עזרה נפשית

[ראשהעין]

עזרה נפשית ../images/Emo184.gif

אני "סמויה" עם הערות מפעם לפעם, בפורום הזה. מזדהה עם כל הסיפורים, אבל משתדלת להמנע מלספר את שלי (בעלי חובב אינטרנט מושבע) וחוץ מזה שאני מאמינה שככל שמרבים לעסוק בנושא - הוא כואב יותר. כרגיל, גם אתמול צצה "בעיה" משפחתית (זה הכינוי שלי לחמותי), ושוב אני מוצאת את עצמי עצבנית וכואסת, כבר אתמול התעורר ויכוח ביני ובין בעלי, דבר שאנו משתדלים לא לעורר (לפחות לא בנושא הנ"ל). ןשוב אני כאן, בפורום, מנסה להתנחם, ולא מצליחה, לא מבינה איך אפשר לסבול יותר, לפעמים כבר בא לבכות מרוב עצבים. הן (החמות היקרות) לא מבינות שאנחנו בסך הכול אוהבות את הבנים שלהם, ורוצות רק בטובתם???? שמישהי תאיר את עיניי ותסביר לי איך ממשיכים לחיות ככה???

 

[עציון]

תשובה--חלקית...

עד שמישהי תענה לך אני אנסה להיות לך לעזר- אם זה כמובן מקובל עליך... לא הסברת למה רבת עם בעלך. לא הבהרת מה קרה בינך ובין החמות. ולכן, מראש כתבתי שתשובתי הינה חלקית. ללא פרטים נוספים, טיעונים על בעיות ומרירות בעקבות... אני מוכן להאיר עיניך אבל אין לי הטיעונים לפירוטן.ועל עיוור לא יהא חכם לענות...

 

[ראשהעין]

אני מאמינה שלכל ויכוח

יש אופי מסויים, ולכן אני חושבת שאין טעם להכנס לפרטי פרטים, שהרי מה שמעצבן אותי- אחרים יראו כשטות גמורה ולהיפך. הנקודה העיקרית היתה, איך אפשר סבול את ההתנהגויות הזו או אחרת, מצד מישהי שאמורה לאהוב אותנו, שהרי אנו אלו שנדאג לבנה ואפילו יתכן שנסכים להביא לה נכד אחד או שניים

הן (החמות) לא מבינות שהן טומנות לעצמן מלכודת, הן חושבות שאי פעם נשכח את כל המשפטים המעליבים והעוקצים???

 

[עציון]

כמעט כל הסיבות לעצבים הועלו בפורום

כך שאין המשתתפים רואים בבעיה כלשהי כשטות. גם שטות לפעמים מעצבנת. כבר אמרתי ואפילו כתבתי פה בפורום: חמות לעולם הן חמות. ניתחנו את הסיבות ואיחלנו לעצמינו שכאשר מרבית הכלות פה יהיו אף הן חמות לא יחזרו על שגיאות קודמתן. ההיסטוריה מלמדת שזו תיקוות שוא.... החמות מבינה הכל. בכל. היא רק רוצה בטובת הבן והכלה-כמובן. הבעיה? אנחנו לא רוצים בטובתה שלה...מעין: רחוק מהעין רחוק מהלב. אז מה עושים? מתעלמים. מבליגים. נאלמים. נעלמים. מחק המיותר...

 

[ראשהעין]

אני יודעת שצריך

להתעלם ולהבליג, אבל מישהו יודע איך אחרי "בעיה" עם החמות יושבים בכיף אצלם לארוחת ערב ביום שישי. או איך בכלל מסתכלים לכיוון הזה, בלי להרגיש גועל?

 

[עציון]

אני מנסה לענות

ראשית, אם תעלי את הבעיה עם פירוט חומרתה בטוח שקבלי תשובה מניחה את הדעת ואני מציע לך לעשות זאת-בהנחה שאני לא מספק את הסחורה- ביום א´ הקרוב או אז כל הכלות הפגועות ינחו אותך ואולי תקבלי תשובה מניחה את הדעת עד מחר. שנית, בהרבה מקרים יש הרבה "גועל" ואין ברירה ,אלא, לבלוע ולא להקיא.. כושר המשחק של הנפגע הוא אשר יקבע איך יעבור הערב. תזכרי את המילה: משחק. זה כל תמצית החיים עם החמות....

