עזבתי את בעלי

hope999

New member
עזבתי את בעלי

כי גיליתי פתאום אהבה. אחרי שנים של זוגיות איתו וילידים ומקסימים מצאתי חיים. 5 שנות אהבה ורולר קוסטר של תחושות היא עזבה עכשו. הלכה ממני כדי לבדוק עם עצמה את האפשרות להביא ילד בעולם נורמטיבי וקל. כבר שבועיים שאני מרוסקת בלעדיה נחנקת מגעגועים שלא פוסקים ונגמרת מהמחשבה שהיא מתנסה ומוצאת לה גבר. מישהו אחר שיקח את המקום הרך והמיוחד שהיה שלי. עדין לא התגרשתי מבעלי, כי התהליך משפטי וארוך וכואב. למרות העצב התהומי שלי אין בי חרטה על שעזבתי. אני עדיין יכולה בגאוה להגיד לכל המתלבטות פה: הלב שלכן לא משקר הוא משכר. המחירים מאד כבדים אבל לזכות בחיים ובאהבה זו לידה מחודשת. מצחיק שאני יכולה לתת עצה אבל כל כך זקוקה לאחת, כשאני מסתכלת על שברי עצמי הפזורים על הרצפה.
 

מהמאדים

New member
חיבוק

יכולה להציע רק חיבוק ולנסות לומר לך שתהיי חזקה ושמגיע לך יותר.
 

frust

New member
חיבוק וגם כתף ../images/Emo201.gif

ומקווה מאוד שיש לך חבורה או קהילה להיתמך. אם לא זה הזמן לבנות לך אחת כזו, אל תישארי לבד עד שתוכלי. לצערי, הפרידות הן חלק מהותי בהווית החיים ההומו-לסבית, והן דורשות ללמוד להתגבר על שיברוני לב. הרבה יותר מחיים הטרוסקסואליים וזוגיות הטרוסקסואלית המוגנת על ידי כתובות, משכנתאות, חישוקים משפחתיים. אוי ...הקלות הבלתי נסבלת של הפירוק....
 

hope999

New member
לא כל כך מצויה בקהילות

תודה על המילים החמות והחיבוק גם. איך אפשר להתמך?
 

frust

New member
מזמן מזמן כשהייתי נערה וכאב לי הלב

אמרה לי אמא שלי: "תתאפרי, קחי מאה שקלים צאי למרכז העיר,ותקני לך חולצה חדשה". זו בטח לא העצה הכי מתוחכמת שאפשר לתת ויש כמו שאומר השיר 50 דרכים לעזוב את אהוביך, אבל אני חושבת שה-DOING הזה של אמא שלי, הפשטני, יש בו חכמה גדולה. תקיפי את עצמך בחברות ובעיסוקים, תתרוצצי, תצאי, תשפצי, תפגשי לקפה, תלמדי משהו חדש, בוקר אחד תתעוררי ותגלי שיש לך עולם מלא וחדש ושהכאב גם אם לא נגוז ודאי דהה. ועוד משהו, כנראה עברת מהנישואין לזוגיות עם האישה, ודילגת על שלב יצירת מעגל החברות הלסביות שלך. מעגל החברות הזה, הוא מכשיר חשוב ביותר לאישה הלסבית המצויה בתקופות של פרוק. זה הזמן שלך להשלים את החסר ולבנות לך אחד.
 

hope999

New member
איך מוצאים?

איך אני בונה מעגל כזה? כי אני לא מצויה בהוויה הלסבית.ללכת לברים? יש מפגשים?
 

frust

New member
להלן כמה אפשרויות

להיפגש עם נשים לא פשוט לבנות תמיכה אבל חשוב להתאמץ: פסטיבל סרטים לסבי - לסבית קטלנית מסיבה בבית ברל קבוצה חברתית בשם הקן אם את עדיין נשואה גם הקבוצה שלנו יכולה להיות מענה
 
אהבה לכל החיים

מחקתי כבר שלוש שורות כי לא ידעתי מה לכתוב לך... מקווה שהכאב שלך יתפזר...שתאספי את עצמך ותנשמי עמוק עמוק ותזכרי כמה טוב היה לכן וסיבת העזיבה שלה היא למטרת הגשמה עצמית....וכמה שאת אוהבת אותה את מכבדת את החלטותיה לא? תפיצי את הכאב שיתפזר הוא לרסיסים במקומך ומקווה לשמוע ממך שאת בטוב חיבוק מועך ירושלמי:)
 

hope999

New member
אפשר להרגיש חיבוקים וירטואלים

תודה לכן על התמיכה. זה עוזר. ואשר לסיפור..בעלי ואני ענינו להגדרה הפולנית של הזוג הנכון. הכל ביי דה בוק. 13 שנים של נישואין. כלפי חוץ זוג למופת עם 2 ילדים וכלב אבל בפועל מנכ"ל ומשנה למנכ"ל מפעל הייצור. תפקוד מרהיב ללא דופי בהפקה המורכבת, המאתגרת ומלאת הסיכונים של מפעל ההורות. אין זוגיות. יש הפקה. אין חרטות. יש טוטליות אמהית. ומתוך האפרוריות החד גונית של החיים היא הגיעה. מתוך השיממון הקיומי שלי נבטה התלהבות. התעוררות. אהבה. פתאום למדתי שיש אהבה ותשוקה וכמיהה ותחושות שאף פעם לא ידעתי שיש. גיליתי חיים. גיליתי אותי. והיא, חובבת גברים עד שהגעתי, אהבה בחזרה. פתחנו תלות אחת בשניה וקשר של צורך ואהבה. אבל היא תמיד היתה שם ובאותה מידה גם לא. תמיד התמסרה ובמידה דומה נמנעה. הספקות שלה הקפיאו אותה. וכן, אני מבינה כל כך את הצורך שלה לילד אבל הצורך שלה הוא לממש זאת, לא איתי. הבחירה שלה ללכת ולחפש את הנוחות "הנורמלית" היא צריבה עמוקה של כאב שלא מרפה. תמהיל ארור של געגוע וקנאה. והזמן לא עוזר. מחוג הזמן רק מסובב את להב הכאב פנימה. אוף. לא יודעת איך להתגבר עליה. מקוה שיעבור כבר ונלחמת בתקוות השוא שהיא תתעשת ותחזור
 
למעלה