עזרה בבקשה...

עזרה בבקשה...

אני רושם את ההודעה בשם אמא שלי כי רציתי להוכיח לה שהיא טועה בגדול... טוב המצב הוא כזה, היא אם חד הורית אמא לשלושה ילדים בת גדולה ושני בנים אחד 29 והשני 25, אז ככה, הבן הגדול (29) גר בבית איתנו כל היום עם המזגן והטלויזיה דלוקים, החשבון מגיע לאלפי שקלים והוא לא נותן שקל אחד לרפואה, הוא עובד ובכסף שלו הוא מבזבז רק על עצמו, עכשיו הקטע הוא שהוא גם מתחצף מקלל ויורד עליה בכל הזדמנות שיש לו, בקשר לכביסה, גיהוצים, נדר נדר שהוא לא ישב איתנו על אותו השולחן, שמנסים לדבר איתו אין הצלחה בכלל אפילו אטימות מוחלטת, המצב לא קל בלשון המעטה, הכסף שלה נגמר והיא מתחילה לחיות על החסכונות, עכשיו אני בן 25 דואג כמה שאני יכול, נותן לה כסף שהיא צריכה ולא רוצה תמורה בכלל רק שהיא תדאג להמשך החיים שלה, כי הוא בטח לא ידאג, אני מתחיל לכעוס עליה כי זה משפיע גם על החיים שלי, בזה שאני מבזבז הרבה כסף עליו ועל זה שהיא לא יכולה לעמוד מולו, אני מרגיש שאני דורך במקום, במקום לצאת וללמוד עם שקט נפשי אני כל הזמן בדאגות בקשר אליה. אתמול כעסתי עליה והיא נעלבה כי אמרתי לה לזרוק אותו קיבינימט, עכשיו היא כאן לידי, ואני מבקקש שתגידו לה מה אתן הייתם עושות?
 
הדאגה והתמיכה שלך באימך, מאד נוגעים

ללב, אתה רגיש לכאב שלה בכל הקשור לאחיך (שגם אתה פגוע ממנו) ומנסה לעזור לה לעשות את הדבר הנכון שהוא לדעתך לזרוק אותו. אם זאת, ולמרות שאולי אתה צודק ואחיך ראוי שיארגן לעצמו חיים משל עצמו, אין זה התפקיד שלך. אתה יכול להתעמת מול אחיך, לדבר איתו ולנסות לעזור לו להבין שהתנהגותו פוגעת באימכם , אבל הבית הוא של אימך וכמו שבעבורך היא מכבסת, מנקה ומבשלת כך גם בשביל אחיך, הוא הבן שלה גם אם הוא לא תורם את חלקו ומתנהג בגסות. הבית הוא שלה וההחלטה היא שלה. אליך לכבד את דעתה , התנהגותה ואת זה שהיא בוחרת לא להוציאו מהבית. כמו בכל מערכת יחסים, אמך צריכה לקחת אחריות על כך. אתה מצידך תתמוך ותעזור לה ככל יכולתך.
 
זאת הסיבה היחידה

שבגללה לא העפתי אותו בעצמי, ואת צודקת שהיא צריכה לקחת אחריות אבל זה הקטע, היא לא עושה את זה, היא מרחמת עליו מידי, אמרתי לה שזה בסדר לרחם על הבן אם הוא לא עובד, לא יכול להחזיק את עצמו, אבל הוא כן יכול הוא פשוט מעדיף לעשות קניות ולהתפנק ושאני אשלם בסופו של דבר, הוא בן 29, אם לא עכשיו אז מתי? שיגיע ל50? היא פשוט לא מבינה.. מה את היית עושה?
 
אני חושבת שאם כל הצער והקושי שלך

אתה צריך להניח לעניין. אמא שלך צריכה להבין לבד. מדוע היא נוהגת כך אם זה מתוך רחמים, דאגה או פחד, זה שלה. יש אנשים שצריכים להגיע לקצה בפני שיעיזו לעשות שינוי. ויתכן שאימך מאנשים אילו. הדבר היחיד שאני יכולה להציע לך זה לעזוב את הבית. אתה מזדהה מידי עם הכאב והקושי שלה מול אחיך ויתכן שגם הגיע זמנך לפרוש כנף ולמצוא לך את דרכך. תנסה לא לשפוט אותה , ותשאר בתפקיד הבן. קצת התחלפתם בתפקידים אתה ואמא ונראה לי שאם תוכל לסגת אחורנית ולתת לה את "התפקיד" בחזרה, היא תוכל לעשות מה שצריך לעשות.
 
הלוואי ויכולתי...

א' היא לא תסתדר איתו לבד ב' יש לי גם אבא אחרי ארוע מוחי שאני דואג לו והוא גם נהיה "נטל" כלכלי"... אז זה לא יהיה קל כרגע ג' אני סטודנט שמחזיק לעמצו את הלימודים, +רכב ככה שאם אני יכול לחסוך כמה גרושים על דיור נראה לי שזה עדיף לא? תיראי בגלל שהמצב סבוך כל כל מבחינתי אז קשה לי לקום וללכת, טיול אחרי צבא עדיין לא עשיתי לרוב בגלל זה, אחרי שהיא תבין את מקור הבעיה (אחי) ותתמודד איתו, הדברים ישתנו אבל השאלה מתי זה יקרה? היא כבר הבינה לבד שהיא צריכה להעיף אותו אבל קשה לה לעשות את הצעד הסופי...
 
למעלה