עזרה למי שלא רוצה לעזור לעצמו

  • פותח הנושא hagn
  • פורסם בתאריך

hagn

New member
עזרה למי שלא רוצה לעזור לעצמו

יש לי בעיה ואני נואשת אבא שלי מאובחן כדמנטי ובחודש האחרון היתה הדרדרות במצבו אבא שלי לא רואה טוב עקב קטרקט בעין אחת והוא כל הזמן עייף כי הוא טוען שהוא לא ישן בלילה (והוא ישן אבל גם משוטט רוב הלילה) אז כל היום! הוא שוכב במיטה לא קורא לא רואה טלויזיה לא יוצא מהבית לא עושה כלום שוכח לאכול לא רוצה לראות משפחה ולעשות איתם דברים או לצאת לטיולים. קניתי לו פאזלים ומשחקים כלי נגינה ספרים עם תמונות יפות הליכון, משחקי מחשב שהוא אהב תשבצים חידונים כלי ציור ויצירה והוא לא מוכן לגעת בזה ואפילו לא לשחק איתנו כל היום הוא לא מתפקד וזה גורם להדרדרות בניוון שלו, טוען שהוא עייף ולא רואה וזה תירוץ, הוא לוקח תרופה נגד חרדה שמרגיעה אותו אז אני לא יודעת עוד מה לעשות הוא עקשששששןןןןןןןן אומר אחרי הניתוח בעין אבל זה עוד מספר חודשים למישהו יש עצה בשבילי????
 

ענתי44

New member
שלום לך

יש פתגם שאני אוהבת " אפשר להביא את הצאן לבאר היא אפשר להכריח לשתות", אבל, במקרה הזה פשוט חייבים לשאוב עבוא אבא מים מן הבאר למזוג לכוס ולהשקותן, שכן הוא חייב ללגום ממי מעיין החיים. את כבר עשית המון למענו ומי יודע אולי יהיה שימוש לכל מה שקנית. ראשית תבדקי אם יש אפשרות להקדים את הניתוח ואם יש לו ביטוח מושלם אז בתוספת קטנה יהיה ניתוח מהר. אמא שלי עברה ניתוח כזה לפני שחלתה והען מתפקדת נהדר. שנית האם יש לו עזרה מביטוח לאומי? אם מגיע לו, וסביר להניח שכן, אז אפשר להמיר את השעות של המטפלת בבית למרכז יום. שם יהיה לו סדר יום וסיבה לקום וגם עיניין לשחק בכל מה שקנית לו. ואם הדיכאון נמשך אז אולי להתייעץ עם הרופא שלו לגבי טיפול תרופתי. שיהיה בהצלחה ואנחנו כאן בשבילך.
 

ronnyw

New member
למי שאינו עוזר לעצמו.

שלום לך, אינני רופאה, אבל נראה לי שהבעיה של אביך היא דכאון. עניין העין הוא רק תרוץ (ואל תצפי שמצבו אכן ישתפר לאחר הניתוח. עדיין - הקדמת הניתוח כדאית). לא כתבת בן כמה הוא, ומתי לאחרונה היה פעיל (עבד או עסק בתחביבים). נראה לי שעליכם לפנות לרופא מומחה (פסיכיאטר או גריאטר). כמו-כן כדאי לעשות בדיקות כלליות לוודא שהעיפות המוגזמת לא נובעת מבעיה אורגנית פתירה (לחץ דם וכאלה) שורה תחתונה - כולנו (או רובנו, חברייך לצרה) נמצאים באותה קלחת של לנסות, לבדוק, לרוץ לרופאים, לחפש סיבות וקלוות, לקוות, לקוות. הרבה סבלנות והמון עידוד לך !!
 

