עזרה! !שוב חוזרים לצרות

רותי57

New member
עזרה! !שוב חוזרים לצרות

אבי כבר היה במצב טוב יותר ועכשו שוב מתעורר כל לילה ומחפש את "המאהבים" של אמי ותוקף אותה (לא פיזית) אך מילולית בלילה וגם את המטפלת. אולי בגלל שהוא מפחד כי המטפלת נוסעת ולא תחזור וזה גורם לו לחוסר שקט (הרי כתבתי כבר שהוא מאוהב בה) ואמי בוכה על מר גורלה וגם היא חולה אחרי אירוע מוחי היא מפחדת להשאר איתו בלילה. ) אני פשוט לא יודעת מה לעשות. משהו נתקל בתופעה כזו פעם היתי מגדילה לו את המינון של סרקוול ל200 מ"ג ועכשיו גם עשיתי זאת אך זה לא כל כך עוזר. גם המטפלת אומרת לי כי הוא כל הזמן אומר לה כי אם היא תסע אז על מי הוא יסתכל ובכלל מה הוא יעשה בלעדיה. מה עושים?????
 

אסתרס

New member
יש תרופות לתוקפנות

מדי פעם מגיע הזמן להחליף תרופה. כמובן בהתייעצות רופא. אולם צריך " להציע לו " כי הם לא תמיד מבינים את חומרת המצב, ובנוסף לכך אנשים נוטים לא לספר את כל האמת , מחמת הבושה. שלמה שלי עבר מרספרדל שהיה טוב לשנה לסרוקוול שהיה טוב לשנה ועכשו מזה כמה חודשים מקבל זיפרקסה. כל תרופה התחלנו במינון קטן ולאט לאט הגברנו והגברנו את המינון עד שהחלפנו. היום שלמה מקבל מינון כפול מהמינון שהתחלנו, ולכן כרגע די רגוע ושוב משתף פעולה עד לפעם הבאה. אני חוזרת יש תרופות לתוקפנות ויפה שעה אחת קודם.
 

רותי57

New member
אבי לא ישן עם אמי באותו

החדר. הוא בא לחדרה ומאיר אותה בדרישות "היכן בילתה את הלילה" וגם נטפל למטפלת כאילו היא החביאה לו את המכנסיים. גם הוא קיבל תחילה רספרדל ואחרכך כשנתיים סרקוול. היה לו טוב עם זה. כרגע מטרתי רק להשקיט אותו אך אינני מצליחה. הוא לא ישן בלילה וגם לא נרדם ביום. הוא ממש בטרנס. מין אמוק כזה!
 

טיקו1

New member
התרופה זיפרקסה

מישהו בקבוצה שלי שאל על תרופה זו כי רשמו אותה לאשתו והוא חושש לתת לה כי בהתוויות כתוב שהיא אינה מומלצת לחולים עם דמנציה. אז מה את אומרת על כך , אסתר . תודה מראש על תשובתך ולהת'.רותי
 
לא נראה לי שלסמם אותו זה פתרון

אלה אם האיש ממש אלים וזה לא נראה לי כאן המצב. צריך להשלים עם המצב ולנסות למזער נזקים. למשל, לא חובה שאמא ואבא ישנו באותו חדר, אפשר להגיד לאבא שמאחר והוא מפריע לאמא היא תישן בחדר אחר מהיום והלאה. אם אמא תישן כל לילה טוב, יש מצב שהדברים יראו אחרת.
 

אסתרס

New member
אני רוצה לשאול את 002

האם את גרה עם חולה שקם כל לילה ומעיר אותך ומדבר מילים פוגעות ואלימות ..??? מה פרוש " להסתגל למצב" את מסוגלת להסתגל לחוסר שינה ולאלימות מילולית ? מה פרוש המילה " לא צריך לסמם אותו " ככה את רואה אותנו , אלו שמטפלות יום ולילה בחולים עם גלי תוקפנות כששות לסמם . תסלחי לי .
 

נילי41

New member
אסתר יקרה

אני מקווה שנרגעת מהרוגז שאפס שתיים הצליחה לעורר בך. אני חוזרת שוב על מהו שאני חושבת ושכבר אמרתי, שהמצב של בנות זוג לחולים שונה בהחלט מהמצב של ילדים של חולים, כשלפעמים יש להורים מטפלת והילדים דואגים לסידורים ולעניינים השוטפים אבל לא ממש חיים בבית עם החולה. רק מי שחי עם החולה עצמו 24 שעות ביממה מבין ומרגיש עד כמה ארור האלצהיימר הזה. נראה לי שאמה של רותי חיה בסיוט מתמשך עם בעלה התוקפני והאלים בשעה שהיא עצמה לא בריאה ממש. האמת היא שההזיות והחזיונות ומחשבות השווא האלו ממש מפחידים, אני תמיד חוששת שמא נגיע גם לשלב הזה, כשברור לי שזה לא ממש הכרחי. מה שהכרחי זה לשמור על החולה מאוזן בתרופות שלו וגם בתרופות הארגעה. זה שאפס שתיים חושבת שאנחנו "מסממים" את החולים כי לא נוח לנו או כי מתחשק לנו ככה, זה בגלל שהיא לא מבינה את הסיוט של לחיות עם חולה כזה כשהוא לא מאוזן ותוקפני. החולה חייב להיות מטופל בתרופות הרגעה, זה מחוסר ברירה, ולא, אי אפשר "להסתגל" למצב. אי אפשר לחיות בבית במצב כזה...
 

רותי57

New member
נילי יקרה

אבי עד כמה שידוע לי מאוזן תרופתית והיתה לנו שנה שקטה אפילו חשבתי פעם שאולאי יש טעות בהבחנה וזה לא מחלת אלצהיימר. אך לצערי זה אלצהיימר. ואבי באופן כללי בן אדם עדין , אינטלגנטי וחברותי.אף המחלה עשתה ממנו שמות. בכל אופן תודה על כל התגובות והעיצות אני זקוקה להם!!!!
 

נילי41

New member
../images/Emo140.gifרותי יקירתי

אני מאד שמחה לשמוע שאביך היה מאוזן תרופתית ושהיתה לכם שנה שקטה, זה רק מראה שהמחלה היא דינמית ואינה שוקטת על שמריה, כל הזמן יש "התקדמות אחורה". יתכן מאוד שמה שהתאים לו במשך השנה האחרונה כבר לא מתאים לו יותר. אתם חייבים להתייעץ עם רופאו, אולי צריך להחליף לו תרופה, או לשנות לו מינון. הרי זה לא ייתכן שהוא יתנהג כמו שאת מתארת ולא יאוזן מחדש, בייחוד שהוא באופיו אדם עדין ואינטליגנטי וחברותי. ברור שהמחלה גורמת לו להתפרצויות האלו וברור כשמש שאי אפשר לחיות עם זה בבית. אני מאוד דואגת לאמך. אתם חייבים לדאוג שתוכל להמשיך לחיות את חייה עד כמה שאפשר בשקט למרות שיש להם מטפלת. אתם חייבים לפנות לרופא של אביך ולתאר בפניו את המצב בבית ולבטח הוא יטפל בזה באופן תרופתי. רותי, אני מתנצלת מראש אם חרגתי ונגעתי בנושא, אבל זה התפתח מהתגובה של אפס שתיים שהצליחה להסעיר את אסתר בכך שכתבה שהמטפלים "מסממים" את החולים כדי לזכות קצת בשקט ושאפשר אולי "להסתגל למצב". אסתר נסערה וענתה תשובה חריפה ואני נסחפתי וניסיתי קצת להרגיע את הרוחות. ברור שאפס שתיים לא התכוונה לפגוע באף אחד כאן, כי הרי כולנו בסירה אחת, אבל מתגובתה הבנתי שהיא לא מבינה את המצב לאשורו ועד כמה קשה לחיות בבית כבן זוג לחולה שאינו מאוזן תרופתית וסובל מתוקפנות וחשדנות והזיות וכל היתר... אני בטוחה שאתם תטפלו באביך ובאמך היקרים ותתייעצו עם הרופאים ותצליחו לאזן את אביך בהקדם ושיחזור להיות איש עדין וחברותי ואינטליגנטי וכל מה שאת מתארת לפחות כמו שהיה בשנה האחרונה. הלוואי וכל תקוותי יתגשמו וכל חולי האלצהיימר יהיו שקטים ורגועים ומאוזנים ותעבור על כולנו שבת שקטה. שבת שלום לכל חברי הפורום המקסימים.
 
יקירתי, כל מקרה לגופו!

אם זה המקרה, אולי זה מה שצריך לעשות. אני לא שללתי ולא חייבתי כלום. מי כמוני יודעת שאלצהיימר זה הדבר הכי רחוק ממדע מדוייק...
 

נילי41

New member
אפס שתיים יקרה,

אני רואה שהצלחת להרגיז את אסתר בעצה שלך לרותי57. האמת, מי שלא חי עם בן זוג חולה לא יודע מה עובר על בן הזוג המטפל. אני מבינה את סערת הרוחות של אסתר שמטפלת בשלמה אהובה בצורה מקצועית ועם כל כך הרבה מסירות ואהבה, אבל כשהבעל מגלה התנגדות, סרבנות, תוקפנות, חשדנות וכו' כמו שרותי מתארת, כשהוא מציק לאם בכל לילה, חושד בה בבגידות וכו', נטפל למטפלת, לדעתי חייבים להרגיע אותו בתרופות. לבעלי יש הפרעות בתפקוד והפרעות שינה. הוא מקבל תרופה מסויימת שאני היססתי מאוד אם להתחיל איתה, אבל כשלא היתה ברירה, הרופא שלו אמר לי לנסות ולראות שזה ישנה את חיי. ואכן התחלתי לתת לו. ההתחלה היתה במינון מאוד זעום כבר לפני חצי שנה וכאילו קרה נס ובעלי נרגע, התחיל לישון יותר טוב והעיקר חזר לתפקד במובנים הבסיסיים ביותר, הפסיק להתנגד למקלחות וכו'. החיים שלי נהיו פתאום "כל כך קלים". כמובן שבמשך הזמן יש להגדיל את המינון ואמנם בכל פעם שאני מרגישה שיש צורך, בעיקר בגלל הפרעות השינה, אני מתקשרת לרופא ושואלת אותו אם אפשר להוסיף עוד טיפה למינון. עדיין אנחנו במינון של פחות מחצי מיליגרם ליום שזה מאוד מאוד נמוך, וזה ממש "מסדר" אותו. לדעתי, אם בעלי היה תוקפן, חשדן, מטרידן וכו' כמו שרותי מתארת את אביה, לא הייתי מהססת לרגע ונותנת כל מינון שצריך, כי אם החולה נמצא בבית ולא מאושפז במוסד, יש לדאוג שבני הבית יוכלו לחיות איתו עד כמה שאפשר בשקט ולא לסבול מהתפרצויות חוזרות ונשנות בכל יום ובכל לילה, זה פשוט בלתי אפשרי. גם ככה המחלה מאוד קשה במיוחד לבן הזוג. תחשבי על זה שהאישה חיה איתו 24 שעות ביממה. אין מצב שהוא יתנהג בצורה כל כך קיצונית ללא תרופות הרגעה, גם אין מצב שאפשר יהיה "להסתגל למצב". במצב כזה, אם אין ברירה ואין אפשרות להרגיע אותו בבית, יהיה צורך לאשפז אותו בקרוב. על כן, אל תמהרי לשפוט את המטפלים, בייחוד את בנות הזוג של החולים, לא "מסממים" אותם סתם ככה, כי מתחשק. התרופות האלו הן ממש מצילות חיים לדעתי. במוסד כבר יסממו אותו כמו שצריך, כי שם אפילו את אלה שלא צריך לסמם הם מסממים כדי שיהיה להם "שקט תעשייתי".
 
../images/Emo25.gifנילי

את ממש צודקת בתגובה לאפס 2 החולה צריך את התרופה המתאימה לו , המטפלת ,אשתו או ביתו או הבן צריכים לחיות את חיים בשקט ושלווה ככל שניתן ולא בלחץ או בפחד ממה יעשה החולה ,אם יתקוף את המטפל מה יגידו הוא חולה ,לכן צריך לתת תרופה למכה. זה לא סם שממסטל אלה הכדור מאזן את המוח להתנהגות יותר נורמלית, כך לפי עניות דעתי
 

רותי57

New member
תודה לכולכם

אני ממש זקוקה לעצתכם ולנסיונכם, מי כמוכם מבין אותנו ושוב תודה רותי
 

ענתי44

New member
רותי יקרה שלי

ליבי יוצא ונכמר אליך ואל אמא שלך ומעל הכל לאבא שלך וגם לכל מי שהגיבו לנילי ולאסתר וגם לאפס שתיים, שעושה המון למען הוריה, ובאמת לא חייה את היום יום עם החולה. ובתשובתה רק התכוונה לטוב. מכר שלי היה בתקופה כזו. הדמויות שמלוות אותו ומציקות לו, לוקחות לו עוגה או שותות לו את הקפה ופתאום הוא האשים את אשתו הנהדרת והמסורה שהיא בוגדת עם אחת הדמויות. והיה פשוט גיהנום עליי אדמות. ופעם אני הפרדתי שהוא תקף אותה פיזית על רקע זה. והאיש ישר ויושב אוהלים שבחיים לא הרים קול ורק אהב. וכמובן שהיה מסתובב כל הלילה. שינה בחדר אחר לא הועילה כי הוא היה נכנס לחדרה ומתחיל עם הצעקות. שם רק שינוי תרופות עזר. לא לגמרי, הוא עדיין מסתובב בלילות אבל לפחות כבר לא מאשים. אולי הוא יהיה סהרורי בהשפעת התרופות אבל כולם ירגעו ובעיקר הוא כי הוא סובל ומתייסר לא פחות מאמא .
 

רותי57

New member
לכולם תודה רבה

אני באמת רוצה לפנות לפסיכוגריאטר אולי צריך לשנות את התרופות נקווה לטוב
 

שריוש2

New member
שלום רותי..

לא נתקלתי בתופעה הספציפית הזו, אך סבתי גם נוטלת סרקוול, ולפני כמה חודשים, היא היתה מאוד אלימה, תוקפנית, צועקת ומקללת את הפיליפינית ואותנו, ואף שורטת. לאחר שזה כבר היה ממש בלתי נסבל, התקשרנו לפסיכוגריאטרית שלה, והיא אמרה לנו להגדיל את המינון.. וכשהמצב ישתפר להוריד אותו בחזרה למינון הרגיל.. וזה אכן עזר. קראתי בתגובתך, שאצלכם זה לא עזר. אולי לא חיכיתם מספיק זמן כדי לראות תוצאות...? בכל אופן, אם זה לא עוזר, נסו לתת תרופות הרגעה, או להתייעץ עם הפסיכוגריאטרית להחלפת התרופה לאחרת, כי כנראה שהיא כבר לא משפיעה. שבת שלום ומבורך!
 

ronnyw

New member
רותי, הרגעת חולה

שלום, נאמנה למה שכתבתי במסר נפרד: גם אצלי מדובר בשניים: אימא עם אלצהיימר ואבא עיוור, דכאוני, סוכרתי עם עוד מבחר יפה של בעיות משלו. כבר כתבתי לא אחת מקרה אימא קשה, מקרה אבא קשה, אבל מקרה "שניהם יחד" קשה מהכל. ככה שאני ממש מבינה למה את מתכוונת. כשלאימא שלי היו התקפות זעם-אלימות-הזיות, היא סבלה מאוד, הוא סבל מאוד מאוד , ובהמשך - כולנו (המטפלת, המשפחה) החיים בבית שלהם היו פשוט בלתי אפשריים - צעקות, מכות, טריקת דלתות, בריחות - שגעון. התחלנו לתת לאימא כדורי הרגעה. חייה השתפרו, ובעקבות זה - חיי אבא וחיי כולנו. אימא הפכה חייכנית, איפשרה להלביש אותה, לרחוץ אותה (כל דבר כזה היה קודם קרב.), אוכלת מסודר, לוקחת תרופות וכו' וכו'. אני בטוחה שזה קודם כל עושה לה טוב, ואחר כך לאבא שלי ובסוף - לכולנו. אז אל תהססי. הרגעה איננה "סימום", וגם אם כן - אז מה? רק הערה - אני מדברת על חיי הבית לפני כשנתיים. מאז חלה התדרדרות, והיום אימא די זומביט גם ללא תרופות...
 
למעלה