עזרה בנושא גזים ושינה של התינוק שלי

[orengl]

עזרה בנושא גזים ושינה של התינוק שלי

היי, בננו בן השבועיים מתקשה לישון בעיקר בלילות.... אני כבר אובד עצות יכול להיות שזה קשור לגזים אבל מה אם לא? אשתי מניקה אותו והכל תקין מבחינת היניקה (היינו בטיפת חלב) אנו מנסים להרדים אותו בערב בערך ב 20:00 ובהתחלה הכל בסדר, הוא ישן לשעתיים ואז מתעורר ויונק ה"סיוט" מתחיל מ 00:00 בלילה, קודם כל לדעתי הוא לא יודע להרדים עצמו וגם כאן זו בעיה.... מה עושים? איך גורמים לו להרדם לבד? מעבר לכך, הוא בוכה ללא הפסקה כל ניסיון שלנו להרגיעו לא עוזר ניסינו כמה תנוחות (על הבטן על הגב, גם לחיצות של הרגליים לכיוון הבטן- זה לא עוזר הוא לא נרגע... אבל אנו מוצאים עצנו מנסים להרגיעו במשך כשעה זה נורמלי???? הייתי שמח לקבל עצות וטיפים 1. כיצד ניתן להרגיעו? 2. אולי הוא צריך רופא? אם כן אז הולכים לבית החולים בלילה? יש מוקד של מכבי שמטפל בתינוקות? 3. במידה וזה גזים אז מה ניתן לעשות בדיוק? אשמח לקבל תשובות.... אבא ואמא טריים.

 

[hirshfe]

בתחילת הדרך זה נורמלי

הכל נורמלי. אצלנו היו בעיות הפוכות נדבי ישן המון ולפעמים היינו צריכים להעיר אותו כדי שיאכל. אתם הורים טריים והדבר הכי חשוב שאתם מנסים להרגיע את הילד - זה להיות רגועים בעצמכם. תינוק בגיל הזה מאוד מאוד רגיש למצבי הרוח שלכם אבל לגזים יש סירופ הומופאטי טוב שנקרא גליכול ונתנו גם פחות מהמינון שרשום על הקופסא

 

[orengl]

בקשר לגליקול

רכשנו את הגליקול וקיבלנו טיפ לתת לפני כל הנקה בלילה (בבוקר אין לו גזים). עכשיו שהוא בוכה בלילה אנחנו נותנים לו שוב אבל הוא פתאום מפתח צפייה לאכול. התרגל שקודם נותנים לו גליקול ואח"כ אוכל.... מתי השתמשתם בגליקול ובאיזה אופן.... רק כשהוא בוכה? לפני הנקה? לתת לו באופן שוטף גם שאין גזים?

 

[hirshfe]

שהיו גזים

אבל אנחנו לא הנקנו (כלומר אני בטוח שלא אבל גם אישת מסיבות רפואיות לא) אז אולי זה שונה אבל תמיד זה לווה במעט אוכל אחרי

 

[schlomitsmile]

תמידכדאי להתחיל משלילת בעיות רפואיו ת. אם כי, לא הייתי מניחה קיומן כאן, שהרי אם ישנן כאלה, הן נוטות להיות קיימות גם לאור יום, ואתה מספר שהקושי הוא בעיקר בלילה. במידה וזה גזים (מה שפחות אופייני לתינוקות יונקים), "גרפסלה" רגוע על הכתף/בשכיבה על הזרוע של אבאמא (לא טפיחות עצבניות וניענועים למיניהם) , יכול לעזור. יתכן, שמפאת גילו הרך, עדיין לא התארגן לו שעון השינה הפנימי (הרי עד לפני שבועיים לא היה לו יום/לילה). ואז רצוי להתאזר בסבלנות (כן, אני יודעת שקל להגיד...הייתי בסרט הזה כבר 3 פעמים...). הורים נואשים ועצבניים, אינם משרים אוירה רגועה המקלה על הסתגלות והרדמות. יש ילדים שלוקח להם יותר זמן להתארגן עם העניין (אגב- זה לא אומר שזה יהיה גורלכם גם בילדים הבאים. אצלי למשל, עם הראשון היו קשיים מתונים, השני הביאנו לסף התמוטטות, והשלישי נרדם וישן כמו מלאך. נראה איך יהיה בעוד חודשיים עם הרביעי...) להתאזר בסבלנות, פירושו לומר לעצמי: אוקיי. אז בשלושת החודשים הקרובים אהיה עייף/ה. מאד. מאד מאד מאד. ועכשיו- אפשר לנסות להכיר אותו, ללמוד מה מרגיע אותו. ליטופים? על הגב? בבטן? אולי רגע על הידיים,ומיד להחזיר לעריסה? אולי שירי ערש? טיול בעגלה? מי אתה תינוקי? מה עושה לך נעים? אפשרות נוספת לסיבת הקושי- שנת הלילה, היא סוג של פרידה. כאמא ותיקה, אני כבר מודעת לזה, שזה יכול להיות מאד מפחיד (לאמא לא פחות, אולי יותר, מלתינוק). אני עד היום (ובכורי בן 11) חייבת לבדוק שהם עדיין נושמים. כיון שבשלב זה של חייהם, ההפרדה בין התינוק לאמא היא עדיין חלקית בלבד (סלחו לי אבות יקרים, אבל זה טבע הדברים), יש והקושי של אמא להפרד, גם אם אינה מודעת לו וגם אם היא משתוקקת לישון, יקשה גם על התינוק להפרד לשנת לילה. חיזקו ואימצו! זה לא נמשך לנצח...

