עזרה דחופה

[ira31]

עזרה דחופה

שלום לכולם! אני סטודנטית לקולנוע ואני צרחכה להגיש עבודה על הסרט "סיפורי דגים" די נתקעתי בניתוח ואשמח להצעות ורעיונות תוך התמקדות בפתיחה ובדמויות הראשיות. המון המון תודה!

 

[wolfyy]

הי ira,

נשמח לעזור, קודם כל קישור למאמרים על הסרט מTim Burton Collective מה בדיוק את צריכה שחסר לך? אני אשמח אם תפרטי יותר - איפה נתקעת? על מה בדיוק העבודה - לאיזה כיוון את רוצה לקחת אותה, האם יש איזו שאלה או שאלות מנחות?

 

[ira31]

פירוט

העבודה היא בנושא הנרטיב הקולנועי של הסרט. התמקדות במצבים ותמונות חוזרות לאורך הסרט. ובפתיחה של הסרט תודה!

 

[wolfyy]

אוקיי

אבל זה רחב מאד, בואי תמקדי אותי, מה התחלת כבר לכתוב? ובמה צריך להתמקד בפתיחה של הסרט?

 

[ira31]

מיקוד התשובה

היי אני מצרפת את הדרישות המדוייקות של העבודה. הבעיה היא שאני לא מצליחה להתחיל... משהו חסר לי ואני לא יכולה לשים על זה את האצבע בגלל זה השאלה שלי כזו מפוזרת. הדרישות: 1. דיון בפתיחת הסרט, בתפקודה הנרטיבי, התמאטי והאסתטי ובציפיות שהיא יוצרת. 2. איתור תמונות ומצבים חוזרים, תדירותם, התפתחותם והמשמעות שהם צוברים במהלך הסרט. 3. התיאום בין מבנה הסרט, העלילה והדמויות לבין האידיאות של סרט. תודה!!!!

 

[wolfyy]

פתיחת הסרט

אני שולחת לך לינק לפתיחה, אם זה יעזור לך שתוכלי לראות אותה בדיוק. (זה עזר לי עכשיו להזכר בה כי לא ראיתי את הסרט המון זמן כבר) ממ כבר בפתיחה אנחנו לומדים שאדוארד בלום ובנו הם כמו שני זרים, ועל נתק של שלוש שנים בינהם, כשנרמז לנו ("for one night in your entire life the universe did not revolve around Edward Bloom") מה הבן מרגיש בקשר לאב, וגם כשהוא מתאר את סיפוריו של אביו ששמע כל חייו "Most of it never happened". אני מניחה שאפשר לומר שהתפקיד שלה היא להוציא אותנו למסע מהנקודת המבט של הבן של אדוארד (סליחה, שכחתי את שמו). פה אנחנו עדיין לא מוקסמים מהדמות של אדוארד, ואנחנו רואים אותה מאותם העיניים הפגועות של הבן שמרגיש זר לאביו, שמרגיש שהוא תמיד מרכז העניינים גם בערב חתונתו, ושהסיפורים שלו הם קשקוש אחד גדול.. חשוב לציים - כבר בתחילה נאמר ש'הרוב לא קרה', אבל בסוף הסרט, בהלוויתו של אדוארד, אדוארד ג'וניור (בהעדר שם אחר...) בולע את המילים שלו, כשרבים מהדמויות שעליהן סיפר מגיעות לחלוק לו כבוד אחרון. זו מן סגירת מעגל. (התאמה בין המבנה לאידיאה, אפשר לומר) אני לא ממש מבינה במונחים הקולנועיים שציינת, אבל לדעתי הפתיחה משרה אווירה קסומה. למרות שיש לנו את עניין מערכת היחסים, אנחנו מבינים שזה לא סיפור רגיל על קשר רעוע בין אב לבן, ושאת הבעיות האנושיות מלווה סיפור מכושף מה... ("בבקשה תחזירי לי את הטבעת!" הוא אומר לדגה הענקית וזו נענת לבקשתו... בהחלט לא קורה בד"כ... ) אני חושבת שיש גם אווירה מסתורית, כי למרות שאנחנו נחשפים לאינפורמציה אנחנו עדיין לא יודעים באמת הרבה, והאווירה המסתורית מתפקדת כמושכת ומעניינת, אתה סקרן לדעת עוד! תמונות ומצבים חוזרים, אני לא יכולה כ"כ להתייחס כי באמת מזמן לא ראיתי.. עדיף לחכות שחבר'ה שראו לאחרונה יענו, בתקווה שיהיה להם זמן בימים הקרובים. לגבי 3 - אני חושבת שקודם כל כדי לענות את צריכה להגדיר לעצמך מה האידיאות של הסרט לפי ראות עיניך, ואז יהיה לך יותר קל לעשות את הקישור. אני בטוחה שהנוסח שלי די מפוזר כי אני מעט עייפה. מקווה שזה עזר! את מוזמנת כמובן להמשיך להעלות שאלות וכו' אם תרצי

