עזרה בזיהוי
האם מישהו מכיר את הקטע הבא ויכול לענות מאיזה ספר הוא לקוח, מי כתב אותו ולאיזה מקום מתכוונים בשורה האחרונה? בתודה מראש "...האנשים נפזרים לאורך המדרון לגלגל אבנים שאפשר להסיטן,לישר הדורים במקום שהדבר ניתן להעשות, לרכך שיפועים בוטים מדי,למלא פחתות ומדרגות. עקבות מלאכתם הרבה כמעט אינו נראות,המדרון חד ופרוע כשהיה, אך בין הכשרון להצלחה עומדת לפעמים רק אבן אחת בדרך. שני נהגים יודבים אל כל מכונית והמולת מנועיהן עולה ומכסה על הכל. הן מתחילות לנוע במורד, בגישוש, ברתיעה, כמו תרות את פני הקרקע בטרם תצבנה גלגל. הן חותרות בשיפוע, כמו נעות זו על גבי זו, כמו נישאות בראשי גלים, גל גבוה ממשנהו. האחת זוחלת באלכסון וצרורות אבנים ניתזים מתחתיה, האחת קופאת על עמדה ורק נהמתה נמשכת,אחת גלגל מגלגליה סובב באויר,עד שהנהג, בתנועה איטית לאיו חקר,מוצא לו אחיזה. האיש היושב אל ההגה מתנודד עם המכונה לפנים ולאחור,וזה היושב בצידו נועץ אצבעות וציפרנים במסעד המושב. רעש המנועים נהפך לצווחה. אחד הצועד אחורנית לפני המכוניות, מאותת בניפוף זרועות, כמו למנופי ספינות בהורידן משאות בנמל. קריאות עידוד והתראה ורווחה לסרוגין מתערבות בריטון מאופק של נאמני-משק הגונחים על השחתה זו של מכונות יקרות, והקומנדקרים גולשים-גולשים, בכוח מגושם ועיקש ובדייקנות לטושה ומעודנה של קבוצת מחול....צוק שחור מתנשא בצידי המורד, כולו עפרות ברזל. המכוניות עוברות בשוליו, מרימות אבק מתכת אפלה. המדרון כבר רובו מאחור, שיפועיו שוב מתמזגים לאחד, והוא מזדקף שנית כחומה שננעלה, כאילו לא עבר בה איש. אנו ב...."
האם מישהו מכיר את הקטע הבא ויכול לענות מאיזה ספר הוא לקוח, מי כתב אותו ולאיזה מקום מתכוונים בשורה האחרונה? בתודה מראש "...האנשים נפזרים לאורך המדרון לגלגל אבנים שאפשר להסיטן,לישר הדורים במקום שהדבר ניתן להעשות, לרכך שיפועים בוטים מדי,למלא פחתות ומדרגות. עקבות מלאכתם הרבה כמעט אינו נראות,המדרון חד ופרוע כשהיה, אך בין הכשרון להצלחה עומדת לפעמים רק אבן אחת בדרך. שני נהגים יודבים אל כל מכונית והמולת מנועיהן עולה ומכסה על הכל. הן מתחילות לנוע במורד, בגישוש, ברתיעה, כמו תרות את פני הקרקע בטרם תצבנה גלגל. הן חותרות בשיפוע, כמו נעות זו על גבי זו, כמו נישאות בראשי גלים, גל גבוה ממשנהו. האחת זוחלת באלכסון וצרורות אבנים ניתזים מתחתיה, האחת קופאת על עמדה ורק נהמתה נמשכת,אחת גלגל מגלגליה סובב באויר,עד שהנהג, בתנועה איטית לאיו חקר,מוצא לו אחיזה. האיש היושב אל ההגה מתנודד עם המכונה לפנים ולאחור,וזה היושב בצידו נועץ אצבעות וציפרנים במסעד המושב. רעש המנועים נהפך לצווחה. אחד הצועד אחורנית לפני המכוניות, מאותת בניפוף זרועות, כמו למנופי ספינות בהורידן משאות בנמל. קריאות עידוד והתראה ורווחה לסרוגין מתערבות בריטון מאופק של נאמני-משק הגונחים על השחתה זו של מכונות יקרות, והקומנדקרים גולשים-גולשים, בכוח מגושם ועיקש ובדייקנות לטושה ומעודנה של קבוצת מחול....צוק שחור מתנשא בצידי המורד, כולו עפרות ברזל. המכוניות עוברות בשוליו, מרימות אבק מתכת אפלה. המדרון כבר רובו מאחור, שיפועיו שוב מתמזגים לאחד, והוא מזדקף שנית כחומה שננעלה, כאילו לא עבר בה איש. אנו ב...."