עזרה ועצה דחוףףף

חווה111

New member
עזרה ועצה דחוףףף

אנו נשואים חצי שנה לאחר 10 שנות חברות ולאחר 2 פרידות שכל אחת 5 חודשים בערך .
לי ולבעלי 2 ילדים לבעלי בן בן 25 ובת בת 20
ולי בת 19 ובן 13.
הילדים שלי גרים איתנו.
הסיפור עם ילדיו התחיל לפני שנים .
עוד לפני שהכרתי אותם בעלי אמר לי שהם בעייתיים אך אני די פקפקתי כי בדרכ ילדים אוהבים אותי וחשבתי שהכל יסתדר.
לאחר 3 שנות חברות עברנו לגור ביחד.
עברנו לבית את החדרים הקיימים של ילדי
וכשביקשתי מבעלי לדאוג לחדר גם לביתו הוא חשב שאין צורך .
השתדלתי לתת לביתו את מלא תשומת הלב עד כי הגעתי למצב שבתי בכתה להורי וכך החלטתי שהתשומת לב תחולק ומפה התחילו בעיות.
לדוגמא בשולחן שבת 2 הבנות היו צריכות לשתוף כלים לאחר הארוחה אך זה לא מצא חן בעיניה וכך אני שתפתי את הכלים
ביתו הייתה אצלנו שבוע כשהמהלך אותו שבוע לקחתי את הבנות לבתי קפה וטיולים ובאותו סוף שבוע היינו אמורים לנסוע לטיול אך לא היה מספיק מקום ברכב אז שוחחנו וסיכמנו ש2 הבנות יעברו לרכב של אחד מהחברים שלנו שמצטרפים וכך סוכם
כשהגיע היום ביתו החליטה שהיא לא עוברת ובעלי לא אמר לה כלום ואני מאוד כעסתי.
מאז המצב החל להתדרר היא הייתה מגיעה אלינו הבייתה מתנהגת בחוצפה והקשר ממש הלך ןהתפורר סביב הילדים וכך נפרדנו.
לאחר תקופה נפגשנו במקרה והרגשנו כמה האהבה ביננו חזקה.
הלכתי להתנצל בפני ילדיו כדי שנוכל להמשיך בשקט .
מה שקרה זה שהם לחתונה הגיעו לא אמרו שלום לילדי ( חלק מהבעיות היו ריבים הן הבנות) במפגשים משפחתיים פעם אומרים שלום ופעם לא ולאחרונה הבת שלו החליטה לא להגיד לי שלום ואני לא מרגישה בנח השאלה היא מה אני אמורה לעשות?

אני אוסיף ש4 חודשים לפני החתונה הבן שלו נסע לחול והייתי לוקחת אןתה פעם בשבוע מהבסיס ובימי שישי אוכלים ארוחת בוקר ואיך שהוא חזר היא התנתקה והכל מחמיר.
כמו כן בעלי מנסה לדבר איתם אבל לא אכפת להם אני צאיכה עצה מה עלי לעשות?
 

ornme

New member
שיחה.

זה בדיוק הזמן לערוך שיחה בנושא.
קודם כל שיחה עם הבת שלו ואיתו. הכל על השולחן ומה בדיוק מפריע.
אחרי שלובנו הנושאים הבעייתיים, שיחה שלך עם ביתך, רק שתיכן, שנוגעת גם לדברים שמפריעים לה בכללי וגם לנושאים שמפריעים לבת שלו.

חושבת שידרשו כמה שיחות שלך עם ביתו בנוכחותו כי יש מצב שהאווירה בשיחה הראשונה תהיה עכורה במקצת.
ייתכן שתצטרכו לחזור ולהדגיש עד כמה אתם חשובים זה לזו ועד כמה חשוב לכם לשמר את הקשר ביניכם,
ועד כמה חשוב לכם שהאנשים היקרים לכם (מאוד מאוד) והאהובים עליכם ירגישו נוח איתכם וביחד.


אחרי שהדברים הובנו וישנה תמונת מצב, לכנס שיחה עם שתי הבנות. את והן ביחד.

