עידן החמאס-המשך
עידן החמאס-II מאת: איידהוו 06/03/03 | 16:00 עליית נתניהו לשלטון העניקה לחמאס את התקווה כי עתידם של הסכמי אוסלו נחרץ. נתניהו אכן חתם על הסכם חברון ווואי (מה שאכן לווה בפעולות של החמאס) אך באופן כללי הוא תקע את התקדמות ההסכמים והמשיך בבנייה מסיבית של ההתנחלויות. כאשר עלה ברק לשלטון כבר נוצר אי-אמון בקרב הפלסטינים לגבי נכונותה של ישראל לסיים את הכיבוש באופן מלא. גם בתקופת ברק המשיכו ההתנחלויות להיבנות בקצב מהיר, מה שהגביר את חוסר האמון ונתן לנאומי החמאס משנה תוקף. ברק התעלם מהפלסטינים במשך שנה (הערוץ הסורי) וכשהתפנה אליהם הוא ביקש לסיים את הסכסוך בפרק זמן של שבוע (קמפ דייויד) בניגוד להעדפה הפלסטינית להמשיך בהסכמים הדרגתיים. כאשר נכשל קמפ דיוויד הכריז ברק כי לפי שעה אין אפשרות לסיים את הסכסוך ופנה לעסוק במישור הפנימי- "המהפיכה האזרחית". אין בדברים אלו כדי להאשים את ברק באחריות בלעדית לכשלון קמפ דיוויד- ברור כי אחריות כזו רובצת גם על ההנהגה הפלסטינית. אך דברים אלו מבקשים להראות את התמונה שהלכה ונתפסה ברחוב הפלסטיני בחודשי ההמתנה שבין קמפ דיוויד לספטמבר 2000. אי האמון בקרב הרחוב הפלסטיני הלך וגבר וכך גם התחזקות החששות כי החמאס צדק לכל אורך הדרך. ייתכון מאוד כי החמאס לא פעל לחבל בקמפ דיוויד משום שהוא הבין כי לא תהיה לו תמיכה עממית לכך וכי הרחוב יתנגד לפעולות אלו (כפי שאכן ארע ב-1996) ולכן הוא העדיף לחכות לשעת הכושר, מתוך ההנחה כי קמפ דיוויד הנו בועת סבון שתתפוצץ. שעת הכושר הזו מגיעה ב 28.9.00 כאשר שרון עולה להר הבית, בגיבוי משטרתי מסיבי, מה שנתפס בעיני הרחוב הפלסטיני כגיבוי ההנהגה הישראלית לעורר פרובוקציה. מתחילות מהומות עממיות, ישראל מגיבה בכוח רב ותוך שבועיים נהרגים עשרות פלסטינים. מכאן מתחיל כדור שלג הולך וגדל של הסלמה הדדית שמערבת יותר ויותר קבוצות מתוך העם הפלסטיני- מהומות, ירי באש חיה, לינץ אכזרי, הפגזות מהים ומהאוויר וכן הלאה.. שוב-אין הכוונה לפטור את ערפאת מאחריות, לפחות חלקית, לסכסוך של השנתיים האחרונות. הכוונה היא לנסות ולהסביר כיצד יצאו הדברים מכלל שליטה והגיעו למצב מתמשך של אלימות ומבוי סתום. למרות שעת הכושר החמאס עדיין אינו נכנס לאירועים באופן מלא. המצב הנוכחי הנו נוח עבורו עד מאוד: השיחות הגיעו למשבר והסכסוך חזר, ברק נפל ושרון עלה ברוב גדול וישראל מתחילה לכתוש את מוסדות הרשות ולהחליש אותה. החמאס ושאר הארגונים האיסלאמיים נכנסים לתמונה רק כעבור כמעט חצי שנה, כאשר נדמה כי נוצרים אפשרויות להרגעת הסכסוך באמצעות מתווה טנט ושאר מתווכים. בכל פעם שמגיע לכאן מתווך אחר בכדי להרגיע את האלימות, מבצע החמאס או הגיהאד פיגוע תופת אדיר ממדים. הדולפינריום, סאברו וכן הלאה.. ככל שהסכסוך מתמשך כך הולך החמאס ומתחזק. ישראל מהווה עבורו כמין פיון שתפקידו להרוס את הרשות הפלשתינית ולהחליש אותה עבורו. הוא, לעומת זאת, הולך ומבסס את מעמדו והשפעתו- ככל שהסכסוך נמשך והתגובות הישראליות הולכות ומחריפות עד לכיבוש מחודש של השטחים, כך הופכים האנשים הפלסתיניים הפשוטים לקיצוניים יותר ויותר.