עיד-א-נורוז - نوروز
ובכן... מאחר וזכור לי שאמא שלי ארגנה כמה פעמים ערבים כאלה, לציון החג, השאירו אצלי חותם וזכרון. אז למי שזוכר, אמא שלי, מוניר שירזי, הייתה הבעלים של מסעדת שיראז האגדית, ברח' לוינסקי בתל-אביב, פעלה לפני 10 שנים בערך, לתקופה של מספר שנים, א"כ ניהלה אולם ארועים בבת-ים עד לפני שנה. וגם שם הייתה מארגנת ערבי תרבות לפרסים ויצא שמספר פעמים היא ארגנה את ערב החג. אני למדתי הרבה על היום הזה כי אני הייתי זה שמגדל את הצמחים ודואג תמיד לכל הסימנים. (טרטור לא פשוט...) משמעות החג: ובכן, זה היום המציין את תחילת האביב. למעשה לוח השנה הפרסי (לפי הזרתוסטרא) מצויין לפי השמש (גם היהדות כך רק לפי ציון ארועים הסטוריים דתיים). 4 תאריכים חשובים בשנה: הלילה שבין ה21 עד ה-22 ביוני - יום תחילת הקיץ - היום הארוך ביותר והלילה הקצר הלילה שבין ה21 לספטמבר עד ה-22 בספטמבר - היום והלילה שווים - יום תחילת הסתיו. הלילה שבין ה 21 בדצמבר עד ה-22 לדצמבר - היום הקצר בשנה והלילה הארוך - יום תחילת החורף הלילה שבין ה21 למרץ עד ה-22 במרץ - יום ולילה שווים - יום תחילת האביב הנורוז מציין את היום הראשון של האביב, ולכן 21-22 במרץ. החג אינו מוסלמי, אם כי זורואסטריאני (פגאני לחלוטין) ונחוג בקרב רוב בני העם האיראני בלי קשר לדת, אלא כציון יום. רק חשוב לציין שעומר כ'אים - מתמטיקאי ואסטרונום, הוא שארגן מחדש וקבע את לוח השנה לפי הירח, שמש וכוכבים ומאז היום הזה נחשב לחלק מהשנה. (שנת 1070, תחילת העידן המודרני בארצות המזרחיות לים התיכון) נו-חדש רוז-יום... לכן - יום חדש. הסמלים של הערב מצויינים כהפט סין - בעצם שבעת ה-س. (ס') ואלו הם: סבזי - ירק - חיטה או שעורה או עדשים (לפני שזה עדשים, הוא גדל כירק) - מסמל את הלידה מחדש, ההתחלה סמנו - נבטים של חיטה שנותנים להם לגדול כחודשיים לפני האביב, כלומר מאמצע החורף. מסמל עושר, שפע סיר - שום - מסמל רפואה. סיב - תפוח עץ - מסמל יופי ובריאות סרקה - חומץ (מיין) - מסמל אריכות ימים וסבלנות סומק' - סומק (אוג בעברית) - צמח שמגיע עם פירות עגולים בכל מיני צבעים, את הסגול מייבשים וטוחנים לאבקת סומק - מסמל את צבע הזריחה סנג'ד - עץ השמן - צמח בר שפירותיו צהובