יום כתום המקורית
New member
<<<עזרה בספרות-דחופהה..>>>
שלום, אני אשמח אם תוכלו בבקשה לקרוא את הסיפור הזה (בבקשה תקדישו כמה דקות, הוא יחסית קצת) שעוסק ביחסי אמהות בות. אני צריכה לנתח אותו, אני אשמח אם תוכלו לכתוב לי מה דעתכם, מה המאפיינים לדעתכם של היחסים בין האמה לבת, כל דבר/דעה/רעיון- משהו!! שיש לכם להגיב על הסיפור..זה חשוב מאוד, אני אשמח לקבל כל עזרה! תודה רב מראש.. מראה של אם (יפן)/ ג'וזפין אווטס-סקר מתוך הספר: "אמהות בנות בנות אמהות" היו היו, באיזור נידח של יפן, הרחק מכל עיר, בעל ואישה, שהיו מאוד מאושרים בשל לידת בתם. הם קראו לה סאשיקו שמשמעותו שמחה, וזאת משום שהייתה ילדה כל-כך שמחה. חייה היו מלאי חגיגות, שנחגגו בכל שלב שעברה בילדותה, עם המתנה המסורתית המלווה כל שלב: הקימונו הראשון שלה , אחר כך החגורה הרחבה של הקימונו וכמובן, סט בובות שקיבלה במתנה לכבוד פסטיבל הבובות השנתי. יום אחד, כשסאשיקו היתה בערך בת שבע, היא נפרדה מאביה בפעם הראשונה, כי הוא היה צריך לנסוע לעיר רחוקה. בהעדרו, האם והבת השתדלו לשמור על שגרת חייהן ככל שיכלו, נהנות מהזמן שילו יחד, אולם מייחלות לשובו של האב. לבסוף, כשחזר הביתה, תשוש ממסעו הארוך, הוא לא יכול היה ללכת לישון לפני שייתן לאישתו ולבתו את המתנות שהביא בשבילן. סאשיקו נתלנה על שרווליו הארוכים, ולא הרפתה, עד שחיפש עמוק בתיקו כדי למצוא את המתנה שלה. הילדה הקטנה רעדה, כשלקחה מידיו את החבילה, והחלה לפתוח את אריזתה. היא היתה אפילו יותר נרגשת, כשגילתה קופסה מצוירת ויפהפייה מלאה ממתקים, ובובה קטנה ומקסימה, שלבשה קימונו בדיוק כמו זה שלה. היא קדה לאביה, והודתה לו ממעמקי ליבה, ואז התבוננה באמה שפתחה את המתנה שקיבלה מהעיר הגדולה-מראה. בתחילה, הן לא ידעו מה זה. מן מעולם לא ראו מראה קודם לכן. אמה קרנה מאושר, כשהביטה בזכוכית, וראתה אישה הלובשת קימונו בצבע השמיים, בדיוק כמו שלה, המחייכת אליה בחזרה. בעלה, שהחל ללמוד חלק ממנהגי העיר, הסביר לאם ולבת מה זאת מראה, אבל שתיהן נותרו מבולבלות ומוקסמות נוכח הקסם. הוא אמר להן, שמראה של אישה מראה את ההשתקפות של ליבה, ושהמראה חייבת להישאר נוצצת ומבריקה. אמה של סאשיקו נהנתה מהמראה במשך חודשים מפר, עד שיום אחד היא הניחה אותה במקום כלשהוא, ושכחה ממנה. בינתיים, גדלה סאשיקו וכשהייתה בת שש- עשרה הפכה להיות דונה לאמה בפניה ובאופייה. היא הייתה טובה ויפהפייה, למרות שלא היתה מודעת לכך. ואז, יום עצוב אחד, חלתה האם במחלה שממנה לא התאוששה. היא הלכה ודעכה, עד שנותר לה רק כוח מועט. כשהרגישה כי ימיה האחרונים מתקרבים, היא דיברה באהבה אל סאשיקו בתה על העתיד, וביקשה ממנה להוציא את המראה ממקום מחבואה. "כשאמות, את מוכרחה לשמור את המראה הזאת איתך תמיד, " אמרה בקול חלש. "הסתכלי במעמקים שלה כל בוקר וכל ערב, ושם תראי אותי מחייכת אליך בחזרה. כך אהיה איתך בימים הטובים, וגם כשתהיי עצובה." לאחר שאמרה מילים אלה, יכולה היתה האם למות בשלווה. סאשיקו, שהיתה עתה אישה צעירה, עשתה כל בוקר וכל ערב כפי שציוותה עליה אמה. שם, במראה העמוקה, היא תמיד ראתה את אמה, לא כפי שהיתה כשחלתה ונחלשה, אלא