הערה
הדברים שאתה אומר נכונים לגבי מאסר שיפוטי. אך לגבי מעצר שיפוטי, מדובר בכך שבית המשפט עוצר אדם לפי בקשת המשטרה, בשל חשד סביר שעבר עבירה (לפני הגשת כתב אישום), או בשל ראיות לכאורה שעבר עבירה (לאחר הגשת כתב אישום), וכל זאת בתנאי שהמעצר ימנע שיבוש הליכי חקירה/משפט או התחמקות מהם, או שמהאדם נשקפת מסוכנות, או שיש צורך במעצר לשם פעולות חקירה שאפשר לקיים רק במעצר. המשטרה רשאית לעצור אדם ל-24 שעות בתנאים אלה, ולאחר מכן עוברת הסמכות לבית המשפט, שרשאי להאריך את המעצר.
כיוון שמעצר (שיפוטי) מבוצע לפני ההליך המשפטי וללא שהעבירות הוכחו, מעצר שיפוטי פוגע בזכויות אדם יותר ממאסר - והוא נועד לתכלית מניעתית. לכן יש מקרים רבים בהם משחררים חשודים ורק לאחר מכן מגישים נגדם כתבי אישום, כי מעצר איננו עונש.
הגרוע מכל הוא כמובן המעצר המנהלי, שכן נוסף על כל מה שאמרת כאן, הראיות בעניינו הן פעמים רבות חסויות - ואי אפשר כלל להתגונן נגדן. בית המשפט בודק את חוקיות המעצר המנהלי, אך גם הוא מוגבל באפשרויותיו כי המידע החסוי מועבר לו במעמד צד אחד. הריסון אינו מספיק, ואכן ברוב המקרים בית המשפט מאשר את המעצר המנהלי.