המחקר לא עשה את זה
המחקר קבע שיש אנשים שיש להם כל מיני תסמינים ששמים אותם על הספקטרום למרות שעד עכשיו לא נחשבו על הספקטרום משום שהתסמינים קלים. למשל חוסר יכולת להישיר מבט לאנשים, spacing out חוסר רצון לדבר עם אנשי שררה ועד חרדה חברתית קלה. המחקר קבע כי למרות שלא ניתן "לתייג" אותם לשום תסמונת, הם נחשבים על הספקטרום. הייתה כתבה מצולמת שבה הראו כמה אנשים כאלה וכולם אמרו שכשאמרו להם הם הבינו המון דברים על עצמם. בזמנו התעניינתי בכתבה כי גם אני תמיד לא מישירה מבט לאנשים ולפעמים אני מאבדת ריכוז ואפשר לדבר אלי אבל המוח שלי יעשה tuning out למה שאנשים אומרים סביבי בעוד אני חושבת על משהו אחר. מעולם לא התעמקתי יותר מזה כי אין לי רצון לבדוק אם אני "מתוייגת" או לא, אבל עצם האפשרות מעניין.
 
הוירוס (לא באמת החלטתי אם זה באמת וירוס. אני אצטרך לחשוב על זה) למעשה "מוחק" את ה"אני" של האדם. את הזיכרון, החוויות, הידע. איך שחשבתי על זה לעצמי, יותר משהוא הורס את הזיכרון, הוא הורס את הנתיבים הנוירולוגיים אליו. (כאן יכול להיות שאני מדברת שטויות כי אין לי את הידע ועוד לא עשיתי עבודת רקע בנושא) כלומר אני מקבילה את זה לpath אל זיכרון שמאוחסן במחשב. עכשיו חיפשתי סיבה למה הכיבורה לי לא תושפע. את הקצרצר ההתחלתי כתבתי ככה שבסוף היא כן מושפעת אבל אם אני רוצה לכתוב סיפור באורך מלא אני חייבת לשמור אותה במצב פעיל. לשבתי איך אפשר לעשות את זה והגעתי למסקנה שהיא צריכה להיות שונה איכשהו. כלומר המוח שלה חייב להיות שונה איכשהו. משם המוח שלי לקח אותי לאוטיזם במיוחד משום שיש אנשים על הספקטרום שהתתפקוד שלהם גבוה מאוד ויש מספיק מהם כדי שתהיה אוכלוסיה לא מושפעת. מעבר לזה יש savants שהם סוג של super minds. זה תמיד נחמד כמעין מקום ללכת אליו כדי לפתור את הקונפליקט בעולם. הטיעון שבניתי הוא שמשום שאוטיזם וכו הוא שוני נוירולוגי התפתחותי הpaths שלהם פשוט מחווטים אחרת אז הווירוס-וואטאבר לא מבצע את הפעולה שהוא אמור לבצע.