 

[חנול]

../images/Emo45.gif ותוספת קטנה

שמתי לב לכמה דברים שכתבת שחשוב לי להתיחס אליהם. כתבת שנראה לך שעייתי שהוא לא יודע להרדים את עצמו. חביבי, בוודאי שהוא לא יודע, הוא גם לא אמור לדעת. עוד הרבה זמן. הקטנה שלנו בת 7 חודשים ועדיין נרדמת על הידיים, וזה בסדר גמור (עבורנו). כרגע כל מה שחשוב זה לא להיות עסוק ב"ללמד". אלא "בלאהוב", "לתת חום" ומעל הכל "להרגיע". אם צריך להסתובב שעה, תסתובבו שעה, אפילו שעתיים. נענעו אותו קלות אולי, אולי טפיחות קלות יעזרו לו..לאט לאט תלמדו אותו ומה עושה לו טוב. הכי חשוב לא לשכוח שבגיל הזה, ועוד הרבה לאחריו, אין הרגלים. הרגלים מתחילים להיות מוקנים בערך בגיל שנה, ועד אז צפו שינויים בהתנהגויות כל הזמן. מה שמרגיע אותו היום סביר שלא ירגיע אותו עוד חודש. אז לאט לאט, וברוגע, תלמדו אותו ותנסו להנות (ואני יודעת שקשה להנות בשלב הזה). לי זה נשמע גזים. אגב, סטטיסטית, תופעת הגזים נצפית באופן שווה אצל תינוקות יונקים ולא יונקים. מע' העיכול צריכה ללמוד לעבד אוכל. וטיפ אחרון, מכירים את תנוחת "הנמר על עץ"? אצלנו זה עבד יופי. ואגב, טיפ נוסף (אבל לא שמעתם ממני), אין כמו שינה על הבטן...

 

[akavishon]

תרשי לי (או לא..) לחלוק עליך ובגדול

תינוק צריך סדר יום החל מיומו הראשון. אין שום סתירה בין "ללמד" לבין "לאהוב", "לתת חום" ומעל הכל "להרגיע" (המרכאות במקור (הערת העורך)). האם זה באמת בסדר גמור מבחינתך להרדים את הקטנה שלך במשך שעתיים ? למה את חושבת שבגיל שנה זה יהיה יותר קל לשנות את ההרגלים שלה ולהתחיל "ללמד" אותה ? למה לא להתחיל להקנות לה הרגלים מגיל 0 ? למה גיל שנה ? מה רע בגיל 3 שהם כבר יודעים את ההבדל בין טוב לרע ? אצלינו שני הילדים בערך מגיל 4 חודשים (הקטן אפילו מגיל צעיר יותר) נירדמו לבד. פשוט הנחנו אותם במיטה ויצאנו מהחדר. חשבת פעם שאולי תנועות הנידנוד מעצבנות את התינוק ולא נותנות לו להירדם ? אני רואה אצל חברים, שלא רצו להתמודד עם הילדים שלהם, בגלל "שהיה להם נוח..." (עלק..) איך הילדים שולטים בבית ועושים מה שבראש שלהם... ילדים שלא מוכנים לישון במיטה שלהם, אלא, רק אצל ההורים או שלא מוכנים להירדם לבד במיטה, אלא רק עם אבא או אמא על ידם. גבולות, סדר יום, ערכים צריכים להתחיל מגיל 0. לגבי הגזים - גם תינוק יונק סובל מגזים וזה תלוי מאוד בתזונה של האם. אשתי במהלך ההנקה נמנעה לחלוטין מחלב וזה שיפר את המצב פלאים (בנוסף להימנעות מבצל, ברוקולי, כרוב, כרובית וכיו"ב)

 

[schlomitsmile]

סבתי היתה אומרת:"כל דבר במידה" מסכימה איתך שהרגלים נוצרים אם נרצה או לא, ועדיף להשפיע על הווצרותם בכיוון הרצוי מלכתחילה ולא להסתבך עם שינויים מאוחר יותר. מצד שני, כדאי להזהר מלהכניס את התינוק לבי"ס מוקדם מדיי. גם משפע חיבוקים וחום הוא לומד (שאנחנו אוהבים אותו ויש לו פה מקום בטוח) וזה הבסיס ליכולת להרגע ולהפרד כדי להרדם. האמנות היא , כמו בשיר המוכר על ליפא העגלון- לדעת מתי למתוח המושכות ומתי לשחרר (ולא רק בענייני הרדמה). לגבי הגזים- נכון, זה תלוי מאד בתזונת האם.

 

[חנול]

איך אפשר להשוות או להגיע למסקנות

מצורת הרדמה? האם כל מי שמרדים את ילדו על הידיים "נותן לילד להשתלט על הבית"? החשש שלי מהורים סופר מחנכים (והכוונה כמובן לא לך אישית) היא שבדרך החום קצת הולך לאיבוד. ילד קטן זקוק לחום של הוריו- לרוב זה מתבטא בהחזקה על הידיים. רוב הילדים אוהבים נדנוד. יש כאלו שלא. בשביל זה הדגשתי לו שהוא צריך ללמוד את הילד. אבל להחליט מעכשיו שילד שיחזיקו אותו על הידיים, ישתלט על הבית בסוף זו הכללה גסה מאד. אני נותנת חום לילדה שלי בזה שאני מרדימה אותה איך שקל לה וטוב לה, ובתנאי שאני לא צריכה להשתגע מזה. יש נקודת איזון. אני לא חושבת שהיא "תשתלט" על הבית כי גם אני שמה גבולות. ילד שמשתלט על הבית סובל מבעייה....של ההורים שלו..שלא יודעים לשים גבולות. אבל בין לא לדעת לשים גבולות ובין לתת חום לילד שלך המרחק גדול מאד. ואגב, שאלת אם חשבתי פעם על זה שאולי נדנוד מעצבן את התינוק ולא נעים..אז יקירי, חשבתי גם חשבתי. בזה אני עוסקה- בלחושב ולהרגיש מה עושה טוב לתינוקת שלי. במקרה שלי, בלי נדנוד זה ממש לא הולך וזה לגמרי לגיטימי בעיני, עד גיל מסוים. עד שלומדים לישון לבד ויכולים בכלל להתמודד רגשית עם הפעלת משמעת, הילד צריך קצת להסתגל לעולם. בטח לא בגיל שבועיים. כשאני ארגיש שאני יכולה להפעיל משמעת, לשים במיטה ולעבור את מסכת היסורים של למידה להרדם לבד אני בהחלט אתחיל. שלא תחשוב שאני נהנית לרגע מלהסתובב חצי שעה עם ילדה ששוקלת כמעט 8 קג על הידיים...

 

[akavishon]

נתחיל מזה שאני מוחמא מזה שאני יקירך

מראה שאפשר להחליף דעות ברוח טובה..

