תשובתי
למוסר אין נוסחה קבועה-הבעייה פה שהסוחרים הללו מתיחסים לדגים כאל סחורה דוממת. אני לא מדברת איתך על הרג כללי, אני מדברת איתך על מעשה שפל ביותר: לזרוק דג חיי לפח זבל. כמה גרושים עולה לשפוך חומר הרדמה לדלי ולזרוק אותם שם ע"מ לצמצם בצורה משמעותית את הסבל שלהם עד שימותו?? שום שיקול כלכלי לא יכול להצדיק זאת. אפילו על הכמה גרושים הסוחרים הללו מתקמצנים. ועוד משהו, דגים סוג ב' זה מה שנמכר פה בחנויות במקרה הטוב. בדגים יש גם סוג ד' ה' ו'. מי שמבין ומתבונן בחנויות בע"ח שמוכרות דגים יודע היטב על מה אני מדברת. סנפירים פגומים, דפורמציה בעמוד השדרה, שלא לדבר על מחלות. ד.א. מה שעוד יותר מוזר לי, זה שרוב הסוחרים בדגי נוי בארץ לא מרוויחים. אז למה כל זה? אני רוצה לומר לך, אני ראיתי מחזות מזעזעים. פשוט מוציאים דגים חיים מהמים וזורקים לפח זבל. כמויות אדירות של דגים. אלפים ביום. וזה לא שאין מה לעשות עם כל הדגים הללו. אני קיבלתי דגים יפהפיים, עם קצת דפורמציות פה ושם, דגים שכל מי שראה אותם התלהב. בחנויות היו מוכרים אותם בקלות. פשוט לא רוצים להתעסק עם "סחורה סוג *". לגבי הפתרונות שאתה מציע, לצערי אי אפשר להגיע לכל מי שרוצה דג באקווריום. רוב האנשים לא יודעים שקיימת בכלל ספרות או שדג זהב אמור לחיות יותר מחודש. זה גם לא מעניין אותם. אנשים מעדיפים שיתחלפו להם הדגים באקווריום שיהיה להם מעניין יותר. כשאני מספרת לאנשים שיש דגים ממשפחת דגי הזהב (קרפיונים) שחיים 100 שנה קשה לאנשים להאמין. יש לי מידע שכרגע מוכרים סוג מסויים של דג בארץ שאני מנועה לפרסם יותר פרטים, שכולם הסוחרים ובעלי החנויות יודעים שהדג הזה ימות אחרי שבועיים בארץ, מכוון שהוא כבר גודל בתת תנאים במזרח הרחוק. מחריד. ד.א. לגבי פקואים. זה הכי מצחיק (אולי מצחיק). מוכרים אותם בלי לספר שפקואים גודלים ללא פרופורציה לגודל האקווריום, וכשהדג מגיע לגודל של כלב הילדים מחזירים אותם לחנות. היום שאלתי מישהו שמבין יותר ממני מה קורה עם הפאקואים, הוא אמר לי שלדעתו פשוט אוכלים אותם!
אשמח לקבל עזרה..