עזרה בעבודה!

[Relly2]

עזרה בעבודה!

היי אנחנו לומדות בכיתה ט' ויש לנו עבודה על הדור השני של השואה.. היינו שמחות עם הייתם יכולים לעזור לנו קצת בקשר לזה..לספר לנו איך הייתה ההרגשה שלכם כשסיפרו לכם שההורים שלכם הם ניצולי שואה (נשמח אם זה יהיה גם דור שלישי!) איך הם התנהגו אליכם בכללי? ועוד כל מה שעולה לכם בראש.. תודה מראש: -רלי ועופרה- נשמח אם את התשובות תשלחו לנו אל האימייל: [email protected]

 

[ענת אדרת]

משתדלת לענות לכן:

אני דור שלישי לשואה, גרתי יחד עם סבתא וסבא שלי - ניצולי שואה, מגיל 4 - עד גיל 8. בדרך כלל לא דיברו בבית על השואה, אבל היתה הרגשה של דאגה וחרדה.על השואה למדתי יותר מאוחר. אבל מה שהעסיק אותי זאת העובדה שסבתי וסבי ניצלו מהשואה ומאד הערכתי אותם על כך, רק היום אני יודעת איזה תלאות הם עברו במהלך השואה. העובדה שגדלתי בבית של ניצולי שואה גרמה לכך שאני חולמת עד היום על נאצים ועל בריחה, שתמיד דאגו לי נורא, וגם אני דואגת מאד לבת שלי, שכשהתחתנתי קניתי כל הזמן מצרכים, כאילו שצריך להכין את עצמנו לנורא מכל, עד שהפסקתי והבנתי שזו התנהגות שראיתי בבית של סבתא ואני מחקה אותה. _________ בהצלחה בעבודה, תוכלו להעלות אותה לכאן אם תרצו.

 

[איציק הגדול]

השואה

הורי הם ממשפחות שנפגעו קשה בשואה. הם עלו ארצה לפני השואה, וכך נצלו. בבית לא דיברו על השואה. לראשונה התוודעתי לשואה בעת משפט אייכמן - שמעתי ולא רציתי להאמין. התברר כי חברי הטוב היה בנו של הסופר יחיאל דינור (ק. צטניק) - עד מרכזי במשפט, ניצול אושוויץ. מאז המשפט לא חדלתי לקרוא וללמוד ת מואראות השואה, והיום בהתנדבות אני מעביר את הנושא בבתי ספר. מי שעוד דיבר על זה היה דודי ז"ל - ניצול מחנות מאידנק וטרבניקי וניצול גטו ורשה, שעד יום מותו התעסק בנושא השואה ללא הרף, ליווה משלחות לפולין והיה עד שואה.

 

[schlomitsmile]

ממליצה לכן לקרוא את הספר 'נושאי החותם'. לי הוא עזר להבין את עצמי... לא זוכרת שסיפרו לי שאני דור שני, זה תמיד היה שם איכשהו. זוכרת את הסיפורים של אמא (פעם היא אפילו באה לספר לכתה שלי, לכבוד יום השואה. הייתי נורא גאה בה, רק שנים אח"כ, קלטתי, שגם לי היא סיפרה על כל מה שעבר עליה, כאילו זה איזה סרט שראתה, לא החיים שלה. כנראה היתה זקוקה לריחוק הזה...) זוכרת את השתיקות של אבא, ואיך שהתפתל, כשתחקרתי אותו לצורך עבודה לביה"ס. נזקקתי להרבה שנים של עבודה עצמית, כדי להשתחרר ממה שנקרא (ראו הספר שהמלצתי עליו) זהות של נר זכרון. אדם שמסגל לעצמו זהות של נר זכרון, הוא אדם שמבטל את צרכיו שלו, כל קיומו נראה לו חסר הצדקה משל עצמו, וההצדקה היחידה לו היא להיות נר-זכרון לנרצחים ו/או לסבל שעבר על קרוביו החיים. היתה לי חברה פעם, שאבא שלה ניצול אושוויץ, היא סיפרה לי, שכשהיתה מקבלת ציונים גרועים במבחן, הוא היה נוזף בה:"בשביל זה יצאתי מאושוויץ? בשביל לראות אותך עושה שטויות כאלה?" אז הוריי לא עברו מחנות, וגם לא דיברו אליי ככה. להיפך- הם הורים חמים ותומכים. ובכל זאת, הרגשתי מחוקה. מצרפת לכן שיר שכתבתי. אולי גם הוא יעזור לכן להתקרב לחויה...