כשהיתה צעירה ומלאת חיוניות כמו שסאשיקו עצמה היתה. כל פעם פגשה במראה את הפנים הנעימות, היא נוחמה, כך שלעולם לא הרגישה בודדה. כל זה היה נכון גם לאחר שאביה נישא מחדש. אשתו החדשה של האב הטילה עליו כישוף, כדי לזכות בליבו. היא נהגה בסאשיקו באכזריות, כי קינאה ברכות ובאהבה שגילה האב כלפי בתו. היא חיפשה כל הזדמנות כדי לגרום סבל לנערה, למרות שסאשיקו ניסתה תמיד לרצות את אשתו החדשה של אביה, ולכבד אותה כפי שהיתה מחויבת. כל זה לא שינה לאם החורגת, שהמשיכה להתעמר בסאשיקו, שסבלה עוד יותר מהתעללותה. כל יום היא היתה מוציאה את המראה, ומספרת לאמה על האכזריות שהיא נאלצת לשאת, ואמה תמיד תמכה בה, ועודדה אותה. האם החורגת החלה להתלונן בפני האב על התנהגותה של הנערה, אבל הוא סירב לשמוע כל דבר רע עליה. הקנאה הפכה את אשתו החדשה לחשדנית, ולבסוף היא ניסתה לסכסכך ביניהם. היא ספרה לבעלה סיפור נוראי. "בתך הצעירה שונאת אותי, ואני יודעת שהיא יצרה את דמותי, ואותה היא מקללת, כדי שאמות." היא אמרה זאת כי שמעה את סאשיקו מדברת עם המראה שלה, אבל לא ידעה מה היה כוחה האמיתי של המראה. היא נראתה כל כך סובלת מהעניין, עד שהאב הבין, שעליו לדבר עם בתו.כשנכנס לחדרה, החביאה סאשיקו במהירות את המראה בשרוול הקימונו שלה, כי אסור היה לאף אחד לדעת עליה. זה גרם לה להראות אשמה ומתחמקת. ליבו של אביה נשבר למחשבה שמא האשמה היתה נכונה. " מה את מסתירה ממני?"הוא דרש לדעת. "אמך החורגת אמרה לי, שיצרת את דמותה, ושאת מקללת אותה, ומקווה שהיא תמות. האם זה נכון? איך יכולת לעשות דבר כל כך מרושע?" צעק. סאשיקו נאלמה. כשהוא סיים, היא השיבה מבעד לדמעותיה, "איך יכולת להאמין לדבר כזה? אני אמנם מדברת אך, אני מדברת עם אמי." אחר-כך, היא היתה צריכה לספר את הסוד על המראה, ועל מילותיה האחרונות של אמה. בשקט, הוציאה סאשיקו את המראה משרוול הקימונו שלה, כדי שאביה יראה אותה-וייזכר. אביה זיהה את המראה, והתמלא צער על סיפורה, בשומעו עד כמה התאבלה על אובדן אמה, וכמה סבלה מאמא החורגת. כמו כן, הוא גם שמח לשמוע כמה נחמדה מצאה באמה ובמראה. הוא בכה, ושיבח את סאשיקו על סבלנותה ואהבתה. האם החורגת החשדנית האזינה מעבר לדלת, ושמעה את כל השיחה ביניהם. גם היא התרגשה עד דמעות, כששמעה מה רב סבלה של סאשיקו, הן מאובדן אמה והן מהיחס הגרוע שקיבלה ממנה, עף אל שניסתה לרצות אותה. היא נדהמה לשמוע על המראה, ועל הנחמדה שהביאה לבת המתאבלת, בזמן שהניחה, שהקול ששמעה היה לחש כישופים מרושעים. כשלא יכולה לסבול עוד את כל התחושות האלה, היא נכנסה במהרה אל תוך החדר, נפלה על ברכיה בפני סאשיקו ופרצה בבכי. ,אני מתביישת. אני מתחננת בפנייך לסלוח לי," בכתה. "אני מודעת לעוול שגרמתי, ובעתיד, אנסה לאהוב אותך כאילו היית ילדתי שלי." הנערה טובת הלב סלחה לה מיד, והן התחבקו, החל מרגע זה , הן החלו בחיים חדשים ושמחים. המשפחה חיה ביחד באושר, עד שסאשיקו עצמה נישאה. בחלוף הימים, גם היא היתה לאם, ומאוחר יותר היתה גם חלשה ועל ערש דווי. אך לפני מותה, היא נתנה לבתה את המראה, שהיא עצמה קיבלה מאמה, כך שבתה שלה תוכל גם היא להנות מנוכחותה של אמה ומנחמתה.