 

[בולי27]

לראש העין ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אני מזדהה עם כל מילה שכתבת עד כה. אבל לא יכולה לענות לך לעיניין כי את מתחמקת מלגעת בבעיה (אולי את מפחדת שבעלך יקרא בטעות) אם את רוצה את מוזמנת לפרט במסר (הוא לא יוכל לראות את זה) בכל אופן אני יכולה להגיד לך שאני כבר כמה פעמים "בלעתי את הצפרדע" וישבתי שם (בארוחת יום שישי) כאילו כלום לא קרה. גם אני חשבתי שזה בלתי אפשרי אבל זה אפשרי בעזרת המון התאפקות. בינתיים אני שולחת לך המון

וחיזוקים

 

[ראשהעין]

תודה ../images/Emo141.gif

הבעיה היא כללית, התחושה שבאתי לעשות רק רע לבן המיוחד שלה, ואני לא יודעת כלום (אפילו לא לנקות חלונות...), זה גובל בשיחות לאימא שלי בקשר להתנהגותי (זה קרה פעם אחת). אני חושבת שמהות הבעיה היא שהיא נורא רגישה ופגיעה, ואי אפשר להגיד לה כלום, אפילו לא בעדינות גמורה. פשוט כל פעם שמנסים להגיד לה משהו קטן, היא נעלבת בצורה כזאת, (לפני החתונה היא לא דיברה איתנו 4 חודשים), בסך הכל אמרנו את דעתנו... הבעיה המשנית היא שאנחנו גרים אצלם (עד שנקבל את הדירה שקנינו) זהו, סתם רציתי לשפוך את הלב. חוץ מזה, אני לא חוששת שבעלי יקרא את זה, כי הוא שותף מלא לכל מה שעובר עלי, פשוט , אני מעדיפה לא להתעסק בזה יותר מדי (לא תמיד זה יוצא- כמו ששמתם לב..)

 

[nightroll]

ראש העין

אוה, זהו, שזו לא בעיה משנית בשום קנה מידה. לגור עם ההורים היא בעיה מאוד עיקרית. היא מרכיב מאוד מאוד מאוד עיקרי. זוג שרק מתחיל את דרכו ביחד עומד בפני שינויים גדולים בחיים. זה קשה מספיק להתרגל זה לזה, ללמוד לחיות זה עם זה, ללמוד להיות אנחנו ולא אני, וללמוד להתחשב זה בצרכים של זה - גם בלי שיהיה גורם שלישי ברקע שידרוש התחשבות גם בצרכים שלו. יותר מזה, העובדה שאתם אצל ההורים שלו משמרת את ההרגלים שלו ומפעילה עליך לחץ כפול לשנות את ההרגלים שלך, וזה לא בריא לקשר שלכם. אני חוששת שהמצב שלך לא ישתפר עד שתעברו לדירה משלכם ולחיים משלכם, ואני מאחלת לך שבבית שלכם תצליחו לפתח את הזוגיות שלכם בצורה הדדית, כי עלול להיות לבעלך קשה לעבור למצב שהוא צריך לבוא לקראתך יותר ואין לו גיבוי של ההורים שלו. באשר לשאלה איך יושבים לידם כאילו לא קרה כלום אח"כ? אולי אם אמא שלו עושה לך כאלו הפגנות כל פעם שאת מעיזה לעמוד על שלך, הגיע הזמן שגם את מצידך תמחי. לא נעים לך לשבת איתם - אל תשבי איתם. אגב, אולי את יכולה להכין לכם ארוחה נפרדת, ולשבת לאכול רק שניכם, בלעדיהם. אפילו לא כמחאה, אלא בשביל ההזדמנות לקצת פרטיות וקצת אינטימיות. המון בהצלחה. עד שתקבלו את הבית שלכם יהיה לך לא קל. מחזיקה לך אצבעות.

 

[סיגנאל]

הבעיה המשנית?

לדעתי זה שאתם גרים אצלה זו הבעיה העקרית!!! בכל מקרה תתנחמי שזה זמני . מזדהה מאוד עם רגשותיך- בחנוכה בגלל עודף המסיבות והמפגשים חשבתי שאני מתפוצצת- ממש היתה לי "מנת יתר" . עכשיו קצת אחרי- חזרתי קצת (אבל קצת) לפורפורציות. כשתגורו בבית משלכם "מנת היתר" תרד קצת ותרגישי יותר עצמך. אין שום אפשרות לגור במקום אחר?