 

[wolfyy]

הו כן,

דבר נוסף שאנחנו רואים בפתיחה, אנחנו שומעים את הסיפור פעם אחת, אבל הוא מתפתח כך שאנו רואים את אדוארד מספר אותו לאורך חייו של בנו בסיטואציות שונות, עד שאנו מגיעים לחתונה (ארוחת ערב שאחרי או לפני החתונה) בערך ב1:56 בוידאו, אנחנו רואים את אדוארד מספר את זה לילדים במה שאנחנו מבינים שהיא כנראה מסיבת היום הולדת של בנו, כל הילדים מרותקים ורק האחרון שבשורה עושה פרצוף מנותק ועגום של 'שמעתי את זה כבר... למה הוא מספר את זה עכשיו? .. " ואנחנו מבינים שזה וויל (וויל! וויל בלום) וככה אנחנו מגיעים להתפוצצות בינהם בבגרותו של וויל, וצמחנו איתו עד לאותו הרגע, כל הקטעים שראינו עד שם בונים לנו רקע ובסיס לאותה התפוצצות

 

[wolfyy]

וגם

עם כל מה שקורה בתוך הסרט, מצבו הבריאותי של האב, ולבסוף פטירתו.. אנחנו רואים מה קורה לקשר בינהם כשוויל כבר גבר צעיר, אז מה זה גורם לנו להרגיש לגבי מה שאנחנו ראינו בפתיחה, כל הילדות והחיים הצעירים שבהם במקום לאהוב ולהתקרב היו כזרים?

 

[theEscapist]

דבר ראשון- ג'ואנה עושה חיל../images/Emo9.gif

דבר שני, אני מקווה שעדיין רלוונטי להוסיף כל מיני דברים (אה, בעצם ההודעה רק מאתמול. אז בסדר.) לגבי מערכת היחסים בין אדוארד ווויל- אני מסכימה עם כל מה שג'ואנה (wolfyy, אגב...) אמרה. אני רוצה להוסיף שאנחנו רואים סוג של מחזוריות בחיים שלהם- שהחיים של וויל כאילו חוזרים על החיים של אבא שלו, או ממשיכים אותם, קצת קשה להגדיר. מצד אחד, אדוארד מספר על עצמו בתור ילד- ואז אנחנו רואים את וויל בתור ילד. אדוארד מספר על עצמו בתור איש צעיר, ואח"כ עם אישה בהריון- ולוויל עצמו יש אישה בהריון... אגב, פרט מעניין שאני לא יודעת אם הוא יעזור לך- לבמאי עצמו כנראה הייתה מערכת יחסים מעט בעייתית עם אבא שלו (ראי ערך: וויל) ובת זוגתו לחיים הייתה בהריון בזמן צילום הסרט. או ממש קרוב, לא זוכרת בדיוק. ואבא שלו מת לא הרבה זמן לפני צילום הסרט. בקיצור, אם את רוצה לדבר גם על זה, אז הנה לך נקודה מעניינת... תמונות ומצבים חוזרים- יש את כל ה"סמלים". למשל הטבעת, שחוזרת על עצמה מדי פעם בסרט. המפתח מהכפר שאדוארד אח"כ מוצא אותו כשהוא מגיע לעיר הזאת (ששכחתי את השם שלה) בפעם השנייה. אגב העיר הזאת- היא מקום נורא מעניין. ראיתי פעם תיאוריה של מישהו שאמר שהעיר היא מטאפורה לשימוש בסמים- הכל נראה נורא מבטיח ומזמין, בהתחלה נורא כיף, אבל היא מבטלת את היכולת ליזום וליצור ואי אפשר לצאת ממנה. אולי קצת קלישאתי, אבל שוב- נקודה מעניינת. זה גם לא חייב להיות "סמים"- זה מטאפורה בעיניי לאיזשהו שלב או מקום בחיים שמצד אחד נראה כמו גן עדן, ומצד שני שולל ממך את היצירתיות ואת החופש. זו יכולה להיות סוג של אידיאה אם מפתחים אותה מספיק... אם לא בא לך לקרוא את כל השאר (ואני אבין אותך), אני חושבת שפה עליתי על משהו שאת באמת יכולה לכתוב. זה לא בדיוק תמונה,אבל אני חושבת שזה הדבר הכי טוב שחשבתי עליו עד עכשיו

