דובון לב אוהב
New member
עו"סית במצוקה קשה זקוקה לעזרתכם
שלום לכולם! זוהי ההודעה הראשונה שלי בפורום: עד היום הייתי בגדר צופה בלתי משתתפת, וזאת כי אין לי כ"כ במה להשתתף לאור העובדה שאני מובטלת וחסרת ניסיון משמעותי במקצוע. אני פונה אליכם כדי לשפוך את ליבי. סיימתי ללמוד לפני שנה בערך ואחרי 4 חודשים התחלתי לעבוד כממלאת מקום בתחום של קשישים. כפי שאתם מבינים גם תקופה זו הסתיימה, ושוב אני באותו המקום. אתה מחפש עבודה שולח לכ"כ הרבה מקומות (שלחתי בערך 400 פקסים אם לא יותר) ובקושי מתייחסים אליך. למען האמת לא נותנים לך הזדמנות ליחס כיוון שמרבית המשרות דורשות ניסיון ועוד של "לפחות 3 שנים" (במקרה הטוב). ברור שאינני מצפה להתקבל לעבודה בתור מטפלת "קלינית" מוסמכת כשאני אחרי תואר ראשון אבל מקומות כגון: לשכות רווחה? פנימיות? קידום נוער? מעונות? לא שבמקומות אלו לא עושים עבודה טיפולית, אך אני חושבת שהיא קצת שונה לאור העובדה שהעו"סים הם אלו שמפעילים את המערך הטיפולי או מתפקדים כשירות ראשוני. אני הגעתי למסקנה שפשוט לא רוצים לתת הזדמנות לעו"סים חדשים, מסתכלים על הניסיון כאמת המידה היחידה ולא על האופי של המועמד, הרצון שלו לתת ולעזור, החמימות, המוטיבציה וכו'. לפעמים נראה לי שבאותם השירותים לא רוצים להשקיע בעובד חדש, מחפשים "שקט". אז איך תתקדם? איך תצבור ניסיון? אני עשיתי טעות, הייתי צריכה למצוא לי עבודה הדרכתית במהלך הלימודים ולצבור ניסיון בדרך עקיפה, לפחות לא הייתי מתחילה מאפס. אז תסבירו לי מה התואר מעניק לך מבחינה מקצועית אם אינך יכול לעבוד א"כ? אינני מצטערת שעשיתי את התואר הזה כיוון שהוא שינה אותי מבחינה אישית, התפתחתי, הלכתי לטיפול וכו'... נכון שיש תחומים כגון -דיור מוגן והוסטלים שניתן למצוא בהם עבודה ביותר קלות - אך מניסיון אישי התחום לא מתאים לי (מבלי לפגוע באף אחד שעובד במסגרות אלו - אתם עושים עבודת קודש). בקיצור אינני יכולה יותר לשבת בבית וכנראה שאמצא לי עבודה במשרה חלקית בשירות לקוחות ואמשיך לחפש במקצוע במקביל, חשבתי גם להתנדב פעם בשבוע באיזשהו שירות כדי לצבור ניסיון. בכל אופן הייתי חייבת לשפוך את הלב לפני מישהו שעשוי להבין אותי. אז תודה על ההקשבה ואם למישהו יש עצה לתת לי או סתם לנחם אותי אני מאוד אשמח. ביי לכולם.
שלום לכולם! זוהי ההודעה הראשונה שלי בפורום: עד היום הייתי בגדר צופה בלתי משתתפת, וזאת כי אין לי כ"כ במה להשתתף לאור העובדה שאני מובטלת וחסרת ניסיון משמעותי במקצוע. אני פונה אליכם כדי לשפוך את ליבי. סיימתי ללמוד לפני שנה בערך ואחרי 4 חודשים התחלתי לעבוד כממלאת מקום בתחום של קשישים. כפי שאתם מבינים גם תקופה זו הסתיימה, ושוב אני באותו המקום. אתה מחפש עבודה שולח לכ"כ הרבה מקומות (שלחתי בערך 400 פקסים אם לא יותר) ובקושי מתייחסים אליך. למען האמת לא נותנים לך הזדמנות ליחס כיוון שמרבית המשרות דורשות ניסיון ועוד של "לפחות 3 שנים" (במקרה הטוב). ברור שאינני מצפה להתקבל לעבודה בתור מטפלת "קלינית" מוסמכת כשאני אחרי תואר ראשון אבל מקומות כגון: לשכות רווחה? פנימיות? קידום נוער? מעונות? לא שבמקומות אלו לא עושים עבודה טיפולית, אך אני חושבת שהיא קצת שונה לאור העובדה שהעו"סים הם אלו שמפעילים את המערך הטיפולי או מתפקדים כשירות ראשוני. אני הגעתי למסקנה שפשוט לא רוצים לתת הזדמנות לעו"סים חדשים, מסתכלים על הניסיון כאמת המידה היחידה ולא על האופי של המועמד, הרצון שלו לתת ולעזור, החמימות, המוטיבציה וכו'. לפעמים נראה לי שבאותם השירותים לא רוצים להשקיע בעובד חדש, מחפשים "שקט". אז איך תתקדם? איך תצבור ניסיון? אני עשיתי טעות, הייתי צריכה למצוא לי עבודה הדרכתית במהלך הלימודים ולצבור ניסיון בדרך עקיפה, לפחות לא הייתי מתחילה מאפס. אז תסבירו לי מה התואר מעניק לך מבחינה מקצועית אם אינך יכול לעבוד א"כ? אינני מצטערת שעשיתי את התואר הזה כיוון שהוא שינה אותי מבחינה אישית, התפתחתי, הלכתי לטיפול וכו'... נכון שיש תחומים כגון -דיור מוגן והוסטלים שניתן למצוא בהם עבודה ביותר קלות - אך מניסיון אישי התחום לא מתאים לי (מבלי לפגוע באף אחד שעובד במסגרות אלו - אתם עושים עבודת קודש). בקיצור אינני יכולה יותר לשבת בבית וכנראה שאמצא לי עבודה במשרה חלקית בשירות לקוחות ואמשיך לחפש במקצוע במקביל, חשבתי גם להתנדב פעם בשבוע באיזשהו שירות כדי לצבור ניסיון. בכל אופן הייתי חייבת לשפוך את הלב לפני מישהו שעשוי להבין אותי. אז תודה על ההקשבה ואם למישהו יש עצה לתת לי או סתם לנחם אותי אני מאוד אשמח. ביי לכולם.