כדאי שתנסי לראות אם ישנה קנאה ביניהן, או אם יש משהו שמפריע להן אחת אצל השניה.
לפעמים ישנם פערים שלא ניתנים לגישור ואז ... חיים עם זה...

לאחר שיתיישבו ההדורים, כדאי ליזום מפגש של שלושתיכן עם עיסוק אחר (תצוגת אופנה, קורס בישול, תערוכת אומנות, הרצאה מעניינת) משהו שאם יהיה מוצלח יוכל להיות ראשון בשרשרת של בילוי משותף אחת לחודשיים שלושה.
ליצור הווי ולשמר יחסים.
 

חווה111

New member
המשך

לצערי השיחה שדיברת עליה התנהלה כבר והתנצלתי על התגובה שלפני 5 שנים למרות שאני חושבת שצדקתי העיקר להגיע לשקט.
ואכן לכמה חודשים המצב היה יחסית בסדר.
ילדיו היו מגיעים מדי פעם לבקר את אביהם
אך בחודשיים האחרונים שוב נכנס הגוק ושוב היא לא מדברת אפילו שלום לא אומרת( בנו אומר שלום קר אבל זה מספיק לי )
הבעייה היא שכשאני מגיעה למשפחתו אני מרגישה לא בנוח למרות שאני מאוד אוהבת את משפחתו והם אוהבים אותי.
מה עוד שאיני יכולה להגיע עם ילדי כשהיא שם כי ביתי לא מודעת בכלל להתנהגות שלה ואם היא תדע הדבר יזיק מאוד לקשר שלה עם בעלי שהוא קשר טוב יחסית.
בעלי ומשפחתו ניסו לדבר איתה אך לדעתי ככל שהם מבקשים ממנה כך יותר היא מתנגדת.
מה לעשות??????
 

ornme

New member
לשיחות יש תאריך תפוגה, חמש שנים זה

המון זמן.

לא יודעת פרטים, לא מכירה את אירועי העבר, לא היזכרת שום אירוע קולוסלי מלפני חמש שנים, קשה כך להתייחס, אבל,
עדיין
אני חושבת שאת חייבת לערוך שיחה איתה בנוכחות אביה,
ואח"כ שיחות נוספות.

לא יעזור.
לא בעלך לבד, את, חייבת לקיים את השיחה הזו.

ואם זה לא ילך, ישנם טיפולים מיקצועיים לבעיות כאלו.
 

azaria

New member
דווקא כן לבוא עם הבת שלך.

לא מפתיע שהילדה שלו בועטת כשהבת שלך מפתחת "קשר טוב יחסית" עם אבא שלה, בזמן שהיא עצמה אולי מרגישה נדחקת לצד.
( אולי יש לומר נערה, בחורה. כי הן בנות 19-20, שזה כבר ממש לא ילדה אם כי עוד יש להן ג'וקים ילדותיים בראש כמו לכולנו. אבל זו ממש הערת אגב.)
הרי אבא כבר החליף את אמא שלה באישה אחרת (את). ועכשיו ילדה אחרת גרה איתו באותו בית ורואה אותו על בסיס יום יומי והיא תקועה רחוק בבסיס וגם בשבתות לא היא עם אבא אלא הילדה החדשה... אז אולי הוא גם יחליף בת כמו שהחליף אישה?

כמובן שזו לא מחשבה רציונלית וסביר שאפילו לא חלפה בראשה באופן מודע. אבל בהחלט יכול להיות שזה נמצא אי שם ברקע ובבסיס של התנהגותה של ביתו.

מציע לאמץ את העצה שקיבלת כאן.
לנהל שיחות להשגת שתי מטרות.

1. הבהרת מצב. כלומר משהו בסגנון: אנחנו אוהבים, אנחנו ביחד, אנחנו נשארים ביחד לתמיד (טפו טפו טפו). אנחנו אוהבים כל אחד את ילדיו. אנחנו מכבדים ומקבלים בחום ובשמחה זה את ילדיו של השני מעצם היותם חלק מחייו של אהובנו.

