוא שטות מוחלטת, עומדת התמה השניה: החשש מפני חטא. כל טענותיהם מתפזרות ברוח מול השאלה: "ואתה כל כך בטוח עד כדי כך שתיקח על מצפונך את האחריות שהמוני בני ישראל יחטאו בעוון מאכל חמץ בפסח?". בום, בכל קורס ברעש לא נעים. הנטל גדול מדי. יש בזה גם היבט מתימטי, מובנה. כל טענה מתבססת על הטענה שלפניה, כאשר הטענה המקורית כבר נשתכחה מזמן. היום ידונו בני-אוריין במה נעשה כדי להימנע מתקיעה של פיסת בשר בין החניכיים, שעלולה להישאר עד שלוק החלב הבא, והאם פתיחת המקרר בשבת (אשר מכניסה אויר חם אליו ומזרזת את הפעלת המנוע האוטומטי) דינה כחילול שבת. ואין לזה כבר שום קשר בראשם ל"לא תבשלו גדי בחלב אימו", או ל"וביום השביעי לא תדליקו אש בכל מושבותיכם". הציוויים המקוריים הגיעו ישירות מהאל, ואז (כיוצא מהנחת היסוד השלישית שציינתי) ברור שהם לא תלויים בזמן, וצריך להבין כיצד לקיים אותם מול המציאות המשתנה. ואכן, מאז מנסים למצוא שוב ושוב את הדרך הטובה ביותר לממש את רצונותיו של האל. במרוץ הזה, כל פיסת היא רק ס"מ נוסף מהפיסה הקודמת, ובהקשר הזה היא הגיונית לגמרי. לכן, ברור שניתן בקלות, לאור המרחק מהמקור, לקחת פיסת הלכה בדידה ולהציג אותה מחוץ להקשר כמגוחכת ולא הגיונית. אבל זהו, צריך להיות מחוץ להקשר בשביל זה. לאדם דתי, ההקשר הזה ברור. אני מניח שעניבה יכולה להיות דוגמה דומה, רק מעולם מושגים אחר לגמרי. זהו, די, שבוע טוב זבובי

 

[קפת]

זה היה ניתוח מדהים, בעל"ז. שאפו.

 

[בן תרבות]

"חלב" בן העוף ואמו (כמשל לפסח)

