עזיבת המקצוע

[מתוקונת84]

עזיבת המקצוע

השאלה עלתה כאן באחד השרשורים ואני חושבת שמגיע לה שרשור חדש משלה

יש כאן עובדים ששוקלים לעזוב? שעזבו? לאן אם כן? איך?
(תהיה, למה שיקחו אותי לתפקיד אחר אם אני בהשכלתי עוסית?)
כמובן שתודה לעונים.

 

[oleoleole]

אני עזבתי

עשיתי תואר שני במשפטים בבר אילן ומצאתי עבודה בתחום הביטוח

יש מלא שעזבו. כל אחד לכיוון אחר.

מקצוע עבודה סוציאלית זה מקצוע מת. אין בעל הבית. האיגוד לא ברור במה מתעסק. לא שומעים אותם לא רואים אותם. אין מנהיגות אין חזון אין תקנים נורמליים אין כלום.זה מוות קליני. כמו חולה שכביכול עוד נושם אבל הוא כבר לא בחיים.

 

[מתוקונת84]

163

גולשים צפו בפוסט שלי. זה לא מעט בכלל. ורק תגובה אחת. זה לבד אומר דרשני.

 

[oleoleole]

אנשים פוחדים משינויים

ראשית, לא בטוח שמי שצפה בפוסט שלך זה כולם עובדים סוציאליים. שנית , כפי שכבר אמרתי , אנשים פוחדים משינויים, מעדיפים לשרוד במקצוע, אך להשאר במרחב הנוחות.

זה לא אומר שרבים לא חושבים לעזוב את המקצוע. אפילו אם כל ה 163 , שצפו בפוסט שלך , הם עובדים סוציאליים , להערכתי 99 אחוזים מהם יסיכמו כי המקצוע חולה מאוד מאוד. הם גם יסכימו , שמאז השביתה הגדולה של 2011 חלה רק הדרדרות .

עד לםני השביתה של 2011 לא זכור לי שהיו כל כך הרבה חלקי משרות.היום כמעט 98 אחוזים מהמשרות המוצעות הם בחלקי משרות.כמעט ואין עוד תקנים חדשים ברשויות המקומיות ועוד ועוד ועוד . המקצוע גוסס ולאיש נראה שלא אכפת.

 

[Yuly30]

זה לא אומר דרשני

משום שהפוסט שלך לא מעודד תשובה. כלומר.
מה מטרת השאלה שלך?
כן. כולנו חשבנו לפחות פעם אחת לעזוב את המקצוע.
נו?
מה עכשיו?
זה מה שרצית?
תנסי לפתח את זה אם את רוצה שרשור

 

[niva99]

211 צפיות - הנה אני מגיבה

מה יש לעשות כשמעצבי המדינות שמים את משרד הרווחה בסוף סדר העדיפויות?
&nbsp
האם נרים ידיים וננטוש כולנו כאיש אחד?
מי ישאר לטפל בחלכאי ובנדכאי החברה?
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[עתלי פרח]

בתור חדשה טריה במקצוע

אני מחפשת עבודה בחודשיים האחרונים. בתור ילדה הייתי הולכת עם המשפחה לרווחה בגלל בעיות של עוני ועוד כל מיני מרעין בישין וחלמתי לעבוד ברווחה אחרי סיום הלימודים. אחרי שלוש ראיונות בלשכות שונות הבנתי שלא כל כך רוצים אותי... וכמובן שאחרי כמה סירובים וחודשי אבטלה אני מתחילה להשתעשע במחשבות על לצאת מחוץ למקצוע, למרות שאני כאן רק חודשיים.
מהמקום שלי, אני נוטה להתמרמר על זה שאני מתחננת לעשות עבודת רווחה ולא מקבלים אותי, למרות שהחיים נתנו לי את הנסיון הכי טוב שיש בתחום הזה. בנוסף, אחרי שבלימודים רק דחפו לנו שזה לא בסדר ללמוד את המקצוע כדי ללכת לעשות טיפול קליני ושהעבודה האמיתית שלנו זה רווחה וצריכים אותנו שם... אני מרגישה קצת מופתעת מזה שעבודה ברווחה אין בנמצא, אבל בבריאות הנפש / פנימיות וכו', שם יש הרבה טיפול קליני, יש הרבה יותר משרות. מעבר לזה, כמובן שכל העבודות האחרות שהן לא ממשלתיות יש להן אלמנט של ניצול, מבחינת חלקיות משרה, משכורת ותנאים, שעות וכוננויות - וגם זה מאד מבאס אותי ומייאש אותי מראש.
בגדול אני גם מרגישה שעבודה סוציאלית כפי שהיא אמורה להעשות לא קורית כמעט בארץ - או שזה טיפול קליני או שזה מעין פס ייצור כמו מה שיש ברווחה, שאת נדרשת לתקתק הכל ומהר. בהכשרה הייתי מלווה פונים גם למקומות כמו ביטוח לאומי והייתי יכולה לראות איזה הבדל מטורף זה היה עושה - גם ביחס של נותני השירות כלפיהם וגם בתחושה שלהם עצמם וחבל לי שדברים כאלו לא מתאפשרים לנו כל כך במקצוע... יש עובדים טובים אבל מסגרות בעייתיות. אבל אני עדיין מאמינה ביכולת לתרום ולתת עבודה משמעותית גם במסגרות שקיימות ומחפשת עכשיו עבודה בהוסטלים (גישת השיקום, לדוגמא, היא ממש בכיוון הנכון).
אפשר לומר שהקושי שלי עם המקצוע והחשיבה (המוקדמת מדי) על עזיבה נובעים בסופו של דבר מהתחושה שמזלזלים בי - הלימודים הם קשים, הראיונות והמיונים לעבודות הם קפדניים, העבודה היא חשובה והיא נעשית למען אנשים שמגיע להם, אבל מצד שני לא מתגמלים את העובדים כמו שצריך ובהרבה מקרים גם בכלל לא מעריכים את העבודה שלהם. אם הייתי מרגישה שהיינו מקבלים יותר הערכה או תמיכה זה היה גורם לי לרצות יותר להשאר (וכרגע אגב אני מתכננת להשאר ולא מוותרת בקלות).