הסמל הכי בולט בסרט הוא פשוט הדג. הוא מגיע כבר בהתחלה, ואנחנו שומעים עליו ורואים אותו לאורך כל הסרט... לאט לאט הוא מקבל יותר ויותר משמעות- הוא מקבל חלק חשוב בסיפורים, הוא מקבל משמעות שניתנת לו ע"י אדוארד- אולי בתור דרך להוסיף צבע לחיים, סוג של דרך לברוח קצת מהמציאות האפורה, להיות יותר חופשי בסיפורים- עד שבסוף- ממש בסצנה האחרונה, אנחנו מבינים את מלוא המשמעות של הדג. הדג הוא פשוא אדוארד בכבודו ובעצמו, והוא סמל למה שאדוארד ניסה להגיע אליו כל חייו- חופש, קסם וחיי נצח בסיפורים. לגבי אידיאות- אני באופן אישי פשוט חשבתי על אפלטון

ו"משל המערה". במשל המערה כל הדברים שאנחנו רואים הם צלליות, ובעצם אנחנו נותנים לצלליות האלה משמעות. בעולם המסובך-כרונולוגית של הסרט, שמבלבל כל הזמן בין מציאות לאגדה, הסיפורים מייצגים את הצלליות. כל סיפור מופלא ודימיוני (בחלקו) הוא צללית של הדבר האמיתי שקרה- המציאות שאכן קרתה פעם. או אולי הכוונה היא בכלל הפוכה- הדבר שקרה באמת הוא הצללית האפורה וחסרת הייחוד של הסיפור המרהיב והקסום, שהוא הרבה יותר "אידיאלי", ובמובן מסוים הרבה יותר מוחשי מהמציאות. לכן אולי הסרט בא להגיד שהסיפורים לא משקפים את המציאות, אלא ההפך! נקודה מעניינת. נכון לכרגע אני עייפה ולא מסוגלת לכתוב ממוקד, אבל את תמיד יכולה לנסות לעשות עם זה משהו אני מקווה שעזרתי ההתחלה קצת פחות קשורה לנושאים שלך כנראה, אבל לשתי הפסקאות האחרונות יש פוטנציאל. בהצלחה!

 

[wolfyy]

../images/Emo9.gif גם את

הרעיון להסתכל על זה מנקודת המבט של משל המערה פשוט יפה, אפשר לקחת את זה רחוק.. (בתנאי שאם היא לא במקרה חובבת פילוסופיה, שהיא תרצה לקרוא ולהרחיב על זה מעט יותר)

 

[ira31]

תודה.. ועוד כמה שאלות...

בנות ממש עזרתן לי! אני אכתוב לכן רעיונות ואידאות שמצאתי אם תוכלו לפתח את זה או סתם לתת את הזוית שלכן אני אודה לכן מאוד 1.המכשפה והמוות 2.התחלות חדשות- אדוארד עוזר לכולם להתחיל מחדש (התאומות, מנהל הקרקס, המשורר, קארל הענק) 3.מציאות מתערבבת בפנטזיה 4.מוטיב של מים 5.יחסים בין אב לבן 6.קישור בין הפתיחה לסוף 7. סיפורים והחלק שהם ממלאים בחיים שלנו 8. תמונות ומצבים חוזרים: העיירה ספקטור, השיחות בין ויל לאביו, האגם, הטבעת(תודה על הרעיון!), ועוד אם יש לכן רעיונות 9.אפיון דמויות ראשיות:אדוארד,ויל,סנדרה, ג'וזפין 10. אפיון דמיות משניות:מכשפה, הענק.... כל רעיון יתקבל בברכה תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[theEscapist]

