עידכון מרמור
אז מאז הפוסטים האחרונים שלי על הבחור ההוא, סאם היה שמו, הספקנו כבר לתעב אחד את השני, לסלוח, שוב לכעוס.
קצת עידכון בקשר אליו..
אז כן הוא עדיין עם חבר שלו..
נפגשנו לפני שבועיים בערך, הוא אמר לי שהוא עדיין מרגיש אלי דברים ורוצה לנשק אותי.
ועוד כל מיני דברים שקצת הוציאו אותי מאיזון, איפשהו האיזור של חוסר ההגיון במוח שלי פעל שעות נוספות בחודשים האחרונים... משהו בי אומר שהוא עוד יחזור אלי יום אחד.. (אולי זה בגלל שהוא ציין בפני שלדעתו את הרצפי חיים שלנו לא יהיה ניתן להפריד..)
קיצר מפה לשם הוא שיגע לי את השכל... חברים שלי אמרו לי שהוא מנפולטיבי.. ושחכם לי פשוט להתרחק..
המוח שלי ממש מסכים איתם, אבל הלב, הרגש, הוא בכיוון שונה לגמרי..
יש בי כל-כך הרבה כעס עליו שאני לא מצליח לשחרר.
יצאתי לדייט אחריו, עם מישהו ממש נחמד.. דיברנו במשך חודש בצ'טים/טלפון עד שנפגשנו..
הבנאדם, הוא היה בנאדם סבבה, קראו לו דודי.
הדייט עצמו היה קצת משעמם (למרות שהספקנו להיות במהלכו בבית חולים במסעדת פנקייק ובפארקים חשוכים).
היה מגע, מגע שגרם לי להרגיש לא טוב. למרות שהוא היה מקסים ושאל אם זה בסדר. בדיעבד מסתבר שזה לא היה, לא בשבילי (לא היה שום דבר חוץ מליטופים ונשיקה שהוא הביא לי בצוואר).
כמה ימים אחרי הדייט הזה הגיעה השיחה ההזויה עם סאם שתיארתי ממקודם.
בשלב הזה חשבתי שאני לא אוכל להיות עם אף אחד שהוא לא סאם, כי אם סאם המגע הגיע בפחות חרדתיות.
ידידה שלי הזכירה לי שגם עם סאם בהתחלה המגע היה לי קשה, הספקתי לשכוח בזמן שעבר..
אמרתי לדודי שזה לא יילך והמשכתי הלאה..
פתחתי משתמש באתר הכרויות..
בו בזמן ידידה וותיקה שלי שלחה לי פוקינג בפייסבוק. כשבאתי להחזיר לה גיליתי שיש רשימה ארוכה של אנשים שעשו לי פוקינג במשך השנים שלא החזרתי להם.. אז החזרתי לכולם (חוץ מאחד מטרידן שניסה להתחיל איתי פעם..) לאחד מהם קראו ניר שלח לי פוקינג אי שם ב-2012.
הוא ישר שלח לי בקשת חברות.. אחרי יום הוא שלח לי הודעה גם באתר הכרויות.. סתם ככה.. בלי לדעת שאני אותו האדם שעשה לו פוקינג..
לאחר שיחה קצרה בנינו הסתבר שהידידה ששלחה לי את הפוקינג היא גם ידידה וותיקה שלו.
מפה לשם נפגשנו.. אני והוא.. לבד. יום אחרי יום ברצף.
נפגשנו בפארק, נפגשנו עם הידידה המשותפת, עשינו "פיקניק" לאור הירח האדום. נפגשו עוד..
בקיצור ככה שבוע. הסברתי לו על הג'נפוביה שלי.
והוא היה ממש חמוד והכיל והבין שאצלי מגע זה אישו.
בפעם האחרונה שניפגשנו הוא העז לנסות לנשק אותי.. אחרי שהתחבקנו הרבה, נסוגתי והוא הרגיש שמשהו בוייב השתנה, זה מה שהוא אמר, לוויתי אותו הבייתה ונפרדנו. הוא היה ממש נחמד, אבל לא היה את הקליק. אבל אני מניח שגם איתו המגע לא היה מזוויע כמו שחששתי שיהיה.
נירצוק.