אני לא רואה את עצמי כהורה "סופר מחנך". אני כן מנסה להרגיל את ילדי לסדר יום קבוע, לגבולות עם המון חום, אהבה ופינוק. אני לא רואה שום סתירה עם הצבת גבולות ומתן חום ואהבה. מהמעט נסיון שיש לי ומסיפורים של חברים וקולגלות לעבודה, אני שומע איך אין לבן אדם זמן לראות טלויזיה כי הילד (בן 8 חודשים) הולך לישון באחת עשרה בלילה ו"להורה זה נוח". אולי זה נוח ביום שבת שהילד מתעורר מאוחר אבל אני לא הייתי מתחלף (הקטן שלי, בן שנה וחודש, הולך לישון ב 18:30 ומתעורר ב 06:30 - 07:00), והקטנה, בת 3 ושלושה חודשים הולכת לישון ב 20:00 - כך שמשמונה בערב, לי ולאשתי יש את על הערב לפנינו. יש לי שכן עם ילד בן שנה ושלושה חודשים שמתעורר כל בוקר בין 04:00 ל 05:00 ועובד לישון במיטה של ההורים, בועט כל הזמן באבא ובאמא. ביום שישי הוא הולך לישון ב 14:00 ומתעורר בשבת בבוקר (נשבע לך !) וזה מאוד נוח להורים.... יש לי חבר עם תאומות שעד איזה גיל שנתיים הן נהגו להתעורר בלילה לאכול וההורים שיתפו פעולה והמשיכו להאכיל את הילדות, כי זה "הפינוק שלהם"... הפסקתי לספור את התינוקות שלא מחזיקים לבד את הבקבוק שלהם, כי הרבה יותר נח שאמא / אבא מאכילים.. זאת פשוט איכות חיים אחרת שהתינוק אוכל לבד.. בבוקר נותנים בקבוק במיטה ואז יש זמן להתארגן... אני יכול להמשיך עם עוד סיפורי זוועה... הנקודה שלי זה שאין קשר בין הצבת גבולות וחינוך (ללמד את הילד להירדם לבד, שלא צריך לאכול בלילה (אנחנו הפסקנו בערך בגיל 5-6 חודשים עם זה) שלא ישנים במיטה של ההורים) לבין מתן חום, פינוק ואהבה. ויקירתי, פשוט קשה לי לקנות את זה שלהורים זה נוח... זאת האמת שלי... שבת שלום...

 

[חנול]

אבל אני לא חושבת שזה נוח

להחזיק ילדה בת כמעט 8 ק"ג רבע שעה על הידיים כדי שהיא תרדם זה בכלל לא נוח. זה בכלל לא נוח לי כשהיא ישנה לידינו בלילות שאני ובעלי כבר שבורים ורצוצים ומוכנים למות כדי לישון. אבל יש גם בזה ניסיון קטן לחנך. הילי הולכת לישון במיטה שלה. כשהיא מתעוררת אנחנו לא מעבירים למיטה שלנו, כי זה לא מתאים לנו שישנו איתנו. אף אחד. אבל, אני לא אתן בשם העיקרון לתת לקטנה לבכות לילה שלם כי היא לא יודעת להרדים את עצמה, ויש לאמא ואבא עקרון בל יעבור שלא ישנים איתם. יש עיקרון, זה כן, אבל הוא גמיש. קודם כל אנחנו נותנים חום והרגעה- אז קודם כל אנחנו עוזרים לה לחזור חזרה לשיה שלה, וכן, על הידיים, כי לקטנה שלנו זה עושה טוב (ואין שום טוב בלתת לה לצרוח בגילה שעות כי , מה לעשות, היא עוד לא יודעת להרדם לבד). ואם קורה הרע מכל, אז היא מגיעה אלינו למיטה. אבל בשום צורה זה לא נוח או נחמד לי או מתאים לי. זה אין ברירה, כי כשאתה הורה אתה מנסה לעשות כמה שניתן טוב לילד שלך. "הכמה שניתן" שלי שונה משלך. העקרונות הבל יעברו שלי , ושלך, הם שונים. הנקוד הבסיסית שלי, היא שאין בין העקרונות האלו ובין מתן חום ואהבה כמעט כלום. כמו שגם הורה מחנך יודע לתת חום ואהבה, ואני לא חושבת שלחנך, משמע לא לאהוב. אבל לפעמים אנחנו כ"כ עסוקים בלחנך (ומה לעשות זה גם נוגע לנוחות שלנו, כי יותר נוח לנו שהם ירדמו לבד, אבל מה לעשות שבגילאים קטנים הם לא "מתוכנתים" לעשות מה שנוח לנו) ששוכחים שזה יצור שרק נולד. טוב, גלשנו מעט, ובטח זה חומר ליותר מקטנצ'יק בן שבועיים. אבל כרגיל, טוב להחליף דעות עכשיו, כדי שנבוא בגישה יותר מבוססת להורות שלנו כשהם יהיו גדולים יותר. ובנימה זו- שנחתוך לכיון שרשור בישולים?

 

[חנול]

../images/Emo71.gif בישולי אבות (ואימהות) לשבת

בושל כבר: מרק פטריות ועגבניות קינוח קטלני בשלבי הכנה מחר: ממולאים לביבות קישואים מרק לקטנה