עידוד למים אשר בנהר כשהגשר נשבר

[שירה כמים 1959]

כשהגשר נשבר
כשהגשר נשבר
מי יעודד את המים אשר בנהר

 

[שירה כמים 1959]

אולי אנחנו?
.
.
מה נאמר להם?
.
.
כפיסי עץ נשרו אליכם
מכתימים את טוהרכם
המפלי, אדוות אדוות
מנסות להיפטר, מה נגיד לכם,
מה נדבר?

 

[שירה כמים 1959]

חורף של אין שמיכה
לכד את מבטיי המתבטלים,
הו,
התבטאו כבר
ושירו
בנחלים

 

[שירה כמים 1959]

לפעמים נדמה לי שאני רואה אותו ממרחקים
(כמו שהיה לי נדמה שאני רואה את אמא שלי ברחובות, אחרי שמתה)
לפעמים אני מנופפת לו בידי לשלום
או מנסה להגיד לו דבר מה
אבל אין תשובה
והוא נבלע בין המון אדם
ומלמולים

 

[שירה כמים 1959]

איש בחליפה מאוד משוברת
מאוד מהודרת
מאוד מילים וכל מיני
כיסויים
מפלסטיק עופרת
איש רואה אישה עוברת
בחליפה מהודרת
גם היא
שתי חליפות שרות את פסח הללויה
עם נזם זימים

 

[שירה כמים 1959]

חגים נוטפים שומן
את תוהה
איזה שומן
האם שומן אדם או ש
שומן שומן שומן
נוטפים החגים
ומזמן
כבר רציתי לומר
דבר מה על החגים
ולא נותר

 

[שירה כמים 1959]

אני מתעוררת
והילדה מתעוררת איתי
או שהפוך -
הילדה מתעוררת
ואני מתעוררת אחריה
ךאיטי. אני זאת אישה
אני לא יודעת מי
הילדה אני יודעת
זאת זאת שכולה רעב

 

[שירה כמים 1959]

סדיסט קטן בתוכי מגחך
בזמן שהילדה
או שלא הילדה
טוהר גדול הולך ומתפשט

 

[שירה כמים 1959]

שיעב כבר החגים
שיעברו כבר החיים
אבל רגע
עוד קצת צוף תביא למצוץ

(אלוהים?.. זה את.ה שם?... אליך להפנות את המילים?... או ש...)

 

[שירה כמים 1959]

כי היא עייפה ומדוכאת
כי יש לה חתול קטן