אתמול קבעתי עם חבר מהלימודים, קוראים לו רועי, לצאת למסיבה בתל אביב.
לפני המסיבה ישבנו ודיברנו, הוא סיפר לי את הסיפור חיים שלו, היציאה שלו מהארון, איך מההכחשה וכעס רב מצד ההורים זה הפך במהלך של 5 שנים לנושא שפשוט לא מדברים עליו. יעני קבלה שכזאת אבל לא עד הסוף.
נכנסו למסיבה עם הרבה הרבה זרים. בהתחלה לא היו הרבה אנשים..
אבל לאט לאט התחיל להתפוצץ. לא היה הרבה מקום לעמוד אז היינו קרובים,
הוא קצת כזה ליטף אותי יעני בטעות, והחזקנו ידיים.
חבר משותף לוחץ עלי כבר חודשיים שאני ורועי ניהיה ביחד.
היה ממש נחמד אבל הוא לא הטעם שלי..
בשסן הזה של החודשים האחרונים, על פניו התקדמתי ממש הרבה בכל הנוגע להכרויות, אני בשביל הנכון למטרה הנחשפת שנקראת זוגיות.
ופתאום.. לא בא לי.
עוד לא התאוששתי מהכוויות של סאם. (הראשון)
הציונים שלי ירדו בזמן הזה, ואיפשהו השפיות והחוזק שלי פתאום קצת רחוקים.
ביקשתי מסאם שיחסום אותי בפייס שלו כי אני פשוט לא מסוגל לחסום אותו ברציפות בלי להישבר ולחטט לו מחדש בפרופיל.. לברר אם הוא עדיין עם החבר.. לברר אם הוא בדרך חזרה אלי.
איפשהו כל אלו שהיו אחריו, אני מניח שאולי היו ממקום של להתגבר.
הוא לא הסכים לחסום אותי בטענה שהוא רוצה אותי בחיים שלו..
אז חסמתי אותו בעצמי, מקווה שזה יחזיק לנצח.
אמרתי לו שאני לא בומרנג.. ושברגע שהוא החליט לזרוק אותי מהחיים שלו ולהיות עם מישהו אחר.. אני לא חוזר.
הוא יצטרך להביא אותי. אני ממש רוצה שהוא יחזור להביא אותי.
המוח שלי ממש מקווה שלא..
הפכתי לסמרטוט בחודשים האחרונים.
המצב הנפשי שלי על הפנים..
אומנם המרחק ממנו עוזר לי לחזור לעצמי.
לפעמיים אני לא בטוח עד כמה אני רוצה לחזור לעצמי.
לא אשקר, אני מתגעגע אליו.
אני מקווה שהוא לא יחזור.
ואני רוצה אותו איתי לנצח.
רוצה לשפד לו את הלב
ולתת לו חיבוק אוהב..
אולי אלו דברים שנשמעים רומנטים..
אבל השנאה שלי אליו כל כך חזקה שאני לא בטוח שמשהו בכלל יוכל לנטרל אותה, הביטחון שלי בו ישאף ל-0 אלא אם כן הוא יעשה משהו דרסטי.
והוא לא יעשה. (נכון..?)
ובינתיים אני לא רוצה זוגיות ולא סקס ושום דבר מבנאדם אחר שהוא לא חבר מוכח.
המרדף הזה אחרי זוגיות הפך אותי לנטול אנרגיות. אולי בינתיים קצת טוב לבד.
אולי לתמיד גם טוב לבד.
ידידה שלי אמרה לי שאני לוקח את הנושא בפרספקטיבה ממש לא נכונה בגלל הקשר הלא בריא שהיה לי עם סאם.
אני בינתיים לא רוצה להישאר מספיק זמן בשביל לברר.
כן רוצה זוגיות.
אבל רוצה את עצמי.
אני מפחד טיפה שעכשיו מתגבשת אצלי המחשבה על לוותר על זוגיות לגמריי.
אני מפחד שאם אני לא אוותר עלייה לגמרי עכשיו אני לא אתאושש מסאם.
עברה כבר כמעט חצי שנה, פאק. אני רוצה להיות שוב על הרגליים.
אז שאפו למי שקרא הכל עד לפה.
לגמרי לא מובן מאליו..
ו.. עצות?
תודה וחג שמח כולם!
