עידן החמאס-ו
לפני קצת יותר משנה פירסמתי כאן מאמר קטן שכתבתי. בחרתי לפרסמו שוב לאור העובדה כי הנדון בו הפך להיות אקטואלי מתמיד. להלן החלק הראשון כפי שפורסם בזמנו: מוצגת כאן תיאורייה קטנה שלי שחולפת בראשי מזה שנה ולאחרונה נראה כי היא מקבלת משנה תוקף: החמאס הנו הארגון האיסלאמי הגדול ביותר בשטחים. הפונדמנטליזם האסלאמי צמח בשטחים עוד בשנות השבעים, כהשפעה מהמהפיכה האיסלאמית באיראן. בתחילה ירדן ואף ישראל איפשרו לו חופש פעולה מתוך הנחה כי הדבר יכרסם בכוחו של אש"ף. לאחר המהפיכה האיסלמית הדבר יצא מכלל שליטה ובשטחים פרץ זרם דתי קיצוני הדוגל בהשלטת הדת האיסלאמית על החברה. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה החמאס הצטרף אליה מהר מאוד מתוך התקווה לחזק את מעמדו בקרב העם. לדעתי הנהגת החמאס קיוותה לנצל את האינתיפאדה בכדי לצבור השפעה ובסופו של דבר להוות תחליף להנהגה החילונית לאומית של הפתח. הדבר לווה גם בעימותי רחוב בין הפלג האיסלאמי לפלג החילוני. הסכמי אוסלו, סיום האינתיפיאדה ורצון הנהגות שני הצדדים להגיע לפשרה היו בבחינת שוק וכמעט גזר דין מוות עבור החמאס ושאר הארגונים האיסלאמיים. החמאס הבין כי סיום הכיבוש, סיום הסכסוך ובסופו של דבר-הקמת מדינה פלסטינית בהנהגה חילונית יבססו את הזרם החילוני ויעניקו מכת מוות לזרם הדתי קיצוני. לפיכך החל החמאס באסטרטגייה המכוונת לחבל בהסכמים ובנסיון להגיע לפשרה. הטבח של ברוך גולדשטיין בחברון נתן לו את "הזכות" בעיני האוכלוסייה לקרוא תיגר על ההנהגה הפלסטינית ולצאת למסע רצחני של פיגועי התאבדות. הכוונה האמיתית שמאחורי פיגועים אלו לא הייתה נקמה אלא מטרה אסטרטגית שבאה לחבל בהסכמי אוסלו. מהצד השני עזרו לו כל אותם מסיתים ותומכי ימין קיצוני שניהלו מסע הסתה חריף כנגד רה"מ רבין ולבסוף הירצחו בידי יהודי קנאי. שני הצדדים נעזרו זה בזה בכדי לבסס את השפעתם על שאר חלקי העם כנגד כל נסיון לפשרה וסיום הסכסוך. הן למתנחלים הקיצוניים והן לתומכי החמאס יש אינטרס ברור בהמשך פעיל של הסכסוך- מבחינת המתנחלים הדבר אומר המשך א"י השלמה ומבחינת החמאס- יכולת לצבור השפעה וכוח בקרב העם הפלסטיני. ברגע שהסכסוך נפתר או נרגע הדבר אומר איום משמעותי על שני האינטרסים האלו. לאורך שנת 95' ערכו החמאס והגיהאד פיגועים מתוך מטרה מוצהרת להקטין את התמיכה הישראלית בהסכמי אוסלו. ככל שההסכמים הלכו והתקדמו כך הלכו התנועות האלו ונלחצו יותר ויותר. הם אכן הצליחו כאמור להעניק דלק רב לקיצוניים שבצד הישראלי ולהביא להירצחו של רבין. הרצח הזה פעל כבורמנג כנגד החמאס משום שהוא העלה בהמון את רף התמיכה בהסכמים מהצד הישראלי ואת הרצון לפנות התנחלויות. כל גם עלתה התמיכה העממית בצד הפלסטיני בפשרה (ע"פ סקרי JMC מאותה תקופה) וכאשר ביצע החמאס שורת פיגועי ופת בתחילת 96' לכאורה כנקמה על חיסול יחיא עייש אך למעשה שוב מתוך מטרה אסטרטגית לטווח ארוך, לא היו לו את התמיכה וההבנה העממית שאותם היה צריך בכדי לנצל את הפיגועים לביסוס השפעתו- בעזה נערכו תהלוכות גדולות של פלסטינים כנגד החמאס ודרשו ממנו להפסיק לנקוט בפיגועי ההתאבדות (אצלי בבית יש עיתון