פנטזי1

New member
שלום לך

כדאי לך להתיעץ עם הרופא המטפל אולי דוקא התרופה נגד חרדה גורמת לו להיות עייף כל היום,אולי כדאי לנסות תרופה אחרתנגד דיכאון יש תרופות רבות ועל כל אחד הן משפיעות אחרת. כדאי לכם כמובן להעזר במטפל או מטפלת(לאבי יש דוקא מטפל שיוצא איתו כל יום לסיבוב ),מגיע לו לפי החוק גמלת סיעוד מביטוח לאומי שמשמעותו או מטפל או מרכז יום לפי בחירתכם.כמובן שכדאי לדאוג שהוא יתעיף במשך היום כדי שיוכל לישון יותר בלילה,ואת זה אפשר לעשות אם דואגים לסדר יום קבוע שזה דבר מאוד חשוב אצל חולי האלצהיימר.סדר יום קבוע נותן להם רגיעה מסוימת.שינויים רבים מכניסים אותם ללחץ ולעצבנות.עצבנות ועקשנות מאפינים את החולים האלה.
 

פנטזי1

New member
שלום לך

כדאי לך להתיעץ עם הרופא המטפל אולי דוקא התרופה נגד חרדה גורמת לו להיות עייף כל היום,אולי כדאי לנסות תרופה אחרתנגד דיכאון יש תרופות רבות ועל כל אחד הן משפיעות אחרת. כדאי לכם כמובן להעזר במטפל או מטפלת(לאבי יש דוקא מטפל שיוצא איתו כל יום לסיבוב ),מגיע לו לפי החוק גמלת סיעוד מביטוח לאומי שמשמעותו או מטפל או מרכז יום לפי בחירתכם.כמובן שכדאי לדאוג שהוא יתעיף במשך היום כדי שיוכל לישון יותר בלילה,ואת זה אפשר לעשות אם דואגים לסדר יום קבוע שזה דבר מאוד חשוב אצל חולי האלצהיימר.סדר יום קבוע נותן להם רגיעה מסוימת.שינויים רבים מכניסים אותם ללחץ ולעצבנות.עצבנות ועקשנות מאפינים את החולים האלה.
 

ronnyw

New member
בנושא "מגיע" מהביטוח הלאומי

פנטזי וכולם, ה"מגיע" הזה הוא רק למי שעומד בקריטריונים מסוימים, ואינו אוטומטי. למשל - אין זכאות כלל למי שיש לו הכנסה מעל גובה מסוים (שאינו כל כך גבוה !! ההכנסה המחושבת כוללת פנסיה או קצבאות של שני בני הזוג, פיצויים של ניצולי שואה, הכנסות מרכוש כמו שכר דירה וכו') או ש"נכשל" בבחינות של העובדים הסוציאלים (וקל מאוד להיכשל בהן, כבר נכתב על זה רבות בפורום זה). כך שהסיוע הכספי - שממילא אינו גדול - אינו מובטח.
 

ענתי44

New member
אל תשליחני לעת זיקנה

ידוע לכולנו וכבר דשנו בזה כי המדינה מזניחה את האבות המייסדים שלה אשר בזיעת אפם שילמו כל חייהם ביטוח לאומי. והקימו יש מאין מדינה. ראיתי היום את תוכניתו של גדעון רייכר בערוץ השני, והוא סיפר כדוגמא להפחתה בעזרת הממשלה לקשישים על הוריו שחיו בערוב חייהם בבית אבות. בהתחלה הפנסיה שלהם הספיקה לממן השהות שם ועוד נשאר עודף ואז כל שנה היה יותר לשלם עד שבסוף רייכר נאלץ להוסיף מכספו. לו הביטוח הלאומי היה פרטי מזמן היו סוגרים אותו. אבל הוא ממשלתי ופועל לפי חוק ובשם החוק הוא יכול לשנות את התנאים לקבלת המגיע או לקצף. ידוע כי האנשים הנפלאים- היקרים שלנו- שילמו כל חייהם ועכשיו לא מקבלים את המגיע להם לפי חוק. וגם שמקבלים זה לעג לרש. מה זה 15 שעות שבועיות למי שנושא בנטל? אנחנו צריכים לפעול לתקן חוקית את העוולות ועד אז חוק זה חוק! אבל, ויש פה אבל גדול. כשנציגי הביטוח לאומי פוסלים חולה עם דמנציה ועושים בדיקות מכשילות על זה אפשר לערער. למי שיש איבחון ביד שלא יקבל שום תירוץ למה לא מגיע אלא יגיש מייד ערר.או יתלונן בפני הרשויות כמו מבקר המדינה או אמצעי התקשורת. ביטול לאומי מנסה לחסוך. הוא פוסל ועד שמגישים ערעור הוא הרוויח זמן וכסף ובמיוחד אם המשפחה מרימה ידיים ונושאת בעול לבד. אז נא לא לוותר על הזכויות המגיעות לכם
 