שבוע טוב! איני יודע היכן להתחיל לכתוב מה שאני חושב בנושא, על מנת שנבין מה שאני כותב בצורה סדורה. בכל זאת על אף חוסר ידיעתי, אנסה לכתוב, נראה מה יצא מזה, בכל מקרה איני פוסק הלכות. א - היות וכותרת הנשא היא: "לא תבשל עוף בחלב אמו", אספר מעט שבמעט על איסור ההלכה: שאין "לאכול עוף בחלב" (הדגש על העוף, ולא בשר בהמה טהורה). מתחילה, היו הרבה קהילות בישראל שאכלו עוף בחלב. מעשה ורבי יהודה הנשיא (עורך המשנה, 200-240 אחה"ס הנוצרית), מינה את "רבי לוי" (לא אותי, על אף שאני לוי), להיות רב ופוסק, בק"ק דצידון. יהודה הנשיא, בא לבקר את לוי, ועיניו חשכו, משום שראה כי "לוי", התיר להם לאכול עוף בחלב. לוי, הסתמך על הכתוב: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (תנו דעתיכם, כי המילה "חלב" סגולה, אינה כבר חלב פתוחה). מיד נזף בו וכעס עליו. מכאן ניתן ללמוד, כי בהלכה על איסור אכילת בשר וחלב, חז"ל לא היו כל כך שלמים ופסקנים, עם המסורת של ימינו. האיסור של אכילת עוף בחלב, זה מעין איסור של "הכמון בפסח"...כיסוי תחת מאותה היראה מהחטא, שמא אנשים יבואו לידי אכילת בשר בחלב (ועשו סייג לסייג...בהזדמנות זו, ניתן להפנות אתכם, למה שכתב "אבן העזרא", על הפסוק: "לא תבשל גדי בחלב אמו". ניתן למצוא בכל חומש "מקראות גדולות", מתח ביקורת על חז"ל, ולא נידו אותו). ב - לתומי דמיתי, כי בעלז היא עיירה בפולין, אשר פתחה לנפשה חסידות, ושרשרת אמדורי"ם, עד ימינו. הנה, השכלתי כי אותה חסידות בעלז, ניתן לפרש: "בעל זבוב". כל הזכויות שמורות לקפת. (הערה חמורה, לכל אלה המשתמשים בנוטריקון, כד לקבוע הלכות ביהדות). ג - איסור הכמון בחג הפסח הוא "הבל הבלים". בעיני בלבד. מי שמבועת מחשש של החטא, אל ידאג. יש לי על מי לסמוך. אף אלה, אשר עמלים וטורחים בניקיון הבית לפסח וחוששים שמא הותירו חמץ שאינו נראה לעין, יכולים להרגע. כל אשר יקרה להם, לא ישבו בשורה הראשונה בגן העדן (שם הכרטיסים תפוסים לכל אלה, אשא חגגו את חג הפסח, בתום לב ובתמימות מבלי להתפס לקטנות). וזאת למה? משום שאני סובר, כמו אחד מהתלמוד, אשר הגדיר, את החמץ בפסח הגדרה קולעת מאין כמוה. מאי חמץ? "כל מה שאינו ראוי למאכל כלב" (סליחה מהכלבים). כלומר - נניח לרגע, כי אכן בכמון יש כמה גרגרי חיטה (החטה כשלעצמה, אינה אסורה בפסח, אחרת אפילו מצות לא נאכל, ולא נקיים מצוות אכילת מצה..דרך אגב, קיימים חסידים שוטים, אשר אוכלים מצה שרופה לחלוטין, כדי לצאת ידי חובת "אכילת מצה", וכל הפסח אינם אוכלים מצה כלל וכלל). אותם גרגרים שהתערבו בלי מתכוון, אינם ראויים למאכל כלב. בימינו, כאשר הכלבים מפונקים, ניתן להתיר הרבה דברים (בהלצה כמובן). ד - בעל זבוב - אהבתי לקרוא אותך. לפחות, אינך מחטיא כמוני את האחרים. (בהזדמנות, אשמח לנהל אתך דיון על כל נושא יהודי, כי הרי שנינו מאותו הכפר, מבלי אותו שיעור קומה). ה - היות והוזכר הרב עובדיה יוסף בעל הסופרלטיבים האמיצים, אשר נפסקו על ידו, הלכות אמיצות ביותר, הנוגעות לכל כלל ישראל (דוגמאות יש לי למכביר, אף אין זה המקום להדגים). אספר קוריוז עליו. כאשר הייתי נער מבולבל, כל מוצ"ש הייתי הולך לישיבת פורת יוסף, לשמוע את פסיקותיו בהלכה. כבר, בימים ההם, הייתי ספקן מאוד. היתה לנו אנחנו הנערים בעל ההורמונים, מוטיבציה, למצוא איזו טעות, בציטוטים שלו, ולא מצאנו. האיש הזה, שגע אותנו ביכולת שלו ללמוד בע"פ. עד כדי כך, שיום אחד, הזהיר אותנו, משורה אחת בתלמוד. אני זוכר שהיתה שורה י"ד, בדף כ"ט עמוד ב', במסכת ברכות. כי חלה שם איזו טעות, בהדפסה של המהדורה האחרונה. על כל פנים - מאז שהרב עובדיה יוסף, נכנס לפוליטקיה מכורח האפליה הגזענית, של החרדים האשכנזים, קרנו ירדה במעט, בעיני. (אך, מי אני? מה אני?). ו - אני מסכים עם "קפת", כאשר אמרה, כי בשנה שחלפה, רובי הדתיים אכלו חמץ בפסח, אם נסמוך על פסקי ההלכה אשר יוצאים מדי שנה בשנה (רובם הגדול, רק לחומרה). אגב אורחא, של מי השתיה מהכנרת. לו היו שומעים לרבנים הנ"ל, היו בני ישראל שבנגב, צמאים למים כל השנה...לאו דווקא בפסח. (על פי כמה הלכות, מי הכנרת אסורים לשתיה). ז - אסיים, בסיפור תלמודי, אשר אני מרבה לספר אותו במיוחד לחרדים (אספר אותו בלשוני החופשית). מעשה וישבו ודנו בכל מיני הלכות. היה שם אחד אשר כל הזמן היה קופץ כמו "אידיוט" הקופץ בראש, ואוסר הכל בכל, מכל כל. אמר לו הזקן (החכם) שבחברותא: מה שאסור אנחנו יודעים, שמא תאמר לנו מה מותר? בברכה.