שלום, אני אשמח אם תוכלו בבקשה לקרוא את הסיפור הזה (בבקשה תקדישו כמה דקות, הוא יחסית קצת) שעוסק ביחסי אמהות בות. אני צריכה לנתח אותו, אני אשמח אם תוכלו לכתוב לי מה דעתכם, מה המאפיינים לדעתכם של היחסים בין האמה לבת, כל דבר/דעה/רעיון- משהו!! שיש לכם להגיב על הסיפור..זה חשוב מאוד, אני אשמח לקבל כל עזרה! תודה רב מראש.. מראה של אם (יפן)/ ג'וזפין אווטס-סקר מתוך הספר: "אמהות בנות בנות אמהות" היו היו, באיזור נידח של יפן, הרחק מכל עיר, בעל ואישה, שהיו מאוד מאושרים בשל לידת בתם. הם קראו לה סאשיקו שמשמעותו שמחה, וזאת משום שהייתה ילדה כל-כך שמחה. חייה היו מלאי חגיגות, שנחגגו בכל שלב שעברה בילדותה, עם המתנה המסורתית המלווה כל שלב: הקימונו הראשון שלה , אחר כך החגורה הרחבה של הקימונו וכמובן, סט בובות שקיבלה במתנה לכבוד פסטיבל הבובות השנתי. יום אחד, כשסאשיקו היתה בערך בת שבע, היא נפרדה מאביה בפעם הראשונה, כי הוא היה צריך לנסוע לעיר רחוקה. בהעדרו, האם והבת השתדלו לשמור על שגרת חייהן ככל שיכלו, נהנות מהזמן שילו יחד, אולם מייחלות לשובו של האב. לבסוף, כשחזר הביתה, תשוש ממסעו הארוך, הוא לא יכול היה ללכת לישון לפני שייתן לאישתו ולבתו את המתנות שהביא בשבילן. סאשיקו נתלנה על שרווליו הארוכים, ולא הרפתה, עד שחיפש עמוק בתיקו כדי למצוא את המתנה שלה. הילדה הקטנה רעדה, כשלקחה מידיו את החבילה, והחלה לפתוח את אריזתה. היא היתה אפילו יותר נרגשת, כשגילתה קופסה מצוירת ויפהפייה מלאה ממתקים, ובובה קטנה ומקסימה, שלבשה קימונו בדיוק כמו זה שלה. היא קדה לאביה, והודתה לו ממעמקי ליבה, ואז התבוננה באמה שפתחה את המתנה שקיבלה מהעיר הגדולה-מראה. בתחילה, הן לא ידעו מה זה. מן מעולם לא ראו מראה קודם לכן. אמה קרנה מאושר, כשהביטה בזכוכית, וראתה אישה הלובשת קימונו בצבע השמיים, בדיוק כמו שלה, המחייכת אליה בחזרה. בעלה, שהחל ללמוד חלק ממנהגי העיר, הסביר לאם ולבת מה זאת מראה, אבל שתיהן נותרו מבולבלות ומוקסמות נוכח הקסם. הוא אמר להן, שמראה של אישה מראה את ההשתקפות של ליבה, ושהמראה חייבת להישאר נוצצת ומבריקה. אמה של סאשיקו נהנתה מהמראה במשך חודשים מפר, עד שיום אחד היא הניחה אותה במקום כלשהוא, ושכחה ממנה. בינתיים, גדלה סאשיקו וכשהייתה בת שש- עשרה הפכה להיות דונה לאמה בפניה ובאופייה. היא הייתה טובה ויפהפייה, למרות שלא היתה מודעת לכך. ואז, יום עצוב אחד, חלתה האם במחלה שממנה לא התאוששה. היא הלכה ודעכה, עד שנותר לה רק כוח מועט. כשהרגישה כי ימיה האחרונים מתקרבים, היא דיברה באהבה אל סאשיקו בתה על העתיד, וביקשה ממנה להוציא את המראה ממקום מחבואה. "כשאמות, את מוכרחה לשמור את המראה הזאת איתך תמיד, " אמרה בקול חלש. "הסתכלי במעמקים שלה כל בוקר וכל ערב, ושם תראי אותי מחייכת אליך בחזרה. כך אהיה איתך בימים הטובים, וגם כשתהיי עצובה." לאחר שאמרה מילים אלה, יכולה היתה האם למות בשלווה. סאשיקו, שהיתה עתה אישה צעירה, עשתה כל בוקר וכל ערב כפי שציוותה עליה אמה. שם, במראה העמוקה, היא תמיד ראתה את אמה, לא כפי שהיתה כשחלתה ונחלשה, אלא כשהיתה צעירה ומלאת חיוניות