עזרה ? מישהו?

[b a n a n a 2 0]

עזרה ? מישהו?

אני פשוט לא יודעת מה לעשות ! אני כבר תקופה ארוכה סובלת בבית בגלל ההורים שלי. אמא שלי לא אכפת לה בכלל ממני ואני לא אומרת את זה בשביל לקבל רחמים או משהו כזה . זה נכון ! היא משקרת לי על ימין ועל שמאל, לא נותת לי לצאת, לא עם החבר ולא עם חברות שלי, היא רבה איתי על כול שטות ומצפה שאני אעשה כל מה שהיא רוצה ! אני כבר לא מסוגלת אני מרגישה חנוקה. אבא שלי דתי (בשלוש שנים האחרונות) והוא חושב שאם הוא חזר בתשובה גם אני ואחיות שלי צריכות, לא לחלל שבת, ללכת צנוע וכדומה.. בנוסף לזה הוא די מתעלם ממני ומאחותי הגדולה שאנחנו לא דתיות ומדבר רק עם אחותי הקטנה כי אותה הוא כבר שלח לבית ספר דתי. הוא מדבר אלינו רק דברים כמו- " מי צריכה לטפל במטבח", או "מה יש לי ללבוש מחר?? גיהצתן לי ?"...הוא חי במאה שעברה שהגבר שולט בבית והבנות שלו צריכות לנקות בזמן שהוא הולך לעבודה להציל את העולם!!! אדיוט... את האמת אני מתפוצצת כבר אני מחכה לרגע שהם יעופו לי מהפרצוף בכל מחיר.. שייחנקו או משהו. לא רוצה לחיות פה. אני פשוט לא רוצה !!!

 

[להיפתח לחיים]

היי בננה ../images/Emo140.gif

האמת היא, שאין לי הרבה מה לומר לך. ממה שאת מתארת, ההורים שלך מאוד שקועים בעצמם, ברצונות שלהם, ובצרכים שלהם והם לא מצליחים לחוות אותך כאדם בפני עצמו. מכיוון שאת גרה בבית, וכרגע אין לך את האופציה לא לגור בבית, מה כן היית רוצה שיקרה? מה היית רוצה שיישתנה? מתוך זה יהיה לי קל יותר לעזור לך לחוות או לראות את הדברים אחרת. המון בהצלחה. יעל.

 

[b a n a n a 2 0]

../images/Emo24.gif

מה הייתי רוצה שיישתנה? הכול !פשוט הכול! היחס שלהם אלי, החוסר הערכה שלהם כלפי, הזילזול העמוק והבוטה שהם מפגינים כלפי. הם לא מתייחסים אלי כמו לבן אדם !! נמאס לי מהבית הזה , מהשקרים, מהריבים.. אני כבר 16 שנה מנסה לשנות , להשתנות בעצמי גם כן אבל כמה אפשר ???

 

[להיפתח לחיים]

בואי נלך צעד צעד

כהורים אנחנו נוטים פעמים רבות לראות את הילדים שלנו כמו שאנחנו רואים את עצמינו. קשה לנו לקבל ולראות שהילדים שלנו הם נפרדים מאיתנו. יש לי הצעה, שתהיה לך אולי קשה אבל, לדעתי, שווה לך לנסות. קחי כל אחד מההורים שלך, בנפרד, לשיחה. בקשי מכל הורה לצאת איתו לבית קפה או כל מקום נייטרלי אחר. שבי איתם שם ושאלי אותם מה הציפיות שלהם ממך. הקשיבי להכל. אל תעני, אל תעלבי, ואל תתפרצי. אולי אפילו תרשמי לעצמך על דף מה הם רושמים. לאחר שנתת להם לפרוק את כל אשר על ליבם, זה הזמן שלך. אימרי להם, בדרכים עדינות, מה את מצפה מהם. מה היית רוצה שיקרה או לא יקרה בבית. ושתסמכי לקבל מהם שיתוף פעולה על שינוי הדברים. אני מאמינה שיקרו כמה דברים: ראשית, ההורים שלך יהיו המומים! אף אחד לא מצפה מילדה בת 16 לגלות יוזמה ולקחת אחריות כזאת. שנית, הם יראו אותך באור אחר שלישית, הם ירגישו מחוייבים לאיזשהו שינוי. ייתכן גם שהם יתעצבנו מהחוצפה (לכאורה) שלך. אבל לדעתי שווה לך לנסות. אם את צריכה עוד עזרה או רעיונות- אני כאן. יעל.

 

[b a n a n a 2 0]

רעיון נהדר אבל...

