הי עמירם
אחלה בלוג יש לך, כיף לחטט בו.
אבל אתה רואה איך הפורום היקר הזה - מתקשה להתרומם.
אז אם כבר אתה מביא משהו - תביא אותו לפה,
כתוב פה, בפורום, בסוף שים הפנייה לבלוג.
והזמן את הדיונים לכאן, ולא אליך
כן, ראיתי ת'פרסומת הזו, וכמובן שחשבתי על זה.
זה דיון מאוד רחב - האם פרסום יוצר תודעה או נוצר כתוצאה מתודעה קיימת.
כמובן שזה נוגע להרבה תחומים, כמו נשים ומיניות, השד העדתי, אנורקסיה, חוק הפוטושופ ועוד ועוד ועוד.
כמובן שהפרסומאים טוענים שהם לא מייצרים כלום ולא ממציאים כלום,
שהם בסך הכול עוקבים אחר "רחשי הציבור", שהם מחפשים מה אנשים אוהבים,
בשביל למשוך תשומת לב ולמכור. שהם לא מחנכים.
בוא נודה, יש מידה של אמת בטענות האלו.
כל תחום פעילות תרבותי (או תת-תרבותי - כלומר פעולה בתוך ה-"תרבות")
יש לו השפעה כלשהי על "התודעה הציבורית".
בין אם בתור מקבע או משנה.
יש כמה חברות פרסום שלקחו את זה רחוק יותר,
(כמובן חברות גדולות וחזקות, שיכולות להרשות את זה לעצמן.
כל השאר די נאבקות לשרוד, כמו כולנו)
ועשו מעין ניסוי כזה - לבדוק את ההשפעה שיש לכוח שלהן.
וכמובן על הדרך הם עוררו מהומה, והמון תשומת לב, שלגמרי לא הזיקה ללקוחות שהם מפרסמים אותם.
(כאן באמת בלי שמות, אבל בטח יודעים על מה אני מדבר)
אז כן, יש בזה משהו מרגיז,
אבל -
עזוב'תך באמאשל'ך
עצם הדיון הזה - מה שאתה כתבת בבלוג, התגובה הזו שלי פה, ועוד מאות דיונים דומים שמתרחשים בכל מני מקומות,
רק פועלים בטובתם.
זו המהות, התפקיד של פרסומת - לעורר תשומת לב.
"שלילית" או "חיובית" זה לא משנה - אין פרסום רע.
וחוצמיזה, לא מזמן היה פה דיון קטן על כל הקטע הזה של קבוצות הוואטסאפ.
והיה פה די קונצנזוס (קטן אמנם, כי אנחנו פה קטנים) ולא רק גברי
שהקטע הזה - של ה-וואטסאפ, הוא נוראי.
אבא (או אמא) שאין לו/ה וואטסאפ (כי הסיר/ה אותו בשאת נפש מהסללורי שלו/ה)
הוא לא אמאבא מעורב פחות.
הוא אבא ששונא אפליקציות!.
