עזרה עבור חברה
שלום לכולם, חברה טובה שלי חלתה לפני שנתיים בסרטן באזור הראש, לא אכנס לפרטים. כבר כתינוקת היא חלתה בסרטן והחלימה, אך נשארה עם מוגבלות פיזית מסויימת. לפני שנתיים היא חלתה שוב, באותו מקום. מדובר בבחורה מבריקה, הישגית, אינטילגנטית, שיכולה לנצח כל דבר. אני וחברות נוספות סיפקנו את כל התמיכה שיכולנו- אבל יש גבול לכמה שאפשר לעזור. הוריה מבוגרים, היא בת יחידה וכך כל העול נפל עליה. היא זו שהתרוצצה בין בתי החולים, משרדי הביטוח הלאומי, הרופאים המומחים, ההילרים, ובמקביל המשיכה לעשות תואר באוניברסיטה. היא עברה ניתוח קשה להוצאת הגידול, עברה הקרנות וכימותרפיה. נראה שהיא ניצחה את המחלה. הבעיות המשיכו גם אחרי שהיא סיימה את הטיפולים. מעבר להשמנה, לבעיות פיזיות שונות שגדלו, לפער שנוצר בלימודים, היא סובלת גם מדיכאון מתמשך. היא לא אותה בחורה שהייתה פעם, נראה כאילו משהו השתלט עליה. וכאן אני מגיעה לשאלה שלי- מהידע המצומצם שיש לי לגבי ניתוחי מוח, אני מבינה שבהחלט קיימת אפשרות שהניתוח גרם נזק כלשהו, שמשפיע על הפן הנפשי. אני מנסה לשכנע אותה לגשת לפסיכיאטר ולקחת כדורים נגד דיכאון, אבל היא לא מצליחה להתרומם מספיק כדי להזיז משהו. היא הולכת לטיפול פסיכולוגי אבל לא נראה שמשהו זז. אז קודם כל רציתי לשאול- האם יש בכם אנשים שחשו דכאון עמוק אחרי המחלה? שהזדקקו לכדורים? אולי טופלו בפרחי באך? האם זה עזר? איך גורמים לה להבין שלאור כל מה שהיא עברה זה לגיטימי להעזר בכדורים נגד דיכאון? ושאלה אחרת- מניסיונכם, מה אני יכולה לעשת למענה? אני מקשיבה לה כשהיא מקטרת, אבל מרגישה חסרת אונים כי זה לא מספיק. היא גרה בעיר רחוקה, ואני לא יכולה להציע לה טרמפים או לעשות את הסידורים שלה. תודה לכם.
שלום לכולם, חברה טובה שלי חלתה לפני שנתיים בסרטן באזור הראש, לא אכנס לפרטים. כבר כתינוקת היא חלתה בסרטן והחלימה, אך נשארה עם מוגבלות פיזית מסויימת. לפני שנתיים היא חלתה שוב, באותו מקום. מדובר בבחורה מבריקה, הישגית, אינטילגנטית, שיכולה לנצח כל דבר. אני וחברות נוספות סיפקנו את כל התמיכה שיכולנו- אבל יש גבול לכמה שאפשר לעזור. הוריה מבוגרים, היא בת יחידה וכך כל העול נפל עליה. היא זו שהתרוצצה בין בתי החולים, משרדי הביטוח הלאומי, הרופאים המומחים, ההילרים, ובמקביל המשיכה לעשות תואר באוניברסיטה. היא עברה ניתוח קשה להוצאת הגידול, עברה הקרנות וכימותרפיה. נראה שהיא ניצחה את המחלה. הבעיות המשיכו גם אחרי שהיא סיימה את הטיפולים. מעבר להשמנה, לבעיות פיזיות שונות שגדלו, לפער שנוצר בלימודים, היא סובלת גם מדיכאון מתמשך. היא לא אותה בחורה שהייתה פעם, נראה כאילו משהו השתלט עליה. וכאן אני מגיעה לשאלה שלי- מהידע המצומצם שיש לי לגבי ניתוחי מוח, אני מבינה שבהחלט קיימת אפשרות שהניתוח גרם נזק כלשהו, שמשפיע על הפן הנפשי. אני מנסה לשכנע אותה לגשת לפסיכיאטר ולקחת כדורים נגד דיכאון, אבל היא לא מצליחה להתרומם מספיק כדי להזיז משהו. היא הולכת לטיפול פסיכולוגי אבל לא נראה שמשהו זז. אז קודם כל רציתי לשאול- האם יש בכם אנשים שחשו דכאון עמוק אחרי המחלה? שהזדקקו לכדורים? אולי טופלו בפרחי באך? האם זה עזר? איך גורמים לה להבין שלאור כל מה שהיא עברה זה לגיטימי להעזר בכדורים נגד דיכאון? ושאלה אחרת- מניסיונכם, מה אני יכולה לעשת למענה? אני מקשיבה לה כשהיא מקטרת, אבל מרגישה חסרת אונים כי זה לא מספיק. היא גרה בעיר רחוקה, ואני לא יכולה להציע לה טרמפים או לעשות את הסידורים שלה. תודה לכם.
