עוצו לי עצה

[איןכמואורי]

עוצו לי עצה

למדתי דבר או שניים בפורום הזה וגם בקו"י. אני כבר יודע מה אני אוהב פחות או יותר ומה אני לא סובל ממרחק של קילומטרים, אני משתפר בכתיבת הביקורות שלי אבל יש משהו אחד שאני לא יכול להבין. מישהו יכול פעם אחת ולתמיד לתת לי דוגמא למה זה דיות טוב ומה זה דיות מחורבן. אני אף פעם לא נותן ביקורת על ההיבט הזה של הקומיקסים שאני קורא כי אני לא יודע איך להסתכל על זה ואיך להעביר על זה ביקורת.
(דיות זה אינקינג למי שלא הבין אותי)

 

[amitais]

זה די עניין של טעם

כעקרון דיו טוב הוא בעל שפה אחידה ועקבית שיש לה חוקיות. למשל: קווי מתאר עבים יותר לגבולות של עצמים ודקים יותר בתוך העצמים, וקווי גבול עבים יותר ככל שהעצם קרוב יותר למצלמה, ודקים יותר ככל שמתרחקים. זה עוזר ליצור אשליה של שכבות עומק, של תלת מימד בפריים.

יש מי שאוהבים דיו נקי, חלק, ריאליסטי ומדוייק.

מצד שני, יש אמנים וקוראים שאוהבים דיו אקספרסיבי שמביע רגשות גם אם הוא רועד או לא מושלם.

בקומיקס בשחור לבן, דיו טוב הוא כזה שעובד בכתמים של שחור ולבן ולא רק בקווי מתאר, כך שנוצר איזון על הדף. מצד שני, יש גם קומיקס קרטוני שעובד יפה מאוד גם בלי כתמי שחור.

על כל דיו אני יכול לתת ביקורת על הטכניקה, אבל כאמור הדבר הכי חשוב זה שיש החלטה על שפה וחוקיות והליכה עקבית בלי יותר מדי יציאה מהחוקים.

 

[amitais]

שתי דוגמאות הופעיות לדיו טוב בעיני

ירמי פינקוס (הושפע בעיקר מלורנצו מאטוטי האיטלקי), ו/www.google.com/search?as_st=y&tbm=isch&hl=en&as_q=jose+munyoz&as_epq=&as_oq=&as_eq=&imgsz=&imgar=&imgc=&imgcolor=&imgtype=&cr=&as_sitesearch=&" target="_blank" rel="nofollow">https://www.google.com/search?as_st=y&tbm=isch&hl=en&as_q=jose+munyoz&as_epq=&as_oq=&as_eq=&imgsz=&imgar=&imgc=&imgcolor=&imgtype=&cr=&as_sitesearch=&" rel="nofollow" target="blank">חוזה מוניוז, ההשפעה העיקרית על סין סיטי של פרנק מילר.

 

[amitais]

הופכיות

והשני הוא /www.google.com/search?as_st=y&tbm=isch&hl=en&as_q=jose+munyoz&as_epq=&as_oq=&as_eq=&imgsz=&imgar=&imgc=&imgcolor=&imgtype=&cr=&as_sitesearch=&" target="_blank" rel="nofollow">https://www.google.com/search?as_st=y&tbm=isch&hl=en&as_q=jose+munyoz&as_epq=&as_oq=&as_eq=&imgsz=&imgar=&imgc=&imgcolor=&imgtype=&cr=&as_sitesearch=&" rel="nofollow" target="blank">חוזה מוניוז.

 

[amitais]

נו לעזאזל: השני הוא חוזה מוניוז

https://www.google.com/search?as_st...=&biw=1920&bih=955&sei=YdQQUsewG8GOtQa4mYHYCQ

 

[amitais]

מוניוז הוא ההשפעה העיקרית על פרנק מילר

בסין סיטי.

 

[איןכמואורי]

תודה, תגובה מרתקת

מההסתכלות בשני האמנים ראיתי שאחד עובד על קווים אחידים פחות או יותר והשני על נגטיב. הייתי אמור לשים לב לעוד דברים?

 

[amitais]

כן

פינקוס הוא וירטואוז. מכיוון שהוא מצליח, גם עם קווים אחידים בעוביים פחות או יותר, להגדיר שכבות עומק. שים לב בפריים המצ"ב איך קווים נפגשים בצורת טי (T) כדי לסמן אובייקט שנמצא מקדימה לאובייקט אחר.

אבל מכיוון שהוא טוב בעניין היסודי של להגדיר שכבות ע"י צמתי טי, הוא יכול להרשות לעצמו לעבור על הכלל של עצמו ופה ושם לתת קווים שמצטלבים (למשל מפגש הקווים בפסנתר) ולמרות זאת זה לא שובר את אשליית שכבות העומק. פה ושם יש גם סילסולים בקו, וקווים שנעלמים, כך שהוא משחק בו זמנית בדו מימד של הקו על הדף ובתלת שבסצינה שמאויירת. בזה סוד כוחו.

 

[amitais]

ואצל מוניוז

מצד אחד משחק השכבות והקווים יותר קלאסי, מצד שני הקו רוטט וחי הרבה יותר, לא מדוייק, מחושב וגיאומטרי כמו אצל פינקוס. הקו יותר אקספרסיבי, הדמויות קצת מעוותות. פינקוס מצייר על נייר כרומו מט חלק ולא סופג כדי לקבל קו מדוייק, מוניוז מצייר על נייר סופג במיוחד כדי לקבל קו רוטט ומתפשט ולא נקי.

 

[איןכמואורי]

שתי תגובות קטנות

נראה לי שבשל היותך קומיקסאי אתה מסוגל לראות דברים שאני כלל לא יכול לראות ובאמת שניסיתי אחרי ההדרכה המעניינת שלך.
נראה לי עדיין שזה עניין של ציור ולא של המעבר עם הדיו אבל ככל הנראה אני טועה ואני לא יודע לראות את הדברים האלה (אני לא ציני במשפט האחרון)

 

[amitais]

כן, זה משהו שצריך להסביר בלייב