קחי בחשבון שלא פעם התשובה תלויה בחומר שלמדתם
(כלומר מה המרצה אמר/ה בכיתה). עוד אציין שהחוברות של האוניברסיטה הפתוחה בנושא "תורת ההגה של העברית החדשה" טובות מאוד לדעתי, ולמעשה דרכן למדתי באופן הטוב ביותר מהי פונמה. אצלנו בכיתה המרצה השתמשה בהגדרה על דרך השלילה וזה שיגע אותי, ואילו בחוברות הייתה הגדרה חיובית (עמ' 31 בחוברת הראשונה של יחידות 1–4). את יכולה להיעזר גם בהגדרה בוויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/פונמה
בעברית החדשה הסימן הגרפי ז מייצג שתי פונמות: ז את /z/ ו-ז' (עם גרש) את /ʒ/, לרוב במילים שנשאלו מצרפתית (ז'אנר, ז'רגון, ז'אקט). ראי ויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/עיצור_בתר-מכתשי,_חוכך,_קולי
אני לא יודעת אם לכך הייתה הכוונה, אבל אם כן, התשובה היא שתי פונמות; אם לא (כלומר רק ז ללא גרש) התשובה היא פונמה אחת.
אלופון מוסבר אף הוא בויקיפדיה (אם ההסבר עדיין לא ברור, שאלי נקודתית על מה שמפריע לך):
https://he.wikipedia.org/wiki/אלופון
הידמות בקוליות היא תופעה של הידמות חלקית, כלומר, הגה אחד נעשה דומה להגה אחר בכך שהוא מקבל תכונה שלו. תכונה כזו יכולה להיות קוליות (הרטטה של מיתרי הקול):
https://he.wikipedia.org/wiki/קוליות
אם מניחים יד על הגרון והוגים שני עיצורים שההבדל בינהם הוא רק בתכונת הקוליות (t/d, s/z, k/g, b/p ועוד) מרגישים שמבחינת תנועת איברי ההגייה מבצעים בדיוק את אותה פעולה, אבל באחד מרגישים רטט בצוואר ובשני לא (נסי והיווכחי).
התופעה הזו קיימת בשפות שונות, והיא הסיבה לכך שבאנגלית הוגים, למשל, bulls (בולז) אבל books (בוקס). l הוא עיצור קולי ולכן הוא גורם לביצוע של s להיות קולי (כמו z, למעשה) ואילו k עיצור אטום ולכן ה-s נשמעת כמו ס בעברית.
בעברית ההידמות הולכת אחורה, כלומר מוצאים שלל דוגמאות שבהן עיצור קולי או אטום משפיע על העיצור שלפניו (כשלא חוצצת ביניהם תנועה).
דוגמאות (לצורך הנוחות שלי אשתמש בשמות האותיות בעברית ולא בפונמות שהן מייצגות):
*סכוכית (זכוכית) – הכ"ף האטומה גרמה לזי"ן הקולית לאבד את קוליותה ולהיאמר כסמ"ך.
*מסתומרת (מה זאת אומרת) – התי"ו האטומה השפיעה על הזי"ן (כמו קודם).
*להזביר (להסביר) – הבי"ת הקולית גרמה לסמ"ך לקבל קוליות (ולהיהגות כמו זי"ן)
*מזדרון (מסדרון) – כנ"ל
*מדבח (מטבח) – הבי"ת הקולית הוסיפה קוליות לטי"ת וקיבלנו דל"ת
* גביש (כביש)
כל אלה דוגמאות לא מכוונות, שקורות לרובנו באופן טבעי. דוגמה של הידמות בקוליות (בשל דיקציה לא מוקפדת של זמרת צעירה) – ביקורת על יובל דיין מהעונה הראשונה של The Voice:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=2259&messageid=160437314
בבניין התפעל זו תופעה כ"כ עתיקה שהיא אפילו הצליחה להפוך לכתיב הרשמי: התי"ו הופכת לדל"ת כשפ"א הפועל היא זי"ן הקולית: הזדקן, הזדמן, הזדחל ואפילו בסלנג – הג'דייף (ג' הוא כמובן העיצור המחוכך dʒ, כלומר ד+ז').
מקווה שזה עונה לך על השאלות.