עזרה

[מלפפון4]

עזרה

השבוע זה האזכרה של אח שלי ..4 שנים.. וגם היומולדת שלו (ושלי.. )יוצא תמיד באותו שבוע.. אמא שלי מרוסקת כל השנים האלה אין עם מי לדבר..וזה רק נהיה יותר גרוע כשהתאריך מתקרב.. היא לא רואה אף אחד מדברים איתה היא לא שומעת צריך להכריח אותה לאכול להתקלח ..ובזמן האחרון היא לוקחת בלי סוף כדורים שכנראה היא מחביאה כי אנחנו לא מצליחים למצוא אותם.. וניסינו הכל -טיפול אשפוז כדורים ..כלום לא עוזר. ואם ככה כואב לי רק לאבד אח אני יכולה לתאר לעצמי מזה לאבד בן.. וזה כאילו שגם היא מתה איתו רק שהיא גם סובלת. ואני מפחדת שהיא תפגע בעצמה וזה כואב לי כל כך ואני כל כך רוצה לעזור אבל אני לא יכולה לעשות כלום ואני מתחרפנת לגמרי.. אתם עברתם את זה ובטח מבינים את הכאב הזה, יש רעיונות מה לעשות איך לגרום לה לרצות לחיות באמת?..

 

[eaz1514]

שלום לך אחות שכולה

קשה מאוד לאבד אח, קשה פי כמה לאבד ילד. את חשה כאב כפול, על האח שאיננו ועל אמא שאבדה לך במובן מסויים. שום דבר בחייך לא יחזור לקדמותו, זה לא יקרה לאף אחד מאיתנו. לכל אחת ואחד כאן בפורום עליות וירידות, זמנים קשים יותר או פחות ואפילו זמנים טובים. יש ימים שמתעוררים וקופצים מהמיטה עם הרבה אנרגיה ויש ימים שלא בא לנו בכלל לקום מהמיטה. קשה לנו במיוחד בחגים, בתקופת האזכרה, ימי הולדת. חלק מאיתנו נעזרות בשיטות שונות להתמודד עם הכאב ואנחנו יודעות שרק כאן באמת יש מי שמבין, מי שמקשיב מי שתומך. לפי מה שאת כותבת "ניסינו הכל" לא הבנתי אם אמך הביעה נכונות לקבל עזרה או ששכנעתם אותה, יש הבדל. העזרה צריכה לבוא מבפנים, אי אפשר לגרום למישהו לרצות לחיות, אפשר לתמוך, להקשיב, לנסות. מעבר לזה אמך זקוקה להכוונה מקצועית, מה מתאים לה ביותר במצבה. אני לא פוסלת כדורים כשהם ניתנית על ידי רופא ונלקחים במינון הנכון יש קבוצות תמיכה, יש שיטות שונות. אינני יודעת בת כמה את, האם את גרה בבית, מה היחסים במשפחה, הרבה פרמטרים שיש לקחת בחשבון. אנחנו כאן מומחיות בלנסות להחזיק אחת את השניה בזמנים הקשים, מילה טובה, לזכור יום הולדת או אזכרה, עצה כשמבקשים, לשמוח עם השמחות שלנו. אף אחד מאיתנו לא איש מקצוע. הדבר היחיד שאני יכולה להציע לך זה לספר לאמא על הפורום הזה, שתקרא שתעכל, אולי היא תבין שיש כאן מי שיעמוד לצדה ויחזיק לה את היד, ולך אותו דבר, תמשיכי לכתוב כאן, אולי לא נוכל לעזור אבל בהחלט להבין. אילנה, אמא של רונן