 

[דיסונאנסנס]

הרבי מבעל"ז

שבוע טוף לכולם! אני מסכים עם כל מה שבעל"ז כתב, עד לקוצו של יו"ד. קפתדיר, תשובתי אליך היא כדלקמן: בעניין עוף בציפוי חמאה, זהו סייג שקבעו חז"לינו, כמו הדלקת נרות שבת 18 דקות לפני כניסת שבת, ע"מ שלא יחללו את השבת ע"י הדלקה בתוך זמן שבת. מובן. בעניין החזיר, אמנם זוהי חיה אוכלת-כל (גם את הפרשותיה-שלה), אך הסיבה (בה"א הידיעה) שיהודים מאמינים לא אוכלים אותו היא: כתוב בתורה לא לאכול חזיר. פשוט. אצל החרדים יש חצרות, לכל חצר יש את הרב שלה, על פיו ישק דבר (יענו, דברי אלוהים חיים). אני החלטתי שיש לי קשר בלתי-אמצעי עם הכל-יכול ושאני מחליט מה בסדר ומה לא. זוהי גישה שוודאי נתפסת כמרדנית בלשון המעטה אצל החרדים וגם אצל הרבה כיפות סרוגות (מזרחניקים) אבל זכיה במבחן פופולריות אף פעם לא היתה בראש מעייני. כמו שכתבתי בדיון ההוא על יהדות ואתאיזם, אם משהו מריח לי חשוד, אני לא מתבייש לשאול ולהציק. אם בסופו-של-דבר התשובות לא מקובלות עלי (משתדל לברר אצל כמה שיותר מקורות), אני מקבל על עצמי את ההשלכות. אני עושה חשבון רק לעצמי ולבורא היקומים (לא ההוא של פיליפ חוזה פארמר). אקח כדוגמא נושא חביב על המגלומנים (במיוחד על מנהלת הפורום): סקס. לפי ההלכה, אין איסור על סקס לפני הנישואים. כן, אתם קוראים נכון. ולא רק עם שיקסעס, כמו שכמה שמענדריקים אוהבים לומר. אז אוקיי, אפשר לטעון שזה יותר מיוחד וייחודי ל-2 בני הזוג אם הם "שומרים" את זה לאחרי הנישואים, וניתן לטעון שסקס מחוץ למסגרת של נישואים יכול לסבך הרבה דברים (מה שנכון) אבל שוב - אין איסור להזדיין לפני הנישואים. ובכ"ז, הרבה דתיים משוכנעים שזה בבחינת "יהרג ובל יעבור". למה? כי החדירו להם את זה (סליחה על הביטוי) מגיל צעיר. עבדכם הנאמן הכין שיעורי בית בזמן ועלץ לגלות את כל מה שהוא רצה לדעת על הסקס (ולשמחתו - העיז לשאול). תתחילו לקרוע.

 

[יס באך]

אם הבנתיך נכוחה

יש לי חבר שהוא איש דתי. הוא גידל 3 ילדים. בתו הקטנה "התחרדה" ומאז מסרבת לאכול על שולחנו. בין היתר קיטרתי באוזניו לא פעם על אחי החוזר בתשובה, ולא פעם הוא השתמש בביטוי "תינוק שנשבה". גם הוא הציג מצג של ללכת לרב רק ברגע האחרון, כי "אני יודע לקרוא הוא אמר". לאחר ההקדמה הזו, אני מבין דיסו, שאתה בעצם לא מקיים את כל המצוות, או למצער, אתה מחפש פתחי מילוט מה"הלכה". אני מסכים עם נינט. אין לחפש הגיון. פעם, מזמן מזמן, למדתי בשיעורי קבלה על רבי חסדאי קרשקש, שכתב טקסט קבלי שכולו הגיון צרוף, שכלתנות מוחלטת, לוגיקה מוחלטת. הקבלה הזו נלמדת רק במחלקות באוניברסיטה. זהו

 

[נינטייב]

מופרכת, קפת. הטענה מופרכת.

היא פונה אל המאמין בשם ההיגיון, שמעניין את המאמין כקליפת השום. למה המצוות המקראיות נראות לקפת הגיוניות יותר מהפרשנות התלמודית שלהן? האם מצוות "עגלה ערופה", "פרה אדומה" ו"בן סורר ומורה" (האכזרית) הגיוניות יותר מאיסור חיטוט באף בשבת? אם הבנתי נכון, דיסו הוא לייבוביצ'יאני: הוא מקיים מצוות, כי זו מצוות האל. הוא אינו מצפה לשכר, והוא משאיר את מלאכת הפרשנות לעצמו, שזה לגיטימי. לגיטימי גם להיות אקלקטיקן בפרשנות, ולבנות לו הלכה משולבת של רמב"ם וחסידות, קארו וקבלה וכן הלאה. בקצור קפת, אל תחפשי היגיון אצל מי שדוחה אותו מראש כבסיס לאמונה.

