עזרה ועצה בבקשה
הי, אני מקווה שאני נכנסתי לפורום הנכון לשאול את השאלה ואני מתנצלת מראש על האורך שלה אך חשוב לי להבהיר את הנושא כדי לקבל תשובה מדויקת ככל האפשר. בני בן שנתיים וארבעה חודשים. כבר מגיל שנה וחמישה חודשים רצה להיגמל ושלט היטב בסוגריו (כשהיה צורך לתת בדיקה לרופא היינו מבקשים והוא היה עושה בסיר. בנוסף, מאז הוא כבר הביע התנגדות נמרצת לטיטולים אך בשל גילו הצעיר משכתי עוד ועוד ולא גמלתי אותו עד שבגיל שנתיים וחודש כבר אי אפשר היה לשים לו טיטול ואם הייתי בכל זאת מתעקשת ושמה הוא היה פשוט מוריד אותו ולכן גמלתי אותו גם ביום וגם בלילה פשוט כי הוא לא היה מוכן לשים טיטול בשום אופן מה גם שבלילות הוא תמיד נשאר יבש עוד כשהיה בטיטולים. בחודש הראשון הכל הלך נהדר, הילד כמעט ולא פיספס והכל הלך על מי מנוחות. אחרי כחודש היה שינוי מהותי בחייו - כיוון שהוא כבר מדבר, מפותח מבחינה מוטורית והיה לו משעמם עם בני גילו הציעו במעון להעבירו לקבוצה של ילדים יותר בוגרים (בני 3-4). חששתי מעט איך זה ישפיע עליו מבחינה חברתית אך בסופו של דבר נעניתי להצעה כיוון שראיתי שאכן הילד יקבל יותר גירויים מה גם שהוא היה הילד היחיד הגמול בקבוצה וחשבתי שהוא יחקה את הילדים היותר גדולים וזה יעזור בגמילה. אחרי המעבר הכל המשיך כרגיל - הוא לא פיספס והשתלב היטב עם הילדים למרות הפער בגילאים ונראה שהוא נהנה ללכת לגן אך לאחר כשבועיים הוא התחיל להרטיב - בתחילה רק עם אביו, לא התייחסנו ולא לחצנו עליו אך אח"כ זה נהיה גם איתי ועם אנשים אחרים במשפחה וביומיים האחרונים זה קורה גם בגן. וכמובן, תדירות הפספוסים עלתה מפעם ביום עם האבא ל5-6 פיספוסים ביום בכל מקום אך לא בלילה.חשוב לומר כי גם כמות היציאות שלו פחתה (וזה הכיח מלחיץ אותי) - הוא היה עושה צואה פעמיים ביום בשעות קבועות והיום הוא עושה אולי פעם ביומיים ולא בשעות קבועות (כנראה כשהוא כבר לא יכול להתאפק למרות שכשהוא עושה הוא לא מתבייש ואוהב לדבר תוך כדי, לתאר מה הוא עושה וכד' - לא נלאה אתכם בפרטים מה בדיוק). יש לציין ששמתי לב כי הוא זוכר ללכת לשירותים ולעיתים הפספוסים קורים זמן קצר אחרי שביקר בשירותים ואני רואה שבזמן ההשתנה הוא מפסיק באמצע ומתאפק משום מה. הוא מאד מתוסכל מהמצב וכמובן גם אני ומרגישה רגשות אשמה שאולי הייתי צריכה להתעקש ולא להוריד לו את הטיטול בגיל כה צעיר ושאולי הוא ייצא קמצן או עם בעיות לכל החיים (זה מה שמבטיחים לי הספרים לגידול ילדים והגיסות שלי). ניסיתי הכל - לדבר יפה, להתעלם, אפילו צעקתי עליו פעם אחת (זה עזר בדיוק ליומיים ואין לי לב שוב לצעוק עליו) וברור לי שזה כנראה נובע ממתח כלשהו ולא מהיכולת הפיזית שלו אך אין לי מושג כיצד לטפל בזה ולעזור לו - להחזיר לו את הטיטול, להתעלם, לקחת לפסיכולוג, לצעוק או משהו אחר? האם לטפל במקור הסטרס שלו או בתסמינים בקיצור הצילו!!!! שוב סליחה על האורך ובתודה מראש על כל עצה וכיוון
הי, אני מקווה שאני נכנסתי לפורום הנכון לשאול את השאלה ואני מתנצלת מראש על האורך שלה אך חשוב לי להבהיר את הנושא כדי לקבל תשובה מדויקת ככל האפשר. בני בן שנתיים וארבעה חודשים. כבר מגיל שנה וחמישה חודשים רצה להיגמל ושלט היטב בסוגריו (כשהיה צורך לתת בדיקה לרופא היינו מבקשים והוא היה עושה בסיר. בנוסף, מאז הוא כבר הביע התנגדות נמרצת לטיטולים אך בשל גילו הצעיר משכתי עוד ועוד ולא גמלתי אותו עד שבגיל שנתיים וחודש כבר אי אפשר היה לשים לו טיטול ואם הייתי בכל זאת מתעקשת ושמה הוא היה פשוט מוריד אותו ולכן גמלתי אותו גם ביום וגם בלילה פשוט כי הוא לא היה מוכן לשים טיטול בשום אופן מה גם שבלילות הוא תמיד נשאר יבש עוד כשהיה בטיטולים. בחודש הראשון הכל הלך נהדר, הילד כמעט ולא פיספס והכל הלך על מי מנוחות. אחרי כחודש היה שינוי מהותי בחייו - כיוון שהוא כבר מדבר, מפותח מבחינה מוטורית והיה לו משעמם עם בני גילו הציעו במעון להעבירו לקבוצה של ילדים יותר בוגרים (בני 3-4). חששתי מעט איך זה ישפיע עליו מבחינה חברתית אך בסופו של דבר נעניתי להצעה כיוון שראיתי שאכן הילד יקבל יותר גירויים מה גם שהוא היה הילד היחיד הגמול בקבוצה וחשבתי שהוא יחקה את הילדים היותר גדולים וזה יעזור בגמילה. אחרי המעבר הכל המשיך כרגיל - הוא לא פיספס והשתלב היטב עם הילדים למרות הפער בגילאים ונראה שהוא נהנה ללכת לגן אך לאחר כשבועיים הוא התחיל להרטיב - בתחילה רק עם אביו, לא התייחסנו ולא לחצנו עליו אך אח"כ זה נהיה גם איתי ועם אנשים אחרים במשפחה וביומיים האחרונים זה קורה גם בגן. וכמובן, תדירות הפספוסים עלתה מפעם ביום עם האבא ל5-6 פיספוסים ביום בכל מקום אך לא בלילה.חשוב לומר כי גם כמות היציאות שלו פחתה (וזה הכיח מלחיץ אותי) - הוא היה עושה צואה פעמיים ביום בשעות קבועות והיום הוא עושה אולי פעם ביומיים ולא בשעות קבועות (כנראה כשהוא כבר לא יכול להתאפק למרות שכשהוא עושה הוא לא מתבייש ואוהב לדבר תוך כדי, לתאר מה הוא עושה וכד' - לא נלאה אתכם בפרטים מה בדיוק). יש לציין ששמתי לב כי הוא זוכר ללכת לשירותים ולעיתים הפספוסים קורים זמן קצר אחרי שביקר בשירותים ואני רואה שבזמן ההשתנה הוא מפסיק באמצע ומתאפק משום מה. הוא מאד מתוסכל מהמצב וכמובן גם אני ומרגישה רגשות אשמה שאולי הייתי צריכה להתעקש ולא להוריד לו את הטיטול בגיל כה צעיר ושאולי הוא ייצא קמצן או עם בעיות לכל החיים (זה מה שמבטיחים לי הספרים לגידול ילדים והגיסות שלי). ניסיתי הכל - לדבר יפה, להתעלם, אפילו צעקתי עליו פעם אחת (זה עזר בדיוק ליומיים ואין לי לב שוב לצעוק עליו) וברור לי שזה כנראה נובע ממתח כלשהו ולא מהיכולת הפיזית שלו אך אין לי מושג כיצד לטפל בזה ולעזור לו - להחזיר לו את הטיטול, להתעלם, לקחת לפסיכולוג, לצעוק או משהו אחר? האם לטפל במקור הסטרס שלו או בתסמינים בקיצור הצילו!!!! שוב סליחה על האורך ובתודה מראש על כל עצה וכיוון