ידיעות, לאחר הפיגוע בדיזנגוף סנטר, ובו ידיעה עם תמונה על תהלוכה שכזו). היציאה העממית כנגד החמאס והגינוי העולמי נתנו לפתח את האפשרות לצאת במסע מעצרים של ראשי החמאס וע"י כך לרסן אותם. החמאס באותה עת היה בתחתית השפל- ללא תמיכה עממית, כאשר הנהגת הפת"ח ממשיכה לשלוט ללא עוררין ונדמה כי המשך ההסכמים ויציאת ישראל מהשטחים, כולל פירוק התנחלויות, הם רק עניין של זמן לדעתי הנהגת החמאס קיוותה לנצל את האינתיפאדה בכדי לצבור השפעה ובסופו של דבר להוות תחליף להנהגה החילונית לאומית של הפתח. הדבר לווה גם בעימותי רחוב בין הפלג האיסלאמי לפלג החילוני. לדעתי כל דיבורי מנהיגי החמאס כי מטרתם היא המשך המאבק עד השתלטות על כל "פלסטין הכבושה" היא דמגוגיה זולה- מנהיגים אלו אינם טיפשים כלל וכלל והם מודעים לכך כי ארגונם אינו מסוגל לנצח מעצמה צבאית אדירה כמו ישראל ואכן "לגרש את כל הישראלים לים". מטרתם האמיתית של מנהיגי החמאס היא לבסס את השפעתם בקרב מרבית העם הפלסטיני ולהוות תחליף הנהגתי לרשות הפלסטינית. הווה אומר- ליצור מדינה איסלאמית בפלסטין הכבושה. מטרה זו חשובה מעין ערוך מהקמת "פלסטין הגדולה". בכדי להשיג מטרה זו זקוק החמאס להמשך הסכסוך כמו אוויר לנשימה כי זהו הדבר הדוחף את האנשיפ הפשוטים אל זרועותיו- הפקעת האדמות, הפרגורמים של המתנחלים בחברון, המחסומים, המעצרים, העוצרים.. ברגע שתיווצר היפרדות על בסיס פשרה, ההתנחלויות יפונו והכיבוש יסתיים, יהיה לו קשה מאוד עד בלתי אפשרי להצליח לקרוא תיגר על ההנהגה הפלשינית של הפת"ח המתבססת על לאומיות ולא דתיות
לפני קצת יותר משנה פירסמתי כאן מאמר קטן שכתבתי. בחרתי לפרסמו שוב לאור העובדה כי הנדון בו הפך להיות אקטואלי מתמיד. להלן החלק הראשון כפי שפורסם בזמנו: מוצגת כאן תיאורייה קטנה שלי שחולפת בראשי מזה שנה ולאחרונה נראה כי היא מקבלת משנה תוקף: החמאס הנו הארגון האיסלאמי הגדול ביותר בשטחים. הפונדמנטליזם האסלאמי צמח בשטחים עוד בשנות השבעים, כהשפעה מהמהפיכה האיסלאמית באיראן. בתחילה ירדן ואף ישראל איפשרו לו חופש פעולה מתוך הנחה כי הדבר יכרסם בכוחו של אש"ף. לאחר המהפיכה האיסלמית הדבר יצא מכלל שליטה ובשטחים פרץ זרם דתי קיצוני הדוגל בהשלטת הדת האיסלאמית על החברה. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה החמאס הצטרף אליה מהר מאוד מתוך התקווה לחזק את מעמדו בקרב העם. לדעתי הנהגת החמאס קיוותה לנצל את האינתיפאדה בכדי לצבור השפעה ובסופו של דבר להוות תחליף להנהגה החילונית לאומית של הפתח. הדבר לווה גם בעימותי רחוב בין הפלג האיסלאמי לפלג החילוני. הסכמי אוסלו, סיום האינתיפיאדה ורצון הנהגות שני הצדדים להגיע לפשרה היו בבחינת שוק וכמעט גזר דין מוות עבור החמאס ושאר הארגונים האיסלאמיים. החמאס הבין כי סיום הכיבוש, סיום הסכסוך ובסופו של דבר-הקמת מדינה פלסטינית בהנהגה חילונית יבססו את הזרם החילוני ויעניקו מכת מוות לזרם הדתי קיצוני. לפיכך החל החמאס באסטרטגייה המכוונת לחבל בהסכמים ובנסיון להגיע לפשרה. הטבח של ברוך גולדשטיין בחברון נתן לו את "הזכות" בעיני האוכלוסייה לקרוא תיגר על ההנהגה הפלסטינית ולצאת למסע רצחני של