שמיעה זה דבר סובייקטיבי. עצמת קול ניתנת להגדרה אובייקטיבית.
רעש מוגדר בצורה אובייקטיבית אך "הפרעה" היא דבר סובייקטיבי.
עוצמת הקול נמדדת בוואטים אקוסטיים. את מספר הוואטים מייחסים למספר הוואטים המינימאלי שניתן לשמוע אותו (אחד חלקי מיליון וואט) והוא מקבל את הערך 0dBspl.
ישנן טבלאות המראות מהו פרק הזמן שמותר להחשף לעוצמת קול בדרגות שונות.
מדוע אמרתי כי הפרעה היא דבר סובייקטיבי?
מוסיקה המושמעת בעוצמה של 80dBspl ביום, בסביבה עירונית רועשת, אינה נחשבת ל"הפרעה", אך אותה מוסיקה, באותה העוצמה בשעות הלילה, כאשר אנשים הולכים לישון - היא הפרעה נוראית.
ולשאלתך.
המגבר מוציא לרמקול וואטים חשמליים. הרמקול הופך את הוואטים החשמליים לוואטים אקוסטיים עפ"י הנצילות שלו.
עוצמת הקול של רמקול נמדדת במרחק של מטר אחד מהרמקול. היחס בין עוצמת הקול המופקת מהרמקול לוואטים החשמליים שנמסרו לרמקול נקראת "נצילות הרמקול" והיא מבוטאת ב- dBspl/1W.
לרמקול ממוצע יש נצילות של 90dbSPL/1W.
כלומר, אם נכניס לרמקול הספק של 1 וואט חשמלי, נקבל עוצמת סאונד של 90dBspl.
אם נכניס לרמקול 80 וואט (שזהו ההספק המכסימאלי שהמגבר שלך מוציא), הרמקול יפיק עצמת קול של 109dBspl.
כאשר מתרחקים מהרמקול עוצמת הקול יורדת בשישה dB לכל הכפלת מרחק. כלומר, במרחק של שני מטר, עוצמת הקול תהיה 109-6=103 ד"ב.
במרחק ארבעה מטר - 103-6=99 ד"ב.
במרחק של 8 מטר - 99-6=93 ד"ב וכך הלאה.
עכשיו עליך להחליט באיזה מרחק אתה רוצה למדוד את מידת ההפרעה ומהם התנאים הסוביקטיביים באותו המקום. לפי זה תוכל להחליט כמה אתה מפריע לשכנים.
אריאל אריאלי