כיום, משפל המדרגה בשנת 96` הצליח החמאס להגיע למה שרצה מאז שהוקם- לצבור אהדה ותמיכה ברחבי השטחים ע"ח הפת"ח ולהתחיל להוות אלטרנטיבה מוצקה להנהגה הפלסתינית. לכן התנגד החמאס להפסיק את הפיגועים בקהיר, למרות שמובארק לחץ עליו ללא הרף- החמאס חייב כאמור להוסיף דלק תבערה לסכסוך הזה כי רק כך הוא יכול כאמור לצבור יותר ויותר השפעה כאשר ישראל מחלישה עבורו את ערפאת. בקהיר החמאס קיבל גושפנקא עולמית בתור ארגון שיש לדון עימו והדבר היווה נצחון נוסף. החמאס צריך את ההתנחלויות וצריך את שרון. הוא צריך ממשלה ימנית של ליברמן, איתם והמפד"ל הרבה יותר משצריכה ישראל.. החמאס זקוק לימין ובייחוד לימין הקיצוני בדיוק כשם שהימין הקיצוני זקוק לחמאס. זהו קיום הדדי של אינטרסים שבסיסם- המשך הסכסוך: הימין הקיצוני מצדו צריך זאת בכדי לבסס את העמקת ההתנחלות בשטחים למנוע כל אפשרות לדיאלוג ולפיכך- פינוי התנחלויות והחמאס זקוק לכך כדי להקצין את דעת הקהל הפלשטינית ולצבור השפעה ע"מ להוות אלטרנטיבה המתבססת על מדינה אסלאמית. הסכסוך הזה ממשיך להתקיים כי הוא עונה על אינטרסים, לכאורה מנוגדים אך למעשה דומים מאוד- אינטרסים דתיים: א"י השלמה, התנחלויות, טרנספר, הלכה איסלאמית.. הקצנת הדיעות בשני הצדדים, חוסר אמון וחשדנות, והתגברות התמיכה ברעיונות קיצוניים- מכיבוש השטחים ועד טרנספר, כל אלו מהווים את ניצחון החמאס. החמאס יודע כי גם אם ישראל מצליחה להכות בו ובפעיליו היא לעולם לא תצליח להכות ברעיון שעומד מאחוריו ושהולך ומחלחל ליותר ויותר שכבות בקרב הציבור הפלסטיני ככל שהסכסוך מתמשך, ככל שבצד הישראלי מתחזקים הקיצוניים והייאוש ממשיך לשלוט והתקווה ממשיכה להירמס, כך הולך וממשמש עידן חדש, מאיים ואפל וקודר- עידן החמאס להלן הקישורים לשני החלקים של הפוסט המקורי, כפי שהצלחתי לדוג אותם ממעמקי הארכיון של פורום מרצ: החלק הראשון- http://www.tapuz.co.il/search/redirect.asp?forumid=294&msgid=12847096 החלק השני- http://www.tapuz.co.il/search/redirect.asp?forumid=294&msgid=12849516
עידן החמאס-II מאת: איידהוו 06/03/03 | 16:00 עליית נתניהו לשלטון העניקה לחמאס את התקווה כי עתידם של הסכמי אוסלו נחרץ. נתניהו אכן חתם על הסכם חברון ווואי (מה שאכן לווה בפעולות של החמאס) אך באופן כללי הוא תקע את התקדמות ההסכמים והמשיך בבנייה מסיבית של ההתנחלויות. כאשר עלה ברק לשלטון כבר נוצר אי-אמון בקרב הפלסטינים לגבי נכונותה של ישראל לסיים את הכיבוש באופן מלא. גם בתקופת ברק המשיכו ההתנחלויות להיבנות בקצב מהיר, מה שהגביר את חוסר האמון ונתן לנאומי החמאס משנה תוקף. ברק התעלם מהפלסטינים במשך שנה (הערוץ הסורי) וכשהתפנה אליהם הוא ביקש לסיים את הסכסוך בפרק זמן של שבוע (קמפ דייויד) בניגוד להעדפה הפלסטינית להמשיך בהסכמים הדרגתיים. כאשר נכשל קמפ דיוויד הכריז ברק כי לפי שעה אין אפשרות לסיים את הסכסוך ופנה לעסוק במישור הפנימי- "המהפיכה האזרחית". אין בדברים אלו כדי להאשים את ברק באחריות בלעדית לכשלון קמפ דיוויד- ברור כי אחריות כזו רובצת גם על ההנהגה הפלסטינית. אך דברים אלו מבקשים להראות את התמונה שהלכה ונתפסה ברחוב הפלסטיני בחודשי ההמתנה שבין קמפ דיוויד לספטמבר 2000. אי האמון בקרב הרחוב הפלסטיני הלך וגבר וכך גם התחזקות החששות כי החמאס צדק לכל אורך הדרך. ייתכון מאוד כי החמאס לא פעל לחבל בקמפ דיוויד משום שהוא הבין כי לא תהיה לו תמיכה עממית לכך וכי הרחוב יתנגד לפעולות אלו (כפי שאכן ארע ב-1996) ולכן הוא העדיף לחכות לשעת הכושר, מתוך ההנחה כי קמפ דיוויד הנו בועת סבון שתתפוצץ. שעת הכושר הזו מגיעה ב 28.9.00 כאשר שרון עולה להר הבית, בגיבוי משטרתי מסיבי, מה שנתפס בעיני הרחוב הפלסטיני כגיבוי ההנהגה הישראלית לעורר פרובוקציה. מתחילות מהומות