עופר בן אברהם
Member
מסקנתה של עורכת הדין ולנטינה לוין, שבצילום המצורף, שגויה לחלוטין, ואבהיר:
1. סירוב לתת שירות למי שאינו עוטה מסכה לא נקבע כעבירה בשום חיקוק.
2. מכך שאסור לתת שירות למי שמפר את חובתו לעטות מסכה לא נובע, שחובה לתת שירות למי שפטור ממנה.
3. שום גורם לא הוסמך בחיקוק להעניק פטור ממסכה, לא רופא ו-ודאי שלא עורך דין (אישור רפואי אינו פטוֹר, אלא ראיה לכאורה לאמור בו; תצהיר ודאי שאינו פטוֹר).
4. נותן שירות אינו יכול לדעת אם האדם שלפניו פטור מעטיית מסכה, והוא אינו חייב להאמין לאותו אדם, גם אם הוא מציג אישור רפואי, קל וחומר אם לא.
5. גם אם השתכנע נותן השירות, כי האדם שלפניו פטור מעטיית מסכה, הוא רשאי לסרב לתת לו שירות. סירוב כאמור אינו הפליה מחמת מוגבלות, שאותה החוק אוסר, אלא מחמת סיכון להדבקה במחלה, וזו לא נאסרה, לא בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות וגם לא בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
הערה: לרשומתה בשצילום קדם סרטון, שבו הסבירה עורכת הדין נלין, בין היתר, כי "חשוב לדעת לבעלי עסקים: מי שלא נתן להיכנס לבן אדם שיש לו פטור ממסכה... איסור כניסה לאנשים כאלה זה גם קנס 5,000 שקל" (דקה 18:50). את סכום הקנס היא ביססה על סעיף 20ד(ב)(1) לפקודת בריאות העם, אבל הקנס המינהלי הנקוב שם הוא רק על עבירות לפי סעיף 20ג(1) או (2) לפקודה, קרי: הפרת חובת הבידוד, או הפרת איסור ההגעה למקום הבידוד בתחבורה הציבורית, הקבועים בסעיף 2(ד) ל"צו בידוד בית" (קרי: צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020).
כדי להסיר ספק: אין להסיק מתגובתי זו שאני מסכים לכל יתר הדברים שנאמרו באותו סרטון.
צו בידוד בית
תקנות הגבלת פעילות (תוקפן מוארך מעת לעת; שימו לב לתקנה 8(5)(א), 13(א)(6), 14, 15 ו- 21)
1. סירוב לתת שירות למי שאינו עוטה מסכה לא נקבע כעבירה בשום חיקוק.
2. מכך שאסור לתת שירות למי שמפר את חובתו לעטות מסכה לא נובע, שחובה לתת שירות למי שפטור ממנה.
3. שום גורם לא הוסמך בחיקוק להעניק פטור ממסכה, לא רופא ו-ודאי שלא עורך דין (אישור רפואי אינו פטוֹר, אלא ראיה לכאורה לאמור בו; תצהיר ודאי שאינו פטוֹר).
4. נותן שירות אינו יכול לדעת אם האדם שלפניו פטור מעטיית מסכה, והוא אינו חייב להאמין לאותו אדם, גם אם הוא מציג אישור רפואי, קל וחומר אם לא.
5. גם אם השתכנע נותן השירות, כי האדם שלפניו פטור מעטיית מסכה, הוא רשאי לסרב לתת לו שירות. סירוב כאמור אינו הפליה מחמת מוגבלות, שאותה החוק אוסר, אלא מחמת סיכון להדבקה במחלה, וזו לא נאסרה, לא בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות וגם לא בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
הערה: לרשומתה בשצילום קדם סרטון, שבו הסבירה עורכת הדין נלין, בין היתר, כי "חשוב לדעת לבעלי עסקים: מי שלא נתן להיכנס לבן אדם שיש לו פטור ממסכה... איסור כניסה לאנשים כאלה זה גם קנס 5,000 שקל" (דקה 18:50). את סכום הקנס היא ביססה על סעיף 20ד(ב)(1) לפקודת בריאות העם, אבל הקנס המינהלי הנקוב שם הוא רק על עבירות לפי סעיף 20ג(1) או (2) לפקודה, קרי: הפרת חובת הבידוד, או הפרת איסור ההגעה למקום הבידוד בתחבורה הציבורית, הקבועים בסעיף 2(ד) ל"צו בידוד בית" (קרי: צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020).
כדי להסיר ספק: אין להסיק מתגובתי זו שאני מסכים לכל יתר הדברים שנאמרו באותו סרטון.
צו בידוד בית
תקנות הגבלת פעילות (תוקפן מוארך מעת לעת; שימו לב לתקנה 8(5)(א), 13(א)(6), 14, 15 ו- 21)