 

[smagi]

קודם כל ../images/Emo24.gif גדול ממני וים של

הזדהות! תמיד הבן שלהם רעב, הבגדים לא מספיק נקיים, הוא נראה עייף וכו´ וכו´ ומכיוון שאת גרה אצלה המצב עוד הרבה יותר גרועה. כרגע כנראה שאין לך הרבה ברירה כי את תלויה בה, אבל ברגע שאת תעברי לבית שלך כבר לא תצטרכי את הצביעות ותוכלי ללכת רק מתי שבאמת תרגישי בנוח. ושוב המון

מגי

 

[ראשהעין]

שאלת טאקט ../images/Emo188.gif

גם אני חשבתי על ארוחת ערב שישי לבד, שתהיה נעימה ונחמדה, אבל מצד שני, זה בוודאי יגרום רעש ובאלגן אצלה, והסיפור יתנפח למימדים ש"אנחנו כבר לא רוצים לאכול איתם". אולי כדאי פשוט לבלוע את הכבוד שנשאר וללכת לאכול איתם?

 

[amitmom]

ראש העין יקרה..אני ממש תומכת בהחלטה

של לסעוד לבד. מה קרה? לא מגיע לכם פרטיות. תדברי עם הבעל לפני כן. תגידי לו שאת רוצה לעשות לו הפתעה ולהכין ארוחה רומנטית לשניכם אבל כיוון שאת לא רוצה לפגוע במשפחה שלו את מאוד מבקשת שהוא "ישתיק פיות". אני לא חושבת שאת צריכה לבלוע את הכבוד שלך. זה מה שהביא אותי למצב הנוכחי. טוב, כבר לא כ"כ נוכחי כי באיזה שלב התפרצתי עליהם והודעתי שאני לא מתחשבת/מנסה/הטובה יותר. נאמס ודי. תהיי את. תעשי מה שטוב לכם. לא יקרה כלום אם פעם ב..תוכלו ארוחת ערב רומנטית לבד. למה שלא תלכו למסעדה , סרט או כל דבר אחר רק כדי לברוח מארוחות שישי. אני פעם הייתי בשיתוף עם עוד חברה אוכלות ארוחות שישי-שבת כל פעם אצל מישהי אחרת וכל זה רק כדי להמנע מלרגיל אותם שזה מובן מאליו שאנחנו שם. אצלי זה לא היה שישי אלה שבת. ביום שישי הם היו יוצאים קבוע לחברים שלהם אבל מצפים שאנחנו נתיצב כל שבת ואני לא הסכמתי.

 

[הגנובה]

מיליון דברים שאני לא מבינה../images/Emo124.gif

א. את אומרת שאת פגועה ושואלת איך לסעוד אצלם ביום שישי הבא... עד כאן הבנתי... מעבר קשה - אבל אין מה לעשות... זהו בכל זאת מעבר. ב. את אומרת שאת גרה אצלהם

אם את גרה אצלהם, אז איך רק יום שישי מהווה בעיה

- ומה את עושה בשאר השבוע... נכנסת דרך החלון

...זוחלת דרך תעלות המיזוג

... לא מבינה...

... ג. הבעיה המישנית היא לגור איתם

... קשה לי לתאר מה היא הבעיה הראשונית

... עם כמה שאני רוצה לעזור לך... ומדברייך משתמע שאת מאוד סובלת... גם אני כמו עציון - צריכה יותר פרטים... העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך...תעברו דירה

 

[טלאפ]

מצטרפת לגנובי בעצה

לגור עם המשפחה זה מתכון לבעיות שלא צריכות לקרות. גם אם אין כסף תחנקו בהלוואות ואל תגורו איתם. - תעברו דירה

 

[ראשהעין]

לכל שאלה תשובה ../images/Emo124.gif

1. אנחנו באמת בכיוון החוצה, רק שהדירה שקנינו תהיה מוכנה עוד מספר חודשים, אז בינתיים בולעים הרבה

2. לא , אני נכנסת הביתה דרך תעלות המיזוג, אלא דרך הדלת הפרטית שלנו לחדר. 3. גם בנושא של "רק ביום שישי" שמעתי כבר הרבה הערות, אבל זה באמת מוגזם, מבחינתנו. התפשרנו רק על ארוחת יום שישי. מעבר לזה אנחנו בדירה הקטנה שלנו במשך כל הזמן. 4. והכי חשוב, דילמת יום שישי נפתרה בצורה קלאסית: בעודי מתלבטת בין לחולל מלחמת עולם איתם או לשבת בשקט ולאכול , התברר בסופו של דבר שהם בכלל לא טרחו להמתין לנו, הם פשוט ישבו ואכלו לבד. כך שמעכשיו אני פטורה גם מארוחות יום שישי, בלי כל תרוץ...