עזרה דחופה!

שולי818

New member
עזרה דחופה!

יש לי ילד בן חמש ותינוקת בת שנה.הילד בן החמש בוכה הרבה כשדברים לא הולכים כרצונו-אם אומרים לו לא או אם מסתיים בילוי כלשהו הוא לא רוצה ללכת-צועק בוכה ו"שואג".בבית הוא נורא מעצבן אותי ואת בעלי ע"י כך שהוא כל הזמן מדבר בקול של דיבוב צווחני ולא מפסיק רק אחרי שצועקים עליו.אני מוצאת את עצמי צועקת עליו כל יום,ואומרת לפחות עשרים פעמים ביום די.אני ממש מיואשת ומדוכאת מההתנהגות שלו וזה מונע ממני ללכת למקומות איתו מחשש מההתנהגות שלו.הוא ילד נבון ורגיש-ניסיתי לדבר איתו על המצב,ניסינו לתת עונשים,לאיים אבל זה לא עוזר.הוא מאוד מפונק ואנחנו משתדלים לתת לו מלא צשומת הלב למרות האחות שנוספה לו.אבקש עצה דחופה כי אני מרגישה אבודה!בתודה מראש...
 
מה את לומדת מהדברים הבאים?

שלום רב, אני מבינה שאתם מבקשים ללמד את הילד שלכם לדחות סיפוקים, להתאפק, לגייס סבלנות, לא לצעוק... מאחר שילדים לומדים מה שהם חווים בראש ובראשונה אנו נדרשים להדגים בהתנהלותנו את התכונות והערכים אותם אנו רוצים לתווך. לבנך קשה. הוא צועק לעזרה. הוא זקוק להבנה ואמפאטיה. כנראה במשך 4 שנות חייו הראשונות הוא התרגל להיות בלעדי, ומרכז תשומת הלב, הוא התמכר ליחס. הוא פיתח תבנית חשיבה לא מודעת שאומרת משהו בנוסח:" רק אם יתיחסו אלי כל הזמן אני מרגיש שווה, חשוב, בעל ערך ושייך" מבחינתו כל חוויה שמפרה את ה"חוזה" שלו אתכם מפרה את שלוותו ומאיימת על תחושת הקיום שלו. תגובות כמו צעקות, עונשים, איומים מחריפים את המצב. מדוע? כי מחד הוא מקבל את מנת היחס לו הוא זקוק ומאידך הוא לומד שאצלכם בבית מקבלים התיחסות רבה בדרך זו. אז למה שיוותר? עינת
 

שולי818

New member
ברור ונכון

ידוע לי העניין שגם תשומת לב רעה היא תשומת לב....אבל ניסיתי להתעלם וזה לא עזר-אם אפשר לדעת מה כן לעשות במקרה והוא מתפרץ.ודרך אגב לא ציינת שגם ניסיתי לדבר איתו על הנושא כמה וכמה פעמים-המצב לא התדרדר לצעקות ועונשים על ההתחלה.בנוסף הוא תמיד מקבל הן ממני ומאביו חיזוקים ואישור על כך שאנו אוהבים אותו וגאים בו גם מילולית וגם גופנית.הבעיה היא שזה הפך להיות מעגל שאין לי איך לעצור .אודה לך אם תעוצי לי כיצד להתנהג-תודה רבה
 
ואני מדגישה בהתמדה טמון סוד ההצלחה.

שלום רב, עלייך להחליט החלטה נחושה ולהיות עקבית. את מספרת שניסית לא להתיחס להתנהגות המפריעה. משמעות הדבר שבסופו של דבר התיחסת. מה הילד למד? שעליו להגביר את הבכי והצעקות כדי שתתיחסי אליו. מה עושים כעת? מצד אחד מפתחים יחסים על בסיס של שיתוף, התיעצות, בקשת עזרה ועידוד ומאידך מקבלים החלטה נחושה לא להתיחס להתנהגות מפריעה. מודיעים לילד על המדיניות החדשה. ופעולים בעקביות. ואני מדגישה בהתמדה טמון סוד ההצלחה. עינת
 
למעלה