כמו שסאשיקו עצמה היתה. כל פעם פגשה במראה את הפנים הנעימות, היא נוחמה, כך שלעולם לא הרגישה בודדה. כל זה היה נכון גם לאחר שאביה נישא מחדש. אשתו החדשה של האב הטילה עליו כישוף, כדי לזכות בליבו. היא נהגה בסאשיקו באכזריות, כי קינאה ברכות ובאהבה שגילה האב כלפי בתו. היא חיפשה כל הזדמנות כדי לגרום סבל לנערה, למרות שסאשיקו ניסתה תמיד לרצות את אשתו החדשה של אביה, ולכבד אותה כפי שהיתה מחויבת. כל זה לא שינה לאם החורגת, שהמשיכה להתעמר בסאשיקו, שסבלה עוד יותר מהתעללותה. כל יום היא היתה מוציאה את המראה, ומספרת לאמה על האכזריות שהיא נאלצת לשאת, ואמה תמיד תמכה בה, ועודדה אותה. האם החורגת החלה להתלונן בפני האב על התנהגותה של הנערה, אבל הוא סירב לשמוע כל דבר רע עליה. הקנאה הפכה את אשתו החדשה לחשדנית, ולבסוף היא ניסתה לסכסכך ביניהם. היא ספרה לבעלה סיפור נוראי. "בתך הצעירה שונאת אותי, ואני יודעת שהיא יצרה את דמותי, ואותה היא מקללת, כדי שאמות." היא אמרה זאת כי שמעה את סאשיקו מדברת עם המראה שלה, אבל לא ידעה מה היה כוחה האמיתי של המראה. היא נראתה כל כך סובלת מהעניין, עד שהאב הבין, שעליו לדבר עם בתו.כשנכנס לחדרה, החביאה סאשיקו במהירות את המראה בשרוול הקימונו שלה, כי אסור היה לאף אחד לדעת עליה. זה גרם לה להראות אשמה ומתחמקת. ליבו של אביה נשבר למחשבה שמא האשמה היתה נכונה. " מה את מסתירה ממני?"הוא דרש לדעת. "אמך החורגת אמרה לי, שיצרת את דמותה, ושאת מקללת אותה, ומקווה שהיא תמות. האם זה נכון? איך יכולת לעשות דבר כל כך מרושע?" צעק. סאשיקו נאלמה. כשהוא סיים, היא השיבה מבעד לדמעותיה, "איך יכולת להאמין לדבר כזה? אני אמנם מדברת אך, אני מדברת עם אמי." אחר-כך, היא היתה צריכה לספר את הסוד על המראה, ועל מילותיה האחרונות של אמה. בשקט, הוציאה סאשיקו את המראה משרוול הקימונו שלה, כדי שאביה יראה אותה-וייזכר. אביה זיהה את המראה, והתמלא צער על סיפורה, בשומעו עד כמה התאבלה על אובדן אמה, וכמה סבלה מאמא החורגת. כמו כן, הוא גם שמח לשמוע כמה נחמדה מצאה באמה ובמראה. הוא בכה, ושיבח את סאשיקו על סבלנותה ואהבתה. האם החורגת החשדנית האזינה מעבר לדלת, ושמעה את כל השיחה ביניהם. גם היא התרגשה עד דמעות, כששמעה מה רב סבלה של סאשיקו, הן מאובדן אמה והן מהיחס הגרוע שקיבלה ממנה, עף אל שניסתה לרצות אותה. היא נדהמה לשמוע על המראה, ועל הנחמדה שהביאה לבת המתאבלת, בזמן שהניחה, שהקול ששמעה היה לחש כישופים מרושעים. כשלא יכולה לסבול עוד את כל התחושות האלה, היא נכנסה במהרה אל תוך החדר, נפלה על ברכיה בפני סאשיקו ופרצה בבכי. ,אני מתביישת. אני מתחננת בפנייך לסלוח לי," בכתה. "אני מודעת לעוול שגרמתי, ובעתיד, אנסה לאהוב אותך כאילו היית ילדתי שלי." הנערה טובת הלב סלחה לה מיד, והן התחבקו, החל מרגע זה , הן החלו בחיים חדשים ושמחים. המשפחה חיה ביחד באושר, עד שסאשיקו עצמה נישאה. בחלוף הימים, גם היא היתה לאם, ומאוחר יותר היתה גם חלשה ועל ערש דווי. אך לפני מותה, היא נתנה לבתה את המראה, שהיא עצמה קיבלה מאמה, כך שבתה שלה תוכל גם היא להנות מנוכחותה של אמה ומנחמתה.