2. אנחנו רוצים להרגיש טוב בתוך הקשר האוהב הזה שלנו. אנחנו רוצים שכולם ירגישו טוב אחד עם השני. לא חייבים לאהוב אבל בהחלט חייבים לכבד ולהתנהג במינימום של נימוס ותרבותיות. וכמובן שכל המרבה הרי זה משובח, והלואי שכולם יסתדרו ויאהבו זה את זה כמו במשפחה גרעינית רגילה. אז קדימה ילדים, "נא להתנהג בהתאם!"
 
עזריה - אתה אופטימיסט נצחי?

או סתם מפנטז?

אני מתארת אותנו מנהלים שיחה כזו עם 5 המתבגרים שלנו (12-20).
אחת תגלגל את העיניים ותגיד לנו אח"כ שהיא שמחה שאנחנו מאושרים אבל זה לא קשור אליה
שניים יגידו שאנחנו חופרים
אחרת תגיד שאנחנו לא יכולים להגיד לה מה להרגיש ואיך להתנהג
והצעירה תסכים באותו הרגע, אבל תוך כמה ימים תגיע ההתפרצות.

מה שכן, הניתוח שלך את המצב בהחלט ממצה, ומסוג הדברים שתמיד צריך לקחת בחשבון כשמאחדים בתים.
 

חווה111

New member
שיחה

אכן לפני בערך שנה ערכנו שיחה עם 2 ילדיו
שבה שוחחנו ואמרנו להם את כל הנאמר לעיל.
מאז הם היו מגיעים לאלינו הביתה מדי פעם ומתייחסים בסדר והילדים שלי היו בבית והם אמרו שלום ואפילו 2-3 היא הגיעה אלינו וישבה עם בתי כשאנחנו לא היינו בבית
ואני לדעתי כיבדתי אותם עד כמה שניתן.
אך בכמה חודשים אחרונים המצב החריף ושוב היא ברוגז לא מדברת ולא אומרת שלום.
יכול להיות שהיא מושפעת מאחיה הגדול (בן 25) אבל עלי לציין שהוא אומר שלום ומכבד באופן יחסי.
אין לי מושג מה קרה? אבל זה מצב שכל פעם אני מגיעה למשפחתו והיא לא אומרת שלום וכולם מנסים לדבר איתה שתגיד
וכך אני חוזרת הביתה מרגישה פגועה וכמובן לצערי מפילה את הכל על בן זוגי.
שהאמת לא מגיע לו כי באמת הוא ניסה את כל הדרכים לדבר איתה והיא פשוט נעולה.
 
אוקיי, את חייבת לשחרר!

זה מה שמפריע לך? שהיא לא אומרת שלום?
גם אני לא תמיד מקפידה על גינוני הנימוסין ולא תמיד אומרת שלום. מודה - איכשהו זה לא בא לי באוטומט, חבריי יודעים את זה אבל ממרומי גילי למדתי גם לנסות ולזכור שיש אנשים שמצפים לזה.
כדאי שתעשי עם עצמך סדר. תחשבי טוב טוב מה באמת מפריע לך ואיך את יכולה לטפל בזה. על מה את רוצה להתעקש ועל מה את מוכנה לוותר. ואם באמת את מוכנה לצאת לקרב על אמירת שלום, לכי על זה. אבל אז קחי בחשבון שאולי תצטרכי לוותר על קרבות אחרים.
 

חווה111

New member
תשובה

זה ממש לא קשור!!!
אני רוצה לשבת בשולחן עם משפחתו של בעלי ולהרגיש נח וכשהיא החליטה לעשות ברוגז אני מרגישה שלא בנוח .
שתגיד שלום ושלא תדבר יותר אבל שתכבד במינימום
אני לא מתכוונת לנהל קרבות ממש לא אני מנסה למצוא דרכים איך לפתור את הבעייה!!!
 
