עזרה-רגש או שכל?

[mach2]

עזרה-רגש או שכל?

שלום, אני בדילמה. השכל אומר לי x הרגש אומר לי y לא יודעת למי בניהם להקשיב. אני בת 32 אמא ל-2 פירות אהבה. שני ההריונות טיבעי. 3 שנים אני מנסה להתעבר אך לשווא. בדיקות... זריקות טיפולים בהזרעה. אכזבה. הזרע של בעלי לא במיטבו. דילמה:האם לעשות הפרייה? השכל אומר:יש לך 2 ילדים,בן ובת. בשביל מה את צריכה את כל הסבל של הפריות. גדלי את 2 ילדיך ותתחילי להנות מהחיים. להביא ילדים ולגדל זה לא הכל בחיים .תהני מהעולם יש הרבה דברים שאת רוצה לעשות... הרגש אומר:2 ילדים??? זה מעט. יש לך סבלנות חום מצב כלכלי טוב. תביאי עוד ילד שיכניס פלפל למשפחה. הילד הגדול שלך בקרוב בן 9 כל שנה יותר עצמאי. את תתחרטי על זה עוד כמה שנים למה לא התאמצת להביא עוד פרי אהבה. בעלי מצדד את השכל. "בשביל מה את נכנסת לבלגן הזה? בואי נחייה,נעשה חיים, הילדים גדלו נתחיל לצאת איתם לטיולים בחול, נהנה... מה את צריכה את הבלגן מטפלת,בלי שינה בלילה... אבל אם תחליטי שכן אני איתך,תעשי מה שאת רוצה..." מבולבלת לא יודעת למי להקשיב לסכל או לרגש? תודה

 

[גילת אפרים]

mach2 יקרה

אני מציעה לך לקרוא שוב את הנימוקים ה'שכליים' והנימוקים ה'רגשיים' שציינת בדברייך. מציעה לך אפילו לנסות ולהוסיף עוד נימוקים, בכל אחת מהקטגוריות. לאחר מכן, התעמתי עם עם כל אחד מהנימוקים שהבאת, בכל אחת מהקטגוריות- תקפי כל נימוק ונימוק ומצאי לו נימוקי נגד. כעת, באיזו מבין הקטגוריות את מרגישה שטבעי לך יותר לתקוף את הנימוקים? האם זוהי הקטגוריה ה'שכלית' או הרגשית'? מוטב כי פעילות זו תיעשה בכתיבה- הכתיבה נותנת תוקף לדברים, 'לוכדת' את המחשבות ומקנה להן ממשות. דבר נוסף שיוכל לסייע לך, הוא טכניקה של דמיון מודרך: דמייני עצמך בעוד 10 שנים- בפעם אחת דמייני עצמך עם ילד נוסף במשפחה ופעם נוספת דמייני עצמך עם שני ילדייך וללא ילד נוסף. נסי לדמיין תמונה חיה ככל האפשר של המשפחה, ולכלול בהדמיה כמה שיותר מבין החושים (למשל: ראי את בני המשפחה, שמעי את קולותיהם, את קולות הרקע, הריחי את הריח באויר באותה התמונה, געי בילדייך, הריחי אותם, נשקי...). שימי לב מהם הרגשות הצצים ועולים, באופן אינטואיטיבי, בכל אחת מההדמיות... בדרך זו או אחרת, האמת הפנימית שלך תוביל אותך לעשות את הדבר הנכון עבורך. מקריאת דברייך בעין בוחנת, אני מרגישה שהאמת הפנימית שלך כבר ידועה לך... המון הצלחה

גילת א.

 

[mach2]

שכל או רגש סליחה

 

[hilabarak]

אני חושב שהדיון איננו בין רגש לשכל

אלא בין רגש אחד למישנהו. רגש אחד רוצה נוחות, הנאה, חיים קלים וכו'. רגש שני רוצה אהבה נוספת עם כל העבודה הכרוכה בכך. על פניו התחושה שלי שאת מעדיפה את תוספת האהבה בעוד בעלך מעדיף את הנוחות. ואת מתלבטת בין ההעדפה שלו לשלך - רוצה אני לומר שאם הוא באמת היה איתך לא נראה לי שהיית מתלבטת. (אם נהיה רוחניים קצת, אז אפשר לומר שבעלך והזרע שלו מדברים שפה אחת). אני יכול להגיד לך שבמצב שלך (הכוונה לבעל שלא ממש מתנגד, אבל גם לא ממש מתלהב), רוב הנשים שאני מכיר לא ממש מתייחסות לבעל והולכות עם ה'אהבה'.

 

[ישראל שורק]

התהליך הוא חלק מהסיפור

בניגוד לשני עמיתיי היקרים שכבר הגיבו, אני לא מבין ככה את הדילמה- כאילו היא עוד ויכוח בין שני בני זוג, בעד או נגד ילד נוסף. אולי זה כל הסיפור אבל מהטקסט שלמעלה- לא ככה הבנתי. הבנתי שהפריה קונוונציונאלית לא מצליחה, לרבות טיפולים בהזרעה בבית חולים. האם את רומזת שאת שוקלת להיכנס להריון בעזרת תרומת זרע (מגבר אחר) או שאת רק רוצה להיכנס למערכת אינטנסיבית של טיפולי פוריות והזרקת זרע ביחד עם בעלך? אם אני סתם מדמיין - ניחא. כי אז הצעותיהם של גילת אפרים ושל ברק מקובלות עלי. אם אני לא סתם מדמיין (ואת שוקלת תרומת זרע מגבר זר) יש פה סיפור בעייתי מאוד ואו אז הייתי מציע לרדת מן הסיפור ולהסתפק בשני הילדים המתוקים שלך.

 

[גילת אפרים]

בהנחה שמדובר בתרומת זרע

הרי שבהחלט נכנסים פרמטרים נוספים למשוואה, והיא הופכת למורכבת, ואולי אף לבעייתית ורגישה יותר. אך גם במקרה שכזה, ממש כמו במקרה של הפריה מזרע הבעל, הייתי מציעה להעלות את כל טיעוני ה'בעד' וה'נגד'- או שיקולי ה'שכל' מול שיקולי ה'רגש'- ולהטיל ספק בכל אחד מהם (משמע, לנסות ו'לתקוף' את אותו הטיעון). ושוב- הצעותי הן כפי שכבר כתבתי למעלה. מה שחשוב יותר מכל הוא לא מהי דעתי בסוגיה הנדונה, או דעתו של כל אדם אחר, אלא מה שבלבה של הנועצת- האמת שלה. שהרי היא זו שבסופו של דבר תצטרך לחיות בהשלמה עם תוצאת מערכת השיקולים שהפעילה. לכן, בלי שום קשר לעמדתי שלי בעניין, אני בהחלט מציעה לה להתחקות אחר הנכון ביותר עבורה- שכלית ורגשית. המשך יום נפלא... גילת א.

 

[ישראל שורק]

זה ההבדל בינינו, כנראה

אם מדובר בתרומת זרע מגבר זר, ובהינתן משפחה די הרמונית בהווה עם 2 ילדים ביולוגיים משני ההורים כי אז אני חושב שזו טעות א ו ב י י ק ט י ו ו י ת להביא ילד נוסף שלא בהסכמתו הנלהבת של האיש שלה. עם כל הכבוד למושג "האמת שלה" אני לא מכיר בו בכל ההקשרים ובכל הנסיבות. במקרה הזה זו נראית לי שגיאה ולא נראה לי שאיזו שהיא "טבלת יתרונות וחסרונות" ניתנת למילוי באופן ממצה ואחראי בנסיבות שלפנינו, כי יש יותר מדי פרמטרים בלתי מדידים ובלתי ניתנים לחיזוי בשלב זה. לפעמים צריך ללמד בני אדם מה טוב בשבילם. נכון, זה מסריח מפטרנליזם לכאורה, אבל אין פה אלא ייעוץ.

 

[גילת אפרים]

יתרונות וחסרונות- בעד ונגד- רגש ושכל

ישראל חברי היקר, גם אני חושבת כמוך- דהיינו, הבאת ילד לעולם מזרעו של גבר שאינו הבעל, במקרה דנן, עלול ליצור מצב בעייתי. יחד עם זאת, אינני חושבת שצריך ללמד בני-אדם מה טוב בשבילם. לעתים, אני בהחלט לוקחת לעצמי את החירות לבקש מהפציינטים שלי לומר מהי דעתי (וגם זאת רק במידה ואני מרגישה כי הדבר יאיר להם נקודות נוספות למחשבה), אך אין בי יומרות ללמד אותם מה טוב עבורם. זוהי אחריות רבה מדי, היוצרת אצלם תלות בי, בחוכמתי ובשיקול דעתי- במקום שירכשו כלים להתמודד, גם להבא, בכוחות עצמם. לגישתי, בכל אדם נמצאת היכולת לעצב את חייו בכוחות עצמו- אני רק משתדלת לסייע ולהאיר את הכלים העשויים להועיל לשם כך (ואני יודעת שזוהי גם הגישה שלך)... העלאת שיקולי בעד ונגד והטלת ספק בכל אחד מהם, היא לטעמי, הדרך היחידה בה תוכל, המתייעצת דנן, להגיע להחלטה שתהיה שלמה אתה- היום ולא פחות חשוב, גם בעתיד. המשך שבת נעימה ושלווה... גילת

 

[מוטי עטיה]

אני אדבר דווקא על עצמי

אני אישית לא רואה צורך בילדים בכלל. כלומר, יתכן שיהיו לי ילדים, אבל אני לא רואה בזה משהו הכרחי או משהו שאני חייב לעשות. החברים שלי ממלאים בשבילי את הפונקציות של משפחה- הרי סך הכל בשביל מה אנחנו מביאים ילדים לעולם? כי אנחנו מצפים שהם יהיו חברים שלנו, כי אחרת בשביל מה? אם זה רק בשביל כל מיני שאיפות אגואיסטיות כמו שמישהו יטפל בנו כשאנחנו זקנים או כדי לחיות את החיים דרכם- אז זה פשוט לא סביר, כי אין לנו שום ערובה שיטפלו בנו בזקנתנו או שיחיו את החיים שאנחנו רוצים עבורם. אני מקבל כבר חברים על המוכן, שמישהו אחר טרח לגדל אותם בתקופות שהם פחות מעניינים בתור חברים. נראה לי שזה יכול לתת לך פרספקטיבה אחרת לנושא הזה אולי.

 

[מוטי עטיה]

אני אוסיף סיפור מצחיק

בין ההורים שלי למשל לא הייתה אהבה גדולה, אבל הם תמיד היו מתפייסים אחרי שהם רבו- למעשה, אמא שלי גם כנראה הייתה בגישה שלי ונכנסה להיריון בטעות מאבא שלי עוד לפני שהם היו נשואים ולא בגיל 20 אלא ממש ברגע האחרון בגיל 39. אני הייתי ילד מאוד חטטן וחוקר, ואני חושב בגיל הנעורים המוקדם, אולי אפילו בגיל 12, גיליתי את העובדה הזו שאני "תאונה", ובאתי לאמא שלי לברר את העניין, אז היא אמרה לי: "נו, אז מה? אתה לא מרוצה מהתוצאה?"

 

[גילת אפרים]

ובכן, מוטי...

אתה מרוצה מהתוצאה...?

אהבתי את תשובתה של אמך. שבת נהדרת, גילת

 

[mach2]

סכל או רגש

לא העלתי בכלל את נושא תרומת זרע בפני בעלי. לא אפגע באגו הגברי שלו.... אשקר אם אגיד שלא חשבתי על זה אך נושא זה ירד ממוחי בתוך דקה אחרי נתוח ההמשך... הדילמה היא המסע [הפריות,זריקות,כאבים...] אני זאת אשר במסע הכאבים בעלי המלווה אך הוא הסקפטי מוטי עטיה,לשאלתך למה צריך ילדים? חשבתי רבות על זה ב-3 שנים האחרונות. בטוח שלא בכדי שיטפלו בי. צורך, רגש מובנה בנפש להיות אמא להעניק,לתת,לחבק, לשמוע אמא אני אוהבת אותך, ללמד,לחנך אותם,לעצב את אישיותם הרכה זה עולם ומלואו... קשה קשה לי להחליט... הרשימה והרגשות בשני הצדדים שווים במשקלם. תודה לכם על אזן הקשבת שבוע טוב

 

[mach2]

שכל ורגש-סליחה

 

[ישראל שורק]

עכשיו זה ברור

ורק עכשיו, סוף סוף,הדילמה ברורה. אני מאמין שילדים זה שמחה ומחזיק לך אצבעות במסע הייסורים של התהליך ובמסע הקסם של הגידול.

 

[mach2]

עוד לא החלטתי...

עניתי לשאלתו של מוטי... למה צריך ילדים. אני צריכה לחשוב טוב עם הרשימה... הרגשות מתפצלים השאלות הפילוסופיות עולות. מבולבלת

 

[מוטי עטיה]

לא הבנת אותי בדיוק

אני מסכים איתך שילדים זה אחד הדברים הקסומים ביותר שיש בעולם, וכמו שכתבתי יתכן גם שיהיו לי עצמי ילדים, רק כתבתי שאני לא רואה בזה משהו הכרחי או חובה שלי. לא שאלתי למה צריך ילדים, ברור לי לחלוטין שיש בהם צורך גדול מאוד לעולם.

 

[ערכת קלפי בבואה]

למי להקשיב

איך יודעים כשפוגשים את הרצון האמיתי? איך קיבלת החלטות בעבר? (בנושאים אחרים) איך קיבלת את ההחלטה על הילד השני? במקום שלא היה 'בלבול' מה היה שם? מה זה עבורך לרצות עוד ילד? מה המשמעות לחבור לנימוקים של בעלך? מה יקרה לתפקידים שלך כשהילדים יגדלו? בהצלחה יעל הרפז

 

[mach2]

למי להקשיב

סליחה אך לא הבנתי את השאלה מה יקרה לתפקידים שלך כשהילדים יגדלו? השאלות שלך עוזרות לי תודה

 

[ערכת קלפי בבואה]

ובהמשך

כשהילדים גדלים אנחנו פוגשות עוד שלבים בהתפתחות שלנו כנשים. שאלות נוספות של מימוש עצמי יכולות לעלות כמו האם ללמוד ... להתפתח בכיוון המקצועי... לשנות.. ? התפקיד של האמהות פחות תובעני 'אפשר להוריד את הילד מהידיים' ופוגשים 'צומת' של קבלת החלטות לגבי המשך הצמיחה ... בברכה יעל