עזרתכם בבקשה...

[coteret]

עזרתכם בבקשה...

שלום לכולם. יש לי בעיה מסוימת שהייתי רוצה לדבר עליה. אם תשימו אותי בחדר שלם (בהרצאה, קורס או מה שלא יהיה) עם אנשים שאני לא מכירה בכלל (למשל באתי לבד) - אני מאבדת את עצמי קצת... במיוחד כאשר אומרים להסתדר בזוגות או משהו כזה....אני מרגישה שזה חונק אותי להתחיל לדבר עם מישהו שאני לא מכירה...במיוחד כאשר אני נופלת על מישהי/ו שאפילו לא מנסה להיות מנומס ומגיב באדישות. יש לי קושי אמיתי בלהתחיל לדבר עם אנשים חדשים בחדר של אנשים שאני לא מכירה בכלל. הקושי הזה מונע ממני הרבה באופן כללי. למעשה, נראה לי שיש לי פחד אדיר מדחייה. כנראה שהצלקות בעברי יותר משפיעות עלי ממה שהיה נראה לי. המחשבה שמישהו יגיד לי "לא" או יגיב בצורה מגעילה...פשוט מסרסת אותי.... איך אפשר להתגבר על הדבר הזה? והרי לא תמיד אני יכולה ללכת למקומות כאלה עם חברה. אני לפעמים רוצה לבוא לבד כי כך גם אפשר להכיר אנשים חדשים.... מה עושים? עזרה בבקשה -flower-

 

[בלארוס]

מצטרפת לשאלתך

אל תחששי, יקירה. את לגמרי לא לבד. נתקלתי באנשים רבים שחוו מצב כזה, ואני ביניהם. מעולם לא נתקלתי באדם כמוך, שניסח באופן כה מדוייק את העניין, את מה שלמעשה עובר עליי בחיי היומיום, כל רגע. ותתפלאי, אני אפילו גרועה יותר. לו הייתי מנסה פסיכולוג, הוא היה מגדיר את העניין כחרדה ואותי כטיפוס חרדתי. אני מניחה שלא יזיק לשתינו לנסות טיפול פסיכולוגי. בפתרונות שונים, או יותר נכון חצאי פתרונות, נתקלתי כבר במהלך חיי. התבגרתי מעט, הביטחון עלה, אך עדיין לא יצאתי מזה. אם לחברי הפורום כאן יהיו תשובות, אני אשמח מאד. מצטרפת לשאלה, ומאחלת לך הצלחה בכל

 

[סינתטית אפריורית]

מענה

קודם כל: צר לי שאת מרגישה אבודה באולם מלא באנשים. אך כמדומני זו לא תופעה נדירה ומשום מה שקראתי אותך, עלה בראשי פילוסוף בשם מונטיין שכמדומני אם אצטטו בתרגום חופשי הוא תבע מכל אחד ואחת מאיתנו לא להילחץ מאולם מלא אנשים חשובים כי תמיד תזכרי שכולם הולכים לשירותים או לדמיין אותם עירומים . תנסי לקרוא אותו, הוא מרתק. מעבר לזה, מציעה לך ללכת לאירועים ובהתחלה לא לנסות לדבר עם אף אחד. פשוט להיות שם, בצד ולהתבונן, לדמיין שאת אנתרופולוגית או חוקרת מדעי ההתנהגות ותנסי לתהות על קנקנם מתוך סקרנות גרידא, ללא ציפיות, או תקוות, אלא מתוך כמעט איזושהי משימה שעלייך לבצע: תתבונני בהבעות פניהם, במעשיהם, בתנועותיהם, בדיבוריהם, בשפת הגוף תוך כדי הקפדה על שמירת ארשת פנים שלווה ונינוחה עד חיוך כמעט. אט, אט את תהני מזה, תרגישי נוח (מבחינתי, תמציאי להם חיים אפילו היתוליים או מצחיקים, ללא שיפוט, ככה בשביל הכיף) .

 

[ישראל שורק]

גישה מעניינת

בספר "שינוי" שמייצג את גישת "פאלו אלטו" בפסיכולוגיה (גישה חדשנית מאוד בשנות השישים ועדיין לא נס ליחה) מומלצת גישה מאוד לא טריביאלית להתמודדות עם בעיות מסוג זה. אני חושש שתיאור קווי המתאר של הגישה בשורות אלה יציג אותה באור שטחי. אף על פי כן אני חושב שכדאי מאוד ללכת באורה. אליה וקוץ בה- הכיוון הוא פשוט מאוד אך הוא מאתגר מאוד את החרדה ולכן מומלץ ללכת בדרך זו בלוויית יועץ. אני ודאי לא חושב שפסיכולוג עדיף על פילוסוף בהקשר זה. בכלל לא. יש משהו מאוד בלתי פילוסופי, לכאורה בגישה הזאת, שכן היא מורדת במחשבה שיש לפתור בעיות מן השורש. לחרדת הדחיה שאת ורבים, רבים מאוד מאוד, חווים- ודאי יש סיבות. ואולם ע"פ אנשי "פאלו-אלטו" הסיבות אינן מעלות ואינן מורידות, בעצם. במרבית המקרים טיפול בסימפטומים עושה את העבודה: ובכן, אחרי הקדמה כה ארוכה- במה מדובר? בעצם לפעול כנגד הקומון-סנס. את חרדה מדחיה? ובכן, האתגר יהיה דווקא לחוות דחיה ולא להנציח את ההימנעות מפניה. ממש כמו שמי שחרד מפני טעות (פרפקציוניסט) יאותגר ע"פ גישה זו לטעות במתכוון, כך החגיגות הקטנות ופרסי ההצלחה שיינתנו בתרגיל הכל כך קשה הזה יכללו דווקא התנסות בדחיה. התנסות מודרכת בתחילה.... אני ממליץ מאוד לקרוא את הספר ולעיין בו ("שינוי", הוצאת פועלים, מאת פיש, ואצלאוויק וויקלאנד). הוא קריא ביותר, קל, זורם ונוסך אומץ וביטחון בלתי רגילים.

 

[יהודה115]

דווקא הגיוני ביותר

אני משתמש ברעיון הזה הרבה: כשאנחנו מרגישים שאנחנו מאויימים או במצב בעייתי, התגובות שלנו פחות טובות, ויש לנו פחות יכולת להשפיע על התגובות האוטומטיות שלנו. מה שרצוי זה פשוט להיות סקרניים כלפי מה שקורה. מהניסיון שלי - תוך זמן כלשהו, לרוב קצר מכפי שחשבנו, פתאום נגלה שיש לנו איך לפתור בעיות שנראו בלתי פתירות. לא סתם ילדים קטנים סקרנים כל הזמן, כי זו הדרך הכי טובה ללמוד ולפתור דברים. מעניין אגב מה גורם לסקרנות להיחלש

 

[hineta]

היי

יצירת ריחוק רגשי יכולה לעזור לא לקחת דחיה באופן אישי. מסכימה עם סינטתית. יכול להיות טוב לחשוב על עצמך כעל מדענית שעושה ניסוי, שמטרתה ללמוד, לבדוק מה עובד טוב ומה לא עובד טוב בשיחות עם אנשים, למשל. ככה כל פידבק שתקבלי תשיג את המטרה שלך, כי המטרה היא פידבק כלשהו שיעזור לך ללמוד. זאת גישה של NLP (ממליצה לך לבקר בפורום דמיון מודרך ו-NLP בתפוז) שאומרת שהיחס אל כישלון הוא לא נכון. אין כישלון, אלא רק פידבק (חיובי או שלילי, זה לא משנה, בכל מקרה הוא מסייע לך). את גם יכולה לצאת מנקודת הנחה שאף אחד חוץ ממך לא יכול ולא כשיר לשפוט אותך (הם לא חיו במקומך). עוד דרך הסתכלות: אנשים לא אומרים לא אומרים "לא" לך, אלא להצעה שלך. הם לא דוחים אותך, אלא את מה שביקשת. חוץ מזה שדרך התפיסה שלהם אותך ואת ההצעה שלך קשורה לניסיון שלהם בעבר ובעיקר לדמויות משפיעות בילדות, כשאנשים אומרים לך לא (או עושים כל דבר פוגע אחר), הסיבה קשורה בעיקר אליהם (ולחוויות שעברו) ולא אליך.