 

[סבא אריה]

שלום רב,(אני הנכד של סבא אריה,דור3)

בפעם הראשונה ששמעתי שסבא שלי הוא ניצול שואה ,הייתי מאד קטן ולא כל כך הבנתי את המשמעות של זה (אפילו חשבתי שאורים 'ניצוץ שואה' במקום 'ניצול שואה'). עד לפני שנה בערך לא כל כך העמקתי בנושא ,מפני שליפני שנה הייתי עסוק בדברים אחרים ואז סבא שלי (סבא אריה) החליט לקחת אותי ואת בן דוד שלי ליד ושם ,וכשהגעתי לשם היזדעזעתי בצורה מחרידה והיסתכלתי על סבא שלי וראיתי אותו מול העניים שלי ולא האמנתי שפעם הוא היה ילד כמוני רק במציאות אחרת, מציאות של מלחמה אחזרית, מציאות ממש ממש קשה. ביד ושם יש חדר עגול ענקי שמתחיל הרבה מתחת לאדמה ומסתיים עשרות מטרים מעל האדמה שכולו מלא בלוחות שחורים שעל כל לוח כתוב שם, שם משפחה ותאריכים ויש עשרות אלפי לוחות כאלה ובנוסף היו המון סיפורים עצובים ומזעזעיםבנושא השואה. מאז כיתה ג' סבא שלי בא לבית הספר (פעם בשנה ביום השואה) וסיפר לכל הכיתות בבית ספר את הסיפור, והקשבתי לסיפור ובדימיון דימיינתי לעצמי סרט רע, סרט מהסוגים של סרטי מלחמה וקרב, וזה היה נשמע כאילו הוא מספר סיפור מתוך ספר כי לא יכולתי לדמיין שהוא ,סבא שלי, שעוזר מאמן בג'ודו וקארטה, שפעיל בהמון פורומים, שעוזר ויודע המון, היה שם ,איפה שקרו כל הזוואות. שמחתי לעזור, איתי ארון. למידע נוסף : מסנג'ר[email protected]

 

[בני הרשקוביץ]

איתי ברוך הבא לפורום

אתה צריך להיות גאה שיש לך סבא כזה.

 

[סבא אריה]

זה שוב הנכד של סבא אריה

מצטער על שגיאות הכתיב, פשוט רשמתי מהר ולא רציתי לפספס את הפרטים... *אורים-אומרים *אחזרית-אכזרית אולי יש עוד שלא שמתי לב

 

[סבא אריה]

איתי לא רק בני גם אני גאה שיש לי

נכד כמוך וגם עלאד בן דודך ,שרון אחותך גנית לידר בנות דודתך כולכם בליבי וזה נקמתי לצורר הנאצי ולומר לכול בני משפחתי שנספו בשואה תנוחו בשלום מותכם לא לשוו יש המשך בארץ ישראל שלום עליכם סבא אריה

 

[ענת אדרת]

מאחלת לך הרבה נחת סבא אריה

 

[YAKOVLER]

דור שני.

רלי ועופרה שלום. אני בן בכור להורים ניצולי שואה מי גיל קטן ידעתי לא היה לי דודים סבתא רק קרובים רחוקים אני גדלתי בשכונה שכימעט כולם היו כמוני. אבישנים לא סיפר כלום .הסיבה לא רצה להכאיב לנואתליל הסדר עשינו אם השכנים שהיו כמו מישפחה .הורי רצו שניהיה כמו כולם. ולכן נתנו לי חופשיות כמו טיולים תנועות הנוער לחזור מאוחר. אמי סיפרה תמיד על המישפחה ומה עבר עליה בצורה רכה .בשנת1988נסענו לפולין במיסגרת בני העיר שלה בנדין שזה בדרום מערב פולין לאימי היה קשה ראינו את הבית שלה בת הספר וכו.אבי נסע גם במיסגרת בני העיר שלו קוורץ שזה היום אוקראניה עם אחי ואחותי ושם הוא סיפר הכל. כל הנחדים היו בפולין במיסגרת בית הספר. הבת שלי חזרה מיפולין אחרת יותר מבינהיותר רגישה. זה כרגע הכל. אשמח לענות לכן על כל שאלה בנושא . בהצלחה.