555adi

New member
קשה לעזור למי שלא רוצה

אני אמרתי לאמי שאם היא תשאר בבית כל היום מצבה יתדרדר והיא תתנוון בראש (היא בבית אבות במחלקת העמצאים) היא התחילה לרדת כל יום אחר הצהרים ואני יודעת שהיא עושה את זה למעני ולא למענה כי לה אין חשק לפגוש אנשים. כל כך כואב לי לדעת שאין אפשרות לרפא אותה ושהמצב רק יתדרדר.. לא אמרתי לה מה יש לה.. היא אמרה לי היום שהיא כבר לא זוכרת את מס' הטל' שלי האם יש אפשרות לעצור את המחלה??? אולי תוספי מזון או משהו אחר.. הזיכרון שלה הולך ונחלש מרגע לרגע.. כל כך עצוב לי עד שבעצמי נכנסתי לדיכאון ואין לי חשק לשום דבר.. (אני בריאה) אני אובדת עייצות בקשר לאמי ומוכנה לעשות הכל על מנת שמצבה לא יתדרדר. אני בטוחה שכולם כאן חשים כמוני. איזה מחלה ארורה..
 

ענתי44

New member
עדי היקרה../images/Emo24.gif

כן מחלה ארורה. וכאב עצום לראות את ההורה שלך שהיה בעיניך סמל לחוזק ולדמות שדואגת לך ומגינה עליך מכל רע, הופכת לשבר כלי. את יודעת כמה קורע את הלב לראות את אמא שלי שבנוסף לאלצהיימר עברה אירוע מוחי והיא בכסא גלגלים מרימה בכוחות עילאיים ממש נעל ומנסה לקום מהכסא כדי לרדוף על ג'וק שרץ לכיוון שלי? הייצר להגן על התינוקת שלה? יום שלם בכיתי רק מהמראה הזה אבל, אני אוספת את עצמי כי אין ברירה והיא זקוקה לי חזקה. כשאת באה לאמא שלך תשימי מסכה שלא תבחין בשיברון הלב מספיק גם ככה היא מיוסרת ממה שעובר עליה מבלי שתכנס ללחץ נוסף, וכן זה קשה. יודעת על בשרי. את תגידי לעצמך שאת לא יכולה לרפא אותה, גם לא מיטב הרופאים. רק אולי אלוהים. אבל את יכולה לעשות המון בשבילה. לשפר את איכות חייה. פשדוט לאהוב אותה. למצות את המעט זמן ביחד. הזמן שהיא משתפת פעולה. נהדר שבחרת לה מקום טוב שמספק את צרכיה. ועוד יותר נפלא שבזכות אהבתך היא יורדת למטה ומעורה בפעילות שם. תתיחסי בביטול נון שרלנטי לזה שהיא לא זוכרת מס טלפון. אני בשלבים האלה רשמתי לאמא בגדול את הפלא פון שלי ואיפה אני נמצאת כי היא היתה בוכה וחושבת שנטשתי אותה.וגם נתתי לה פלאפון שהיא ידעה שאני יכולה לדבר איתה אם צריך למרות שכבר לא זכרה איך מפעילים אותן. ובאשר לשאלות האחרונות. שקרי לה בלי בושה. זה לטובתה. תגידי לה שהיא פה כי מנסים לעצור את מחלתה ושאת מחפשת וגם הרופאים את התרופה שתעזור לה. זה ירגיע אותה, ולו במעט. תזרמי איתה. אל תנקבי בשם המחלה. ותאהבי אותה. חיבוקים ונשיקות ופינוקים קטנים הם התרופה הכי טובה שרק את יכולה לספק לה. בהצלחה ואנחנו כאן בשבילך כשאת זקוקה ליד תומכת.
 

