תומר, סליחה אבל אני מרפאה בעיסוק !!
אפילו הצגתי את עצמי ככה אם אני לא טועה
........ הריפוי בעיסוק הוא לא אלטרנטיבי או קונבנציונאלי, הוא כלי שאפשר לקחת אותו לכל כיוון שרוצים
. הרעיון הבסיסי הוא שמטפלים בעזרת עשייה. שלעשייה צריך להיות תוצר. ושהמטרה היא החזרה לתפקוד. מכאן והלאה הכל חופשי ופתוח
זה יותר ממשפחת הפסיכולוגיה והפרא רפואיים ופחות רפואה של ממש. הבעיות שאנחנו עובדים איתם הם נכויות שונות, בעיות התפתחותיות ומחלות נפש וזיקנה. אנחנו מחזירים אנשים לתפקוד או במקרה של ילדים, מלמדים אותם תפקוד. אין ענין של תרופות או משהו כזה. אם מגיע אלי לטיפול ילד היפראקטיבי אני יכולה להמליץ על ריטאלין ואני יכולה להמליץ על שיאצו, זה לא כל כך משנה, העיקר שאני אצליח להוציא אותו מזה
. אז יש לי יד חופשית כמו שאתה מבין
חוצמיזה שיש מגוון גישות ושיטות ותיאוריות לגבי אסטרטגית הטיפול, ואני את שלי כמובן לקחתי מההומאופתיה ושאר האלטרנטיבה. אמרו פה כל מיני אנשים שפיזיותרפיה ופסיכולוגיה זה "שמרני" ולמה זה מופיע פה בכלל. ואני ממש לא מסכימה עם ההגדרות האלו. היום יש המון פיזיותרפיסטים שמשתמשים בשיטות אלטרנטיביות ומשלבים (זה בשבילך שאתה אוהב שילוב
) ופסיכולוגיה (כמו גם ריפוי בעיסוק) מאז ומתמיד היתה הוליסטית. פרויד הרי ניסח את ההשפעה של ה"הסטריה" על "עיוורון" ! לא לשכוח לו את זה ! כמובן שאף שיטה לא שלמה לגמרי, אבל גם הטיפולים האלטרנטיביים לא לגמרי שלמים. האדם יצור מורכב מדי בשביל זה
.
תודה על הניסיון 