 

[יס באך]

נינט

"אל תחפשי היגיון אצל מי שדוחה אותו מראש כבסיס לאמונה. " מי אמר לך את זה, בדיוק? לדעתי זו עוד דעה קדומה של חילוניים בשיח החרשים שהם מנהלים עם דתיים. כבר כתב כאן הבעל"ז שענין ההלכות הוא כמו סמבוליקה מתמטית-לוגית. מנקודה מסויימת כבר באמת לא חשובה נקודת המוצא. אני לא חושב שבאיזה מיתוס יש דחיית ההגיון כדי לבסס אמונה. אני כן יודע שהרבה פעמים דתיים מנסים לשכנע אותנו להיות דתיים באמצעים הגיוניים להפליא. האם דתי = מאמין? לפעמים כן ולפעמים לא.

 

[דיסונאנסנס]

אני מאמין

באמונה שלמה. אני גם מגדיר את עצמי "דתי", אך כמובן יהיה מי שיאמר שאני כופר. תמיד יהיה. אני כן משתדל לקיים קלה כחמורה, ויש משהו בדברי *נינט - אני לייבוביצ'יאני במובן של "קיום מצוות כי כך נצטווינו" (ומובן שאשמח גם להצ'תפר עם איזה בונוס נחמד, על מי אני עובד, אבל לא זה העיקר). אם אני עוצר לחשוב על זה, אני באמת גם אקלקטי בבחירת פרשנויות למצוות, אולי עוד משהו שיחזק את טענותיהם של אלה שיקראו לי כופר. אני בוחר מבין הסבך את מה ש-rings true עבורי. מצאתי את דרכי הייחודית (הייתי רוצה לחשוב) ולא לקחתי/ליקטתי אותה מאפחד ומאפמקום. כך יוצא שבמקרה חלק מה"אני מאמין" שלי חופף לזה של לייבוביץ, לא בגלל שקראתי אותו והחלטתי לאמץ את תורתו. יצא ככה. Great minds think alike (המשפט האחרון הוסף רק לתפארת המגלומניה. קטונתי, ישעיהו) ------ * נינטוש, קבלי 2 כוכביות

 

[יס באך]

המדרון החלקלק

אני יכול לתאר לעצמי כמה לא אוהבים אותך או כמה אוהבים אותך. אז 'תה בא לאכול אצלי או לא? ['תה לא חייב באמת, רק לגבי העיקרון]

 

[דיסונאנסנס]

האיש שבא לסעוד

בטח שבא. שאני אגיד לא לאוכל!?

 

[יס באך]

ידעתי שאני לא סתם אוהב אותך../images/Emo132.gif

 

[zohar111176]

שאלה למחברת....

אם אני הולך באותו קו רעיוני שלך, יש לי סתם כמה שאלות פשוטות,.... מניין לאותם קראים, שהם ממש אחלה, שאלוהים רוצה שבשבת נשב דווקא בחושך גמור. (זה המנהג שלהם, את יודעת?) ותראי לי את אותו קראי שמחבק ספר תורה כל ימי חייו כי כתוב "ושמתם את דברי אלה על לבבכם..." בקיצור גם להם, שמאסו ברבנים ופירושיהם ובממסד הדתי בכלל, יש את ה"רבנים" שלהם, והחוקים שלהם, והממסד שלהם. זה שהם במקרה הולמים יותר את הדרך שבה בחרת לחיות זה כבר סיפור אחר, אך אין עניינה כהוא זה לגבי מי מהשניים הוא ה"יהודי האמיתי" אם יש כזה דבר בכלל. אני רק אוסיף דבר אחד מדבריו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ (שאגב, מאוד מומלץ לקרוא כמה כתבים שלו שאפילו מישהיא שבחרה לחיות כמוך יכולה להעריך) שבאמת כמו שאת אומר ספר התורה הוא לא (הדגשה - לא!) המקור למצוות שלנו היהודים בכלל! הוא לא ספר הסטוריה, הוא לא ספר חוקים, הוא לא "ספרות יפה", הוא לא אף אחד מאלה. הוא ספר אמונה. את המצוות שלנו כולם קיבלנו מ"התורה שבעל פה" שהיא, הפתעה, נתונה בידי בני אדם! וההוכחה היא שהלכה עוקרת מקרא כמו במקרה של "עין תחת עין" שבו ההלכה במודע אומרת שצריך לשלם ממון ולא עין ממש, למרות שמן הכתובים משתמע ההיפך. סתם חומר למחשבה ואשמח אם יש למישהו משהו להגיב.

 

[קפת]

רק עכשיו הבחנתי בתגובה שלך

תראה, השרשור הזה נפתח לפני כמעט חודש, ובאמת שאין לי כוח לחזור לסוגיות האלה כרגע. די מיציתי את הנושא. אתך הסליחה, אבל אני מעדיפה להתעלם מהשאלות שלך כרגע, ולא מתוך זלזול בך, אלא מתוך עייפות החומר.