555adi

New member
לענתי 44 תודה תודה ../images/Emo140.gif

כל כך מעודד לדעת שאני לא לבד ושיש תמיכה כאן בפורום יש לי מליון שאלות וכמובן שלא אכביד עם מליון שאלות ואשאל רק כמה.. למשל - האם עם המחלה שוכחים לקרוא מספרים? או קריאה בכלל? האם המחלה מתקדמת מהר..? והכי חשוב לי לדעת האם דמנציה שם חילופי לאלצהיימר? כלומר אותם התופעות עד כמה שהבנתי מהפורום.. זה נכון? לעת עתה אסתפק בשאלות אלו.. תודה לכל התשובות שקבלתי עדי
 

ענתי44

New member
בוקר טוב עדי

חשוב שתדעי שאת לא לבד, כי לא חשוב כמה תמיכה תקבלי, את זו שמתמודדת עם הבעיות, ולכן באופן טבעי הטיפול גורם לתחושת בדידות. את לא לבד יקירתי וכולנו כאן בפורום באותה הסירה שלך, חוצים נהר גועש ושורץ תנינים. אנחנו כאן לרשותך בשביל מיליון שאלות, אלף נשיקות וחיבוקים וירטואליים. וגם סתם בשביל לקטר ולהוציא קיטור. תקראי מה רותי כתבה על דמנציה ואלצהיימר אני חושבת שזה נותן לך תשובה מצויינת. באופן כללי דמנציה זו התופעה, ומחלת האלצהיימר היא הגורם העיקרי לתופעות הדמנציה, שכאמור עיקר ביטוייה הוא אובדן הזכרון ופגיעה בתפקוד היום יומי. אני לא יודעת מתי שוכחים מה, אצל כל אחד זה קצת אחרת. במרכז יום של אמא, יש כאילו ששכחו מספרים ולכן משחקי החשבון ניתנים בעיקר לאמא, שבתור ילדה סבתא שלה לימדה אותה את לוח הכפל, וגם כיום, ואני נבוכה לומר היא זוכרת מהר ממני את הכפולות בעל"פ, אם כי כבר אינה מה משמעות הפעולה. יש לה בעיות ביכולת לכתוב וקצת פגיעה ביכולת לקרוא. אם כי היא מסוגלת לקרוא כותרות מהעיתונים. ואם הם מטרידים את מנוחתה לחזור עליהן שוב עד שאני מרגיעה אותה. המחלה מתקדמת לאט יחסית, אם כי זה שוב, תלוי בכל חולה ספציפית ומתי אובחן. רוב חולי אלצהיימר מתים ממחלות אחרות שפוקדות אותם בגיל הזה. שיהיה לך שבוע טוב ואם יש לך עוד שאלות, זה לא המקום או הזמן להתבייש- אנחנו כאן. ושוב הייתי רוצה להציע לך לחפש באזור מגוריך קבוצת תמיכה, זה עוזר.
 