אני מבינה מה את מבקשת ממני. אני גם מבינה שזה יכול להיות די קשה . אבל מסיבות שונות אני חייבת להגיד שזה די בלתי אפשרי . תביני שזו לא תקופה זמנית שאני בבוץ הזה איתם, זו תקופה ארוכה מאוד. כבר ניסיתי לגרום להם להקשיב לי, לשמוע מה לי יש להגיד בנושאים שונים והם, במיוחד אבא שלי, חושבים שלילדה בת 16 אין סיבה להביע דעה והיא צריכה להגיד לכול דבר שההורים אומרים - אמן . אני כל כך לא מסכימה איתם ואני גם לא מבצעת את זה אבל יכול להיות שמה שאני עושה זה חמור יותר - אני פשוט סותמת את הפה, אני לא מביעה שום דעה ובדרך כלל לא מדברת הרבה (ואני שמה לב לזה וקורה כמעט תמיד שזה לא רק במסגרת הבית, כנראה שפשוט התרגלתי לשתוק, ולדעת שהדעה שלי לא חשובה). למשל פעם הם תיכננו לשקול גירושין (כפי שאת מבינה הבעיה היא לא רק ביני לבינם) והם שאלו מה דעתנו, אז אמרתי שלפי דעתי התקופה תהייה קשה מאוד אבל אם הם הגיעו להחלטה שזה מה שצריך לקרות ושזה הפיתרון לבעיה הנוכחית אז אנחנו נעבור את זה . אני לא אשכח איך הוא הגיב לעולם. הוא הסתכל עלי המום למשך כמה שניות ואז פשוט אמר את זה " איזה טיפשה ". הם הרסו אותי. לגמרי. אני שבורה ורצוצה ואין לי כוח להילחם יותר.

 

[להיפתח לחיים]

בננית היקרה../images/Emo24.gif

עצם העובדה שאת כותבת כאן מעידה שעוד לא איבדת תיקווה. נכון, הרעיון שלי הוא קשה. המהות שלו היא שלנו כבני אדם קל יותר להקשיב לאדם אחר אם הבענו את דעתנו קודם לכן. ולכן, כשאת מאפשרת להוריך לדבר לפני שאת מדברת את מאפשרת להם להוציא קיטור ואז יהיה להם קל יותר להקשיב לך. ייתכן והם יענו לך תשובה מפגרת כמו שאביך ענה לך, אבל הרעיון הוא קודם כל להגיד. התשובה של אביך מעידה על אביך ולא עליך. שאלה נוספת: האם יש לך אפשרות כלשהי ללכת לטיפול (פסיכולוגי או אלטרנטיבי?). אני שואלת כי אני רואה שאת מודעת להשפעה השלילית של הוריך על חייך היום. הבעיה היא, שהדברים האלו לא משתנים כשעוזבים את הבית. בנוסף, טיפול כזה יכול מאוד לחזק אותך בתחושות שלך מול ההורים שלך ולתת לך את התמיכה שחסרה לך. שלך, יעל

 

[b a n a n a 2 0]

../images/Emo140.gif מקסימה את !

תודה רבה רבה לך ! את לא מתארת לעצמך כמה זה כיף שמישהו מתייחס באמת לבעיות האלה. ניסיתי לדבר איתם, בעיקר עם אמא שלי כי היא היחידה שאולי באמת תקשיב(ואני חוזרת -אולי). וגם את אבא שלי אני בקושי רואה. בקיצור היא ממש לא מקשיבה לי. אבל איך אני סביר את זה .. זה כמו מלחמה שקטה, הכול שקט לא רבים אבל יש מתיחות ולפי הטונים והדיבור בבית אפשר להבין שיש שנאה ביני לבינם. ומדי פעם זה מתפרץ. אז אני מבינה שאין מה לעשות והמצב הזה ישאר, אבל אני לא . אני מסיימת את הלימודים שנה הבאה (ב"ה. וכן שנה ארוכה ומייגעת היא תהייה) וזהו אני עפה מפה, מצידי לא חוזרת יותר.

 

[להיפתח לחיים]

אופטימיות זהירה

כן. כנראה שהמצב הזה ישאר. כי אם אימך ואביך לא רוצים שינוי, אז הוא לא יקרה. אני לא מאמינה שההורים שלך שונאים אותך (וגם שאת שונאת אותם). ממה שאת מתארת, אמא שלך שקועה בעצמה, וקשה לה לראות שאת אדם נפרד, עם צרכים ורצונות משלו. אני מאוד ממליצה, אם את יכולה, שכן תפני לטיפול כלשהו, שכן הטיפול יחזק אותך, יאפשר לך להוציא מתחים, וגם יעזור לך בכלל. שיהיה לך המון בהצלחה. יעל.

 

[b a n a n a 2 0]

../images/Emo142.gif../images/Emo51.gif

תודה רבה רבה לך .. את מקסימה !