לא ממש

את מנסה למצוא דרכים לשנות את ההתנהגות שלה.
זה לא אותו הדבר.
אין לך שום אחריות עליה, ואת לא יכולה לשנות את התנהגותה.
כל מה שאת יכולה לשנות זה את עצמך - את התגובה שלך (ריגשית והתנהגותית) להתנהגות שלה.
את יכולה גם לעזור לילדים שלך לשנות את התגובה שלהם ואת התחושות שלהם בעקבות ההתנהגות של ביתו של בעלך.

אלו הכלים המעשיים שבידייך.
 

chili3

New member
גם אני חושבת שאת צריכה להתעלם

תרגישי נוח
היא זו שתרגיש לא נוח בשלב מסויים
בכל מקרה, תתנהגי כרגיל עם שאר הנוכחים בשולחן
שלא תגיד שלום
מצידך אגב תגידי לה שלום. בחירה שלה אם להגיב או לא

מעבר לזה
באמת אין טעם לנסות לחנך אותה
 

TatyBar

New member
אבל את הוצאת את זה מהקונטקסט.

זה לא שמפריע לה שהיא לא אומרת שלום.
זה שהיא לא אומרת שלום זו "אמירה" טעונה ביותר בסיטואציה הזו.
אי אפשר להשוות לסתם ילדה מעופפת ששוכחת או לא שמה לב או סתם עסוקה בעצמה.
היא לא.
היא עסוקה בהפגנתיות עצומה בלגרום לחווה להרגיש מאוד לא נוח. בכוונה.
אז ממש אי אפשר להתעלם.
 
ברור שזה הפגנתי ומיועד להרגיז

וזה גם עובד יופי.
אבל זה לא משנה את העובדה שלכותבת אין שום דרך להכריח אותה להתנהג אחרת, ויהיה הרבה יותר יעיל ופחות מתסכל אם תעבוד על עצמה ועל הדרך שבה היא מגיבה לפרובוקציה הזו.
 

azaria

New member
תמיד מפליאות אותי אמירות כאלה.

מישהו צריך "לעבוד על עצמו ועל הדרך בה הוא מגיב ל..."
זו באמת אחלה אמירה.
אבל מה זה בעצם אומר?!
איך עובדים? על מה? ואיך משנים את "איך שמגיבים ל..."

קל לכתוב משפט כללי כזה, אבל זה קצת כמו לכתוב בפורום מתמתיקה "פשוט תפתרי את המשוואה".
אם מישהו לא יודע, ובא להתייעץ, הדרך לעזור לו היא לתאר את הדרך, להסביר את השלבים, לספר מה המוטיבציה של כל צעד ואיך הוא יעזור בבניית הפתרון הכללי. וכו.
גם במשוואה, וקל וחומר בעניינים פנימיים של הנפש והרגש.
 
אתה צודק - ולשם כך יש מומחים

במקומה של הכותבת הייתי פונה לטיפול פסיכולוגי, יעוץ משפחתי או אימון אישי - יעוץ אמיתי, קצר מועד, מאנשים שהוכשרו לכך.

לפי מיטב ידיעתי הפורום הזה הוא לא פורום מומחים, אלא של אנשים פשוטים שנותנים עצות. חלקם מתוך נסיון, חלקם לא. לכן אני מציעה לקחת את עצותיהם של הכותבים פה בעירבון מוגבל, כי לא ניתן לדעת מי באמת עומד מאחורי הניק ומה המניע שלו לכתוב בפורום (ובעיקר כשמדובר באלו עם הכוכבית האדומה ליד שמם).

מעבר לכך, ממעט פרטי המידע שנתנה פה פותחת הפוסט, באמת שלא ניתן לתת לה ייעוץ מעשי כלשהו.

ואחרון אחרון חביב (ורק בגלל שביקשת) - הזכרתי יותר מפעם אחת שאני מאמנת אישית, אם כי לעומת כמה מחבריי למקצוע, אינני נוהגת להשתמש במצוקה שאנשים מציגים פה כדי לפרסם את עצמי. אבל זו בדיוק הדרך באימון אישי, "אם מישהו לא יודע, ובא להתייעץ, הדרך לעזור לו היא לתאר את הדרך, להסביר את השלבים, לספר מה המוטיבציה של כל צעד ואיך הוא יעזור בבניית הפתרון הכללי."