555adi

New member
ענתי תודה תודה לתמיכתך ותגובתך

האם אמא שלך יודעת ממה היא סובלת..? כי אמי חוזרת שוב ושוב שהיא דואגת על שהיא שוכחת הרבה.. כלומר היא כן מודעת מה קורה איתה. הכי מטריד אותי ההזיות שיש לה.היא מספרת לי עליהם ומה שמעניין שהיא זוכרת בדיוק איזה הזיות היו לה.. מפחיד.. איזה מחלה ארורה!!! לפעמים אני חושבת שאם המחלה תתקדם במהירות עדיף למות. אני בטוחה שהם לא היו רוצים שנזכור אותם במצבים מביכים (שעוד יגיעו) אני פוחדת מהרגע שהיא לא תזהה אותנו. בימים שאני לא מבקרת אותה המצמון מציק לי כל היום לשאר אחי אין זה מפריע.. לדעתם אמא שלנו מרגישה בסדר גמור. תאמיני לי שהייתי רוצה לחשוב ולהרגיש כמוהם רק שאני לא מסוגלת. אני רואה כל שינוי הקל שבקלים מה שקורה שאני רבה עם כולם (האחים) הכל נופל רק עלי טוב, מה אני מבלבלת לך את המוח עם הבעיות שלי.. אני בטוחה שלך לא חסר לך את שלך. שיהיה רק טוב עדי
 

ענתי44

New member
היי עדי

בואי נתחיל דבר דבר. ראשית את לא מטרידה אותי עם הצרות שלך, והם כפי שעוד תראי משותפות לכולנו. גם אני כשרע לי אני משתפת את חברי הםורום. כי הם מבינים על מה אני מדברת וחברים קרובים אחרים למרות רצונם לא. רק מי שחווה על בשרו מבין. בקשר לאחים שלך תנסי לא לריב איתם. זה גם לא יעיל, וגם יפגע באמא עוד יותר, אולי תזדקקי להם בעתיד ואת גם מבזבזת אנרגיה שעדיף שתשמרי. בהרבה משפחות יש את הילד האחד שמטפל ונושא בעיקר העול. האחים שלי והאחיינים שלי עוזרים אבל את עיקר העול אני, כמי שחיה עם אמא, נושאת. ואומרת לך שאת חייבת לשמור דלת פתוחה אל האחים שלך. יש כאילו שמתנתקים כי לא עומדים בכאב הזה, יש כאילו שבהלם,יש מי שחי בהכחשה ובאמת יש כאלו שלא איכפת להם. ההתמודדות עם בני משפחה דומה לנהיגה להיות חכם לא צודק. כולנו פה אומרים בדרך זו או אחרת את זה שההורה או החולה היה רוצה שנזכור אותו במיטבו ולא בריפסיונו ההולך וגובר. יש לא פעם גם מחשבות קיצוניות יותר ושאלה בדבר ערך החיים. ברם כולנו עסוקים במתן פיתרונות הכי מתאימים ליקיר שלנו.אני כל כך מציעה לך לפנות לייעוץ באגודה שם ידברו איתך וייעצו לך מה לעשות. אמא שלי יודעת- לא יודעת מה יש לה. לפי צורכיה לא מזכירים באופן גלוי את המילה אלצהיימר אבל עם המילה דימנציה אין לה בעיה. אני לא חושבת שיש טעם ברוב המקרים לומר לחולה את שם המחלה. עד האירוע המוחי שלה כשהיא התלוננה על הזיכרון אני הגבתי בביטול ויחסתי את זה לגיל וציינתי שכולם שוכחים גם אני. והיא קיבלה את זה. אחרי האירוע המוחי אני מיחסת הכל לאירוע כי היא מקבלת את זה טוב ומשום מה החליטה שאירוע הוא דבר שיחלןף והיא תחזור לעצמה. ואני לא מתקנת אותה.בקשר להזיות הן חלק קשה ממש במחלה. לא כדאי להתעמת איתה עליהן אלא לזרום איתה. לומר לעצמך זו לא אמא מדברת זו המחלה הארורה!!! תחזיקי מעמד
 

555adi

New member
ענתי שוב תודה ../images/Emo24.gif

אני עדיין טירונית בכל הקשור למחלה.. רק לפני חודשיים אמי הובחנה כחולה. אני בטוחה שעוד אהייה מומחית כי רוב היום אני מחפשת מאמרים בנושא.....
 
למעלה