פיגועי התאבדות. הכוונה האמיתית שמאחורי פיגועים אלו לא הייתה נקמה אלא מטרה אסטרטגית שבאה לחבל בהסכמי אוסלו. מהצד השני עזרו לו כל אותם מסיתים ותומכי ימין קיצוני שניהלו מסע הסתה חריף כנגד רה"מ רבין ולבסוף הירצחו בידי יהודי קנאי. שני הצדדים נעזרו זה בזה בכדי לבסס את השפעתם על שאר חלקי העם כנגד כל נסיון לפשרה וסיום הסכסוך. הן למתנחלים הקיצוניים והן לתומכי החמאס יש אינטרס ברור בהמשך פעיל של הסכסוך- מבחינת המתנחלים הדבר אומר המשך א"י השלמה ומבחינת החמאס- יכולת לצבור השפעה וכוח בקרב העם הפלסטיני. ברגע שהסכסוך נפתר או נרגע הדבר אומר איום משמעותי על שני האינטרסים האלו. לאורך שנת 95' ערכו החמאס והגיהאד פיגועים מתוך מטרה מוצהרת להקטין את התמיכה הישראלית בהסכמי אוסלו. ככל שההסכמים הלכו והתקדמו כך הלכו התנועות האלו ונלחצו יותר ויותר. הם אכן הצליחו כאמור להעניק דלק רב לקיצוניים שבצד הישראלי ולהביא להירצחו של רבין. הרצח הזה פעל כבורמנג כנגד החמאס משום שהוא העלה בהמון את רף התמיכה בהסכמים מהצד הישראלי ואת הרצון לפנות התנחלויות. כל גם עלתה התמיכה העממית בצד הפלסטיני בפשרה (ע"פ סקרי JMC מאותה תקופה) וכאשר ביצע החמאס שורת פיגועי ופת בתחילת 96' לכאורה כנקמה על חיסול יחיא עייש אך למעשה שוב מתוך מטרה אסטרטגית לטווח ארוך, לא היו לו את התמיכה וההבנה העממית שאותם היה צריך בכדי לנצל את הפיגועים לביסוס השפעתו- בעזה נערכו תהלוכות גדולות של פלסטינים כנגד החמאס ודרשו ממנו להפסיק לנקוט בפיגועי ההתאבדות (אצלי בבית יש עיתון ידיעות, לאחר הפיגוע בדיזנגוף סנטר, ובו ידיעה עם תמונה על תהלוכה שכזו). היציאה העממית כנגד החמאס והגינוי העולמי נתנו לפתח את האפשרות לצאת במסע מעצרים של ראשי החמאס וע"י כך לרסן אותם. החמאס באותה עת היה בתחתית השפל- ללא תמיכה עממית, כאשר הנהגת הפת"ח ממשיכה לשלוט ללא עוררין ונדמה כי המשך ההסכמים ויציאת ישראל מהשטחים, כולל פירוק התנחלויות, הם רק עניין של זמן לדעתי הנהגת החמאס קיוותה לנצל את האינתיפאדה בכדי לצבור השפעה ובסופו של דבר להוות תחליף להנהגה החילונית לאומית של הפתח. הדבר לווה גם בעימותי רחוב בין הפלג האיסלאמי לפלג החילוני. לדעתי כל דיבורי מנהיגי החמאס כי מטרתם היא המשך המאבק עד השתלטות על כל "פלסטין הכבושה" היא דמגוגיה זולה- מנהיגים אלו אינם טיפשים כלל וכלל והם מודעים לכך כי ארגונם אינו מסוגל לנצח מעצמה צבאית אדירה כמו ישראל ואכן "לגרש את כל הישראלים לים". מטרתם האמיתית של מנהיגי החמאס היא לבסס את השפעתם בקרב מרבית העם הפלסטיני ולהוות תחליף הנהגתי לרשות הפלסטינית. הווה אומר- ליצור מדינה איסלאמית בפלסטין הכבושה. מטרה זו חשובה מעין ערוך מהקמת "פלסטין הגדולה". בכדי להשיג מטרה זו זקוק החמאס להמשך הסכסוך כמו אוויר לנשימה כי זהו הדבר הדוחף את האנשיפ הפשוטים אל זרועותיו- הפקעת האדמות, הפרגורמים של המתנחלים בחברון, המחסומים, המעצרים, העוצרים.. ברגע שתיווצר היפרדות על בסיס פשרה, ההתנחלויות יפונו והכיבוש יסתיים, יהיה לו קשה מאוד עד בלתי אפשרי להצליח לקרוא תיגר על ההנהגה הפלשינית של הפת"ח המתבססת על לאומיות ולא דתיות