עממיות, ישראל מגיבה בכוח רב ותוך שבועיים נהרגים עשרות פלסטינים. מכאן מתחיל כדור שלג הולך וגדל של הסלמה הדדית שמערבת יותר ויותר קבוצות מתוך העם הפלסטיני- מהומות, ירי באש חיה, לינץ אכזרי, הפגזות מהים ומהאוויר וכן הלאה.. שוב-אין הכוונה לפטור את ערפאת מאחריות, לפחות חלקית, לסכסוך של השנתיים האחרונות. הכוונה היא לנסות ולהסביר כיצד יצאו הדברים מכלל שליטה והגיעו למצב מתמשך של אלימות ומבוי סתום. למרות שעת הכושר החמאס עדיין אינו נכנס לאירועים באופן מלא. המצב הנוכחי הנו נוח עבורו עד מאוד: השיחות הגיעו למשבר והסכסוך חזר, ברק נפל ושרון עלה ברוב גדול וישראל מתחילה לכתוש את מוסדות הרשות ולהחליש אותה. החמאס ושאר הארגונים האיסלאמיים נכנסים לתמונה רק כעבור כמעט חצי שנה, כאשר נדמה כי נוצרים אפשרויות להרגעת הסכסוך באמצעות מתווה טנט ושאר מתווכים. בכל פעם שמגיע לכאן מתווך אחר בכדי להרגיע את האלימות, מבצע החמאס או הגיהאד פיגוע תופת אדיר ממדים. הדולפינריום, סאברו וכן הלאה.. ככל שהסכסוך מתמשך כך הולך החמאס ומתחזק. ישראל מהווה עבורו כמין פיון שתפקידו להרוס את הרשות הפלשתינית ולהחליש אותה עבורו. הוא, לעומת זאת, הולך ומבסס את מעמדו והשפעתו- ככל שהסכסוך נמשך והתגובות הישראליות הולכות ומחריפות עד לכיבוש מחודש של השטחים, כך הופכים האנשים הפלסתיניים הפשוטים לקיצוניים יותר ויותר.כיום, משפל המדרגה בשנת 96` הצליח החמאס להגיע למה שרצה מאז שהוקם- לצבור אהדה ותמיכה ברחבי השטחים ע"ח הפת"ח ולהתחיל להוות אלטרנטיבה מוצקה להנהגה הפלסתינית. לכן התנגד החמאס להפסיק את הפיגועים בקהיר, למרות שמובארק לחץ עליו ללא הרף- החמאס חייב כאמור להוסיף דלק תבערה לסכסוך הזה כי רק כך הוא יכול כאמור לצבור יותר ויותר השפעה כאשר ישראל מחלישה עבורו את ערפאת. בקהיר החמאס קיבל גושפנקא עולמית בתור ארגון שיש לדון עימו והדבר היווה נצחון נוסף. החמאס צריך את ההתנחלויות וצריך את שרון. הוא צריך ממשלה ימנית של ליברמן, איתם והמפד"ל הרבה יותר משצריכה ישראל.. החמאס זקוק לימין ובייחוד לימין הקיצוני בדיוק כשם שהימין הקיצוני זקוק לחמאס. זהו קיום הדדי של אינטרסים שבסיסם- המשך הסכסוך: הימין הקיצוני מצדו צריך זאת בכדי לבסס את העמקת ההתנחלות בשטחים למנוע כל אפשרות לדיאלוג ולפיכך- פינוי התנחלויות והחמאס זקוק לכך כדי להקצין את דעת הקהל הפלשטינית ולצבור השפעה ע"מ להוות אלטרנטיבה המתבססת על מדינה אסלאמית. הסכסוך הזה ממשיך להתקיים כי הוא עונה על אינטרסים, לכאורה מנוגדים אך למעשה דומים מאוד- אינטרסים דתיים: א"י השלמה, התנחלויות, טרנספר, הלכה איסלאמית.. הקצנת הדיעות בשני הצדדים, חוסר אמון וחשדנות, והתגברות התמיכה ברעיונות קיצוניים- מכיבוש השטחים ועד טרנספר, כל אלו מהווים את ניצחון החמאס. החמאס יודע כי גם אם ישראל מצליחה להכות בו ובפעיליו היא לעולם לא תצליח להכות ברעיון שעומד מאחוריו ושהולך ומחלחל ליותר ויותר שכבות בקרב הציבור הפלסטיני ככל שהסכסוך מתמשך, ככל שבצד הישראלי מתחזקים הקיצוניים והייאוש ממשיך לשלוט והתקווה ממשיכה להירמס, כך הולך וממשמש עידן חדש, מאיים ואפל וקודר- עידן החמאס להלן הקישורים לשני החלקים של הפוסט המקורי, כפי שהצלחתי לדוג אותם ממעמקי הארכיון של פורום מרצ: החלק הראשון- http://www.tapuz.co.il/search/redirect.asp?forumid=294&msgid=12847096 החלק השני- http://www.tapuz.co.il/search/redirect.asp?forumid=294&msgid=12849516