עזרה דחופה
אני מאמינה כשנתיים וחצי ,בהתחלה היה נורא מלהיב הרגשתי שמצאתי אוצר והייתי נורא שמחה ,אופטימית נלהבת חקרתי המון קראתי ספרים והכתובים ומאוד הייתי תמימה ומאמינה מכל הלב אבל עכשיו אני נורא מרגישה חנוקה ,בודדה ומוזרה ,אני עדין לא הוטבלתי ואני לא יודעת עם הקהילה יודעת מזה אבל גם לא איכפת לה מזה נראה לי,ניסיתי ליצור קשר עם כמה מאמינים אבל הרגשתי שאני נורא מציקה להם עם הבעיות שלי ולכן ניסיתי להסתיר את הבעיות שלי ולהתנהג כאילו שהכל בסדר ממילא לא איכפת להם ,אני נורא כועסת על המאמינים הצעירים שבקהילה שלי כי רובם באים ממשפחות שני ההורים שלהם מאמינים ואני מרגישה לידם כמו עוף זר כאילו טמאה ,אני באה מבית דתי גדלתי על אלוהים אבל לא על ישוע אצלנו בבית הם אנטי ישוע במיוחד ההורים שלי הם מעדיפים להאמין בשדים מאשר בישוע ונורא קשה לי ואני מרגישה נורא חנוקה בבית,מצד אחד אני חייבת להקשיב להורים שלי כי הם נותנים לי קורת גג,אבל מצד שני אני כל כך מחוברת לאלוהים שאני לעולם לא אעזוב אותו ,ולכן אני נמצאת בשני עולמות אני חיה בהישרדות יום יום אין לי למי לספר אני שומרת הכל בלב ,הלב שלי מתחיל לדמם ואין לי כוחות יותר להילחם אני פשוט התייאשת אני מרגישה שלא משנה מה אני עושה תמיד נופלים עליי כל הצרות תמיד רע לי ,כל כך התרגלתי לסבל לכאב שאני לא יודעת לשמוח אין לי מושג מה זאת שמחה אמיתית
אני מאמינה כשנתיים וחצי ,בהתחלה היה נורא מלהיב הרגשתי שמצאתי אוצר והייתי נורא שמחה ,אופטימית נלהבת חקרתי המון קראתי ספרים והכתובים ומאוד הייתי תמימה ומאמינה מכל הלב אבל עכשיו אני נורא מרגישה חנוקה ,בודדה ומוזרה ,אני עדין לא הוטבלתי ואני לא יודעת עם הקהילה יודעת מזה אבל גם לא איכפת לה מזה נראה לי,ניסיתי ליצור קשר עם כמה מאמינים אבל הרגשתי שאני נורא מציקה להם עם הבעיות שלי ולכן ניסיתי להסתיר את הבעיות שלי ולהתנהג כאילו שהכל בסדר ממילא לא איכפת להם ,אני נורא כועסת על המאמינים הצעירים שבקהילה שלי כי רובם באים ממשפחות שני ההורים שלהם מאמינים ואני מרגישה לידם כמו עוף זר כאילו טמאה ,אני באה מבית דתי גדלתי על אלוהים אבל לא על ישוע אצלנו בבית הם אנטי ישוע במיוחד ההורים שלי הם מעדיפים להאמין בשדים מאשר בישוע ונורא קשה לי ואני מרגישה נורא חנוקה בבית,מצד אחד אני חייבת להקשיב להורים שלי כי הם נותנים לי קורת גג,אבל מצד שני אני כל כך מחוברת לאלוהים שאני לעולם לא אעזוב אותו ,ולכן אני נמצאת בשני עולמות אני חיה בהישרדות יום יום אין לי למי לספר אני שומרת הכל בלב ,הלב שלי מתחיל לדמם ואין לי כוחות יותר להילחם אני פשוט התייאשת אני מרגישה שלא משנה מה אני עושה תמיד נופלים עליי כל הצרות תמיד רע לי ,כל כך התרגלתי לסבל לכאב שאני לא יודעת לשמוח אין לי מושג מה זאת שמחה אמיתית