יאאא ממש כיף לי. צריך שרשורים כאלה לעיתים

יותר קרובות. זה מוצלח

|חפרנית| לגבי 7- כתבתי על זה כבר בהודעה הקודמת... אפשר לשלב את זה עם פילוסופיה ולנסות להבין יותר לעומק. אפשר גם לקחת את מה שכתבתי בסוף הפסקה ההיא- ופשוט להבין פשוטו כמשמעו את החלק של הסיפורים בחיינו... בכל מקרה, זה משחקים של אור וצל. או שהסיפור הוא האור, או שהוא הצל. זה להחלטתך

לגבי 9,10- לדעתי סנדרה וג'וזפין לא מאוד ראשיות, ואם כן- אז גם לג'ני מגיע מקום של כבוד איתן ברשימה. בטח כשהיא גם המכשפה, באופן מעוות כרונולוגית כלשהוא

ואפרופו המכשפה- נושא 1. אז ככה. יש את העניין של "לראות איך תמות"- יש אנשים שיבהלו, יברחו מהגורל הזה כל חייהם או סתם ינסו להתעלם מהידע שלהם, ובסופו של דבר המוות יתפוס אותם בדיוק באותה צורה. מצד שני, יש אנשים שיסתכלו לתוך העין, יגידו "אוקיי, אז ככה אני הולך למות", ינצלו את כל חייהם בשביל לעשות דברים בלי לפחד מהמוות, ובסופו של דבר הם לא יברחו מהמוות וישר אליו- אלא יכתבו את הסוף של הסיפור שלהם בעצמם. או לפחות עם עזרה מהיורש... ושוב חוזרים לסיפורים- חיים של אדם הם סיפור. הוא יכול לברוח מהסוף והוא יכול לכתוב אותו. הכל תלוי בנו, בסופו של דבר. אנחנו לא יכולים להתחמק מהמוות, אבל אנחנו יכולים בהחלט להשפיע על החיים. ועכשיו אני אנסה באמת לכתוב על המכשפה והמוות. המכשפה היא בעצם ג'ני, הבחורה\אישה שהתאהבה בגבר שהיא יודעת שלעולם לא יאהב אותה חזרה, ובכל זאת אין בה כעס או שנאה. יש כאב, עצב וקצת מרירות, אבל יש גם השלמה. היא הכירה בכך שהיא אוהבת אותו, והוא לא אוהב אותה, והמשיכה לנהל את חייה כרגיל, וזהו זה. מהסיפור הזה נוצרה המכשפה- מבודדת, חסרת חברה, מפחידה מרחוק.- אבל בעצם נחמדה. יותר מזה- אני חושבת שיש פה סוג של אמירה על האדם שנשאר בחוץ- הוא יכול לראות הרבה יותר טוב את האנשים שנמצאים בפנים. הוא יודע להסתכל. אולי העין היא סוג של מטאפורה לעין הרבה יותר רגישה של אדם שבעצם לא מהווה חלק מהחברה, והמוות הוא הסמל לדבר הכי רגיש והכי פרטי והכי לא-פרטי וכולל (כי הוא מגיע לכולם...) שהאדם מבחוץ יכול לראות הרבה יותר בבירור. אדם שנדחה בחייו, נפגע, והשלים עם הכאב ולמד להתגבר עליו או לחיות איתו- הופך לסוג של "מכשפה". יותר מפחיד, יותר רחוק, יותר מודע. מעניין, לא חשבתי על זה אף פעם עד היום

4. מוטיב של מים. נשמע מגניב. נראה מה אני יכולה להוציא מהעניין הזה... מים הם שקופים ואפשר לראות דרכם, אבל הם סוג של מראה- אם כי מעוותת. במים יש את האישה שמחוץ למים נראית כמו דג- שהוא סמל משמעותי בפני עצמו. המים הם נתיב שמגיע לכל מקום, וגלום בהם חופש כמעט מוחלט. מצד שני, יש בהם גם סכנה. אבל בעצם, בכל חופש יש סכנה. אני לא יודעת אם זה עוזר, אולי תצליחי להוציא מזה משהו 6. קישור בין הפתיחה לסוף. נקודה נחמדה שמתקשרת גם ל5. בתחילת הסרט וויל הוא עדיין ילד קטן, שמאמין לכל הסיפורים של אבא שלו ורואה את הקסם שבהם. לאורך כל שאר הסרט הוא בשלב שהוא ממזמן הפסיק להאמין, והוא חושב שכל מה שאבא שלו סיפר היה שטויות. עד הסוף, שבו וויל ואבא שלו בעצם מתפייסים, כשאדוארד על ערש דוי בבית החולים, ווויל מספר לו את הסיפור האחרון. אז יש נקודת חיבור משמעותית מאוד בין האב לבן, ששניהם מגלים שהם מסוגלים לאותם הדברים- לספר סיפור מופלא, שעולה על כל דמיון- למרות מה ששניהם חשבו כל השנים. חוץ מזה, זאת גם סצנה מרגשת כזאת