אז מאז הפוסטים האחרונים שלי על הבחור ההוא, סאם היה שמו, הספקנו כבר לתעב אחד את השני, לסלוח, שוב לכעוס.
קצת עידכון בקשר אליו..
אז כן הוא עדיין עם חבר שלו..
נפגשנו לפני שבועיים בערך, הוא אמר לי שהוא עדיין מרגיש אלי דברים ורוצה לנשק אותי.
ועוד כל מיני דברים שקצת הוציאו אותי מאיזון, איפשהו האיזור של חוסר ההגיון במוח שלי פעל שעות נוספות בחודשים האחרונים... משהו בי אומר שהוא עוד יחזור אלי יום אחד.. (אולי זה בגלל שהוא ציין בפני שלדעתו את הרצפי חיים שלנו לא יהיה ניתן להפריד..)
קיצר מפה לשם הוא שיגע לי את השכל... חברים שלי אמרו לי שהוא מנפולטיבי.. ושחכם לי פשוט להתרחק..
המוח שלי ממש מסכים איתם, אבל הלב, הרגש, הוא בכיוון שונה לגמרי..
יש בי כל-כך הרבה כעס עליו שאני לא מצליח לשחרר.
יצאתי לדייט אחריו, עם מישהו ממש נחמד.. דיברנו במשך חודש בצ'טים/טלפון עד שנפגשנו..
הבנאדם, הוא היה בנאדם סבבה, קראו לו דודי.
הדייט עצמו היה קצת משעמם (למרות שהספקנו להיות במהלכו בבית חולים במסעדת פנקייק ובפארקים חשוכים).
היה מגע, מגע שגרם לי להרגיש לא טוב. למרות שהוא היה מקסים ושאל אם זה בסדר. בדיעבד מסתבר שזה לא היה, לא בשבילי (לא היה שום דבר חוץ מליטופים ונשיקה שהוא הביא לי בצוואר).
כמה ימים אחרי הדייט הזה הגיעה השיחה ההזויה עם סאם שתיארתי ממקודם.
בשלב הזה חשבתי שאני לא אוכל להיות עם אף אחד שהוא לא סאם, כי אם סאם המגע הגיע בפחות חרדתיות.
ידידה שלי הזכירה לי שגם עם סאם בהתחלה המגע היה לי קשה, הספקתי לשכוח בזמן שעבר..
אמרתי לדודי שזה לא יילך והמשכתי הלאה..
פתחתי משתמש באתר הכרויות..
בו בזמן ידידה וותיקה שלי שלחה לי פוקינג בפייסבוק. כשבאתי להחזיר לה גיליתי שיש רשימה ארוכה של אנשים שעשו לי פוקינג במשך השנים שלא החזרתי להם.. אז החזרתי לכולם (חוץ מאחד מטרידן שניסה להתחיל איתי פעם..) לאחד מהם קראו ניר שלח לי פוקינג אי שם ב-2012.
הוא ישר שלח לי בקשת חברות.. אחרי יום הוא שלח לי הודעה גם באתר הכרויות.. סתם ככה.. בלי לדעת שאני אותו האדם שעשה לו פוקינג..
לאחר שיחה קצרה בנינו הסתבר שהידידה ששלחה לי את הפוקינג היא גם ידידה וותיקה שלו.
מפה לשם נפגשנו.. אני והוא.. לבד. יום אחרי יום ברצף.
נפגשנו בפארק, נפגשנו עם הידידה המשותפת, עשינו "פיקניק" לאור הירח האדום. נפגשו עוד..
בקיצור ככה שבוע. הסברתי לו על הג'נפוביה שלי.
והוא היה ממש חמוד והכיל והבין שאצלי מגע זה אישו.
בפעם האחרונה שניפגשנו הוא העז לנסות לנשק אותי.. אחרי שהתחבקנו הרבה, נסוגתי והוא הרגיש שמשהו בוייב השתנה, זה מה שהוא אמר, לוויתי אותו הבייתה ונפרדנו. הוא היה ממש נחמד, אבל לא היה את הקליק. אבל אני מניח שגם איתו המגע לא היה מזוויע כמו שחששתי שיהיה.
נירצוק.
אתמול קבעתי עם חבר מהלימודים, קוראים לו רועי, לצאת למסיבה בתל אביב.
לפני המסיבה ישבנו ודיברנו, הוא סיפר לי את הסיפור חיים שלו, היציאה שלו מהארון, איך מההכחשה וכעס רב מצד ההורים זה הפך במהלך של 5 שנים לנושא שפשוט לא מדברים עליו. יעני קבלה שכזאת אבל לא עד הסוף.
נכנסו למסיבה עם הרבה הרבה זרים. בהתחלה לא היו הרבה אנשים..
אבל לאט לאט התחיל להתפוצץ. לא היה הרבה מקום לעמוד אז היינו קרובים,
הוא קצת כזה ליטף אותי יעני בטעות, והחזקנו ידיים.
חבר משותף לוחץ עלי כבר חודשיים שאני ורועי ניהיה ביחד.
היה ממש נחמד אבל הוא לא הטעם שלי..
בשסן הזה של החודשים האחרונים, על פניו התקדמתי ממש הרבה בכל הנוגע להכרויות, אני בשביל הנכון למטרה הנחשפת שנקראת זוגיות.
ופתאום.. לא בא לי.
עוד לא התאוששתי מהכוויות של סאם. (הראשון)
הציונים שלי ירדו בזמן הזה, ואיפשהו השפיות והחוזק שלי פתאום קצת רחוקים.
ביקשתי מסאם שיחסום אותי בפייס שלו כי אני פשוט לא מסוגל לחסום אותו ברציפות בלי להישבר ולחטט לו מחדש בפרופיל.. לברר אם הוא עדיין עם החבר.. לברר אם הוא בדרך חזרה אלי.
איפשהו כל אלו שהיו אחריו, אני מניח שאולי היו ממקום של להתגבר.
הוא לא הסכים לחסום אותי בטענה שהוא רוצה אותי בחיים שלו..
אז חסמתי אותו בעצמי, מקווה שזה יחזיק לנצח.
אמרתי לו שאני לא בומרנג.. ושברגע שהוא החליט לזרוק אותי מהחיים שלו ולהיות עם מישהו אחר.. אני לא חוזר.
הוא יצטרך להביא אותי. אני ממש רוצה שהוא יחזור להביא אותי.
המוח שלי ממש מקווה שלא..
הפכתי לסמרטוט בחודשים האחרונים.
המצב הנפשי שלי על הפנים..
אומנם המרחק ממנו עוזר לי לחזור לעצמי.
לפעמיים אני לא בטוח עד כמה אני רוצה לחזור לעצמי.
לא אשקר, אני מתגעגע אליו.
אני מקווה שהוא לא יחזור.
ואני רוצה אותו איתי לנצח.
רוצה לשפד לו את הלב
ולתת לו חיבוק אוהב..
אולי אלו דברים שנשמעים רומנטים..
אבל השנאה שלי אליו כל כך חזקה שאני לא בטוח שמשהו בכלל יוכל לנטרל אותה, הביטחון שלי בו ישאף ל-0 אלא אם כן הוא יעשה משהו דרסטי.
והוא לא יעשה. (נכון..?)
ובינתיים אני לא רוצה זוגיות ולא סקס ושום דבר מבנאדם אחר שהוא לא חבר מוכח.
המרדף הזה אחרי זוגיות הפך אותי לנטול אנרגיות. אולי בינתיים קצת טוב לבד.
אולי לתמיד גם טוב לבד.
ידידה שלי אמרה לי שאני לוקח את הנושא בפרספקטיבה ממש לא נכונה בגלל הקשר הלא בריא שהיה לי עם סאם.
אני בינתיים לא רוצה להישאר מספיק זמן בשביל לברר.
כן רוצה זוגיות.
אבל רוצה את עצמי.
אני מפחד טיפה שעכשיו מתגבשת אצלי המחשבה על לוותר על זוגיות לגמריי.
אני מפחד שאם אני לא אוותר עלייה לגמרי עכשיו אני לא אתאושש מסאם.
עברה כבר כמעט חצי שנה, פאק. אני רוצה להיות שוב על הרגליים.
אז שאפו למי שקרא הכל עד לפה.
לגמרי לא מובן מאליו..
ו.. עצות?
תודה וחג שמח כולם!