חג שמח
 

azaria

New member
לא צריך להתעלם. מה שצריך זה להתעלות!

חווה כל כך בסדר במקום שלה. כולם מקבלים אותה. אפילו המשפחה המורחבת של בעלה מנסה להעיר לבחורה הבעייתית שתתיישר כבר.
אז מה שנשאר לחווה לעשות זה להבין שכשהגברת לא אומרת לה שלום זה לא גורע מחווה דבר, אלא דווקא מוריד לבחורה עוד נקודות.

אולי בהתחלה אפילו צריך לעשות קצת הצגה של עדישות למרות שבפניםהלב נקרע.
אבל בהמשך גם חווה תפנים שאין לה מה לדאוג או לחוש נפגעת.
וככל שלא תהיה השפעה על חווה, הבחורה תבחין שהיא לא מצליחה לייצר את מה שהיא מנסה.
ואז או שהיא תתגבר ותתבגר, או שהיא תפנה לטריקים אחרים לעורר מהומות...
 

mother cat

New member
אבל עשיתם שיחה לפני שנה...

ואז משהו השתנה. אז כנראה שזה הזמן לעוד שיחה.
כן, זה סזיפי...מנהלים שיחה, העניינים משתפרים, אחרי כמה זמן מתדרדרים - אז מנהלים עוד שיחה. ויכול להיות שזה יקרה שוב ושוב ושוב.. אבל אם זה עובד לפרק זמן מסויים כנראה שיש בזה משהו....

את אומרת שאין לך מושג מה קרה - אז תשאלי! אולי תגלי שהיא נפגעה ממשהו שאפילו לא עלה על דעתך? או עוברת עליה תקופה קשה וסתם בלי סיבה היא מוציאה את זה עליך? אולי היא תעריך את זה שתשאלי מה עובר עליה?
 

mother cat

New member
ניתוח מדוייק, כמו תמיד!

ואהבתי את הקוים שיחה שאתה מיציע. למרות שכמו זהב גם אני חושבת שזה קצת אופטימי...
 

TatyBar

New member
קשה.

כי הוא צריך לגרום לה להבין שהיא ללוטין חצופה ולא מנומסת.
אבל לא בטוחה שזה אפשרי בגילה המתקדם.
אמנם ילדה, אבל כבר מעוצבת עם עצמה. לא בטוחה שאפשר לשנות, כי זה לחלוטין תלוי בה.
אני מציעה שיחה עם בעלך, לא איתה.
בה את תחליטי מה הגבול שלך של חוצפה וחוסר כבוד - שזה בעצם אומר שהיא כבר עברה אותו - ומפה, עד שהיא תבין שהיא הגזימה, את מתעלמת ממנה לגמרי.
לא עוד לנסות "לקנות" את הנחמדות שלה או את ההעארכה שלה אלייך.
לו היתה בת 12, הייתי שואלת למה התחתנתם בכלל עם כזה יחס וכזה חוסר תקשורת בין הילדים.
אבל היא בת 20.
זה הזמן בו הילדים כבר לא אמורים לצפות היות תמיד במקום הראשון - באופן הזה של לא להתחתן.
להיות במקום הראשון - תמיד.
אבל עם גבולות של לשמור על האני (הכוונה לאבא).
ומפה - את תחליטי שעשית את כל מה שאת יכולה, ועכשיו מספיק.
היא לא סובלת אותך - סבבה. את פה. (אני מניחה שאין לך כוונות לעזוב).
אז ההתעלמות תהיה הדדית, עד שהיא תבין שהיא עברה את הגבול והיא צריכה לתת לך מינימום כבוד.
ברגע שתביני שאת לא צריכה להרגיש לא נוח בגלל התנהגות בריונית ולא מוצדת - זה הרגע בו זה יפסיק להפריע לך ויתחיל להעיק עליה.
 
למעלה