וממש בסוף- בהלוויה- וויל פתאום פוגש בכל הדמויות שאבא שלו סיפר עליהן במשך השנים, ומבין באופן סופי (ורואה את ההוכחות) שאבא שלו ממש לא המציא את הכל. אולי לא הכל הכל קרה באמת, אבל היה לזה בסיס מאוד חזק במציאות. עוד דבר בנוגע לסיפור האחרון והסצנה בבית החולים- הסיפור נגמר בזה שאדוארד הופך לדג. וויל מספר לאבא שלו על איך שהוא הופך ל"מה שהוא תמיד היה- דג מאוד גדול" ("a very big fish", בשפת המקור). זאת בעיניי הדרך של וויל לקבל (ולהבין, ולאהוב...) את אבא שלו, אחרי כל כך הרבה שנים של חוסר קבלה. וויל מבין פתאום מי הוא אבא שלו באמת. אני חושבת שהמילה הכי טובה לתאר את זה היא באמת "קבלה" של אבא שלו ושל מי שהוא היה. על 3- מציאות מתערבבת בפנטזיה- אני כותבת כל הזמן. זה לא "תת נושא" או משהו כזה, זה אחד הדברים שנשארים רציפים ובולטים לאורך כל הסרט, בכל פן שלו. טוב, די להיום. שוב, אני מקווה שעזרתי

 

[wolfyy]

בבקשה!

המכשפה והמוות - ענבר (theEscapist) לדעתי ענתה על זה נהדר. את יכולה אולי לשאול את עצמך - איך את רואה את המוות? מה את חושבת על האפשרות להסתכל ולדעת מראש איך ומתי? איך אדוארד רואה את זה? צירפתי לינק לקטע של המכשפה. שם אדוארד אומר "but it kinda helps you couldn't it?, because everything else - you know you could survive" והוא מבקש לראות. מה זה אומר על ההתייחסות שלו לחיים? התחלות חדשות - אני מניחה שהסרט בכלל מדבר על הזדמנויות ועל פתיחת דף חדש, כשהכל בעצם מוביל לדף החדש שוויל ואדוארד פותחים. אני חושבת שזה מראה כמה שאדוארד בן אדם קסום - שהוא מעורר כזו השראה באנשים, שהוא רוצה ומסוגל לעזור לאנשים לעשות את מה שלו בא כ"כ בקלות (חוץ מאשר עם הבן שלו..) מציאות מתערבבת בפנטזיה, זה מתקשר לי לסיפורים והחלק שהם ממלאים בחיינו - מבחינת מה שענבר הציעה, משל המערות, ההתייחסות לזה כאור וצל, כשפעם המציאות היא האור והסיפור הצל ולהפך. חוץ מזה, אפשר אולי לחלק את תפקיד הסיפורים לילדות ובגרות - מה התפקיד של הסיפורים עבור ילד? ואיך זה משתנה כשהוא מבוגר? האם זה באמת משתנה? מה המשמעות והתפקיד שלהם - לעורר השראה, לחנך, ללמד, במקרה של אדוארד זה גם להכיר את מספר הסיפורים, הוא רוצה שבנו יכיר אותו וידע מהיכן הוא בא, הוא רצה לחלוק איתו את חייו ולהכיר לו עוד רבדים בו. מציאות מתערבבת בפנטזיה - אפשר להסתכל על זה מנקודת המבט של וויל, שמרגיש שזה מה שקורה כל הזמן בסיפורים של אביו וכמה שזה מתסכל אותו כי הוא חושב שזו לא האמת. למה זה כ"כ מפריע לו? למה הוא לא מאמין בעצם? כי זה לא סביר? כי זה קסום? האם אנחנו צריכים לראות כדי להאמין? איזה תפקיד לוקחת אמונה כשאנחנו שומעים סיפור? יחסים בין אב לבן - טוב זה מופיע כל הזמן וכתבתי לך גם כמה נקודות בתגובה הקודמת שלי, יש דברים מסויימים שאת רוצה להתמקד בהם ביחסים בין אב לבן? אילו שאלות מנחות? גם כתבתי שם על הקישור בין הפתיחה לסוף - הספק והריחוק ועד להבנה ולקבלה, ובסופו של דבר וויל גם מקבל את ההוכחות שהסיפורים בגדול ממש לא מנותקים מהמציאות. מוטיב המים - זה מעניין... מה מים מסמלים? רגשות, אני חושבת שגם מציאות אחרת, כמו שענבל אמרה - מראה אבל מעוותת, ומראה שיש לה גם עומק - מעבר להשתקפות קיים של עוד עולם שלם, עוד רבדים. אולי המים באים לסמל לנו את הקשר בין שני העולמות - עולם הסיפורים ועולם 'המציאות'. וויל אולי רואה את זה כמראה מעוותת, ואדוארד כעולם קסום שצוללים אליו מעבר להשתקפות - שזה לא משנה איך זה נראה על פני השטח (מעוות, קסום, עצום, קשה לתפיסה) אלא מה שיש בפנים - אמת. את יכולה גם לחפש באינטרנט חומר על מים ומשמעותם, מנקודות מבט שונות, יכול להיות שזה יעלה לך כל מיני רעיונות. העיירה שחוזרת - מה היא מסמלת? סגנון החיים - מה דעתך על זה? הענק - איך אדוארד עוזר לו , שוב, מה זה אומר על אדוארד וההתייחסות שלו לשונה? (שימי לב גם לתגובה שלו למכשפה, לרגע הוא נבהל, אבל אח"כ הוא מתעשת לגמרי, ופשוט מדבר איתה... ) ג'וזפין וסנדרה לא דמויות ראשיות לדעתי, אבל אפשר להתייחס לכל אחת מהן בהתאם למערכת היחסים שיש לה עם אחד מהגיבורים הראשיים. איך הן משפיעות על הגברים הללו? לי זה נראה שגם שתיהן רכות יותר, ג'וזפין רוצה שוויל יהיה יותר סבלני ואוהד לאביו, הן מסמלות אולי את השמירה על הקשר, שאולי אם הן לא היו בחייהם של וויל ואדוארד הקשר בינהם מזמן היה מתנתק. לא מספרים לנו עליהן כ"כ כדמויות בפני עצמן פשוט כי זה לא רלוונטי לסיפור. לגבי סנדרה - אולי אפשר לתהות על איך החיים עבורה כשאדוארד יוצא לכל ההרפתקאות הללו בלעדיה? האם היא לא רוצה לצאת עמו? איך זה מרגיש להמתין כך לשובו? איך זה מרגיש להיות חלק פסיבי - המקשיבה, ולא אקטיבי - כחלק מהסיפורים? איך נראה לנו מהמעט שאנחנו מכירים את סנדרה שהיא מרגישה לגבי כל אלו? את יכולה גם לנסות לחשוב מה דעתך את על זה, ולהשוות לדמותה, או אולי לדמות מסרט אחר שנמצאת בסיטואציה דומה? בהצלחה!

 

[wolfyy]

משהו נוסף

לגבי המים - מים הם אלמנטריים. בלי מים אין חיים, בכל רמה שהיא. אולי זה גם מרמז לנו על משמעות הסיפורים ועל הקסם - שבלי הדברים הללו אנחנו לא באמת חיים. ואם אדוארד הוא דג - הרי שבכלל היה זקוק להם כאוויר לנשימה. זה מי שהוא. ומחדדת לגבי ההסתכלות על סנדרה וג'וזפין כאיך הן משפיעות על וויל ואדוארד - מה התפקיד שסנדרה משחקת בחייו של אדוארד כאיש צעיר, וכאיש מבוגר? במשך כל חייו, היא הקסם האמיתי, אני חושבת.. איך זה נכנס לכל הסיפור?

 

[LadySilkworm]

שתיכן פשוט

הייתי מוסיפה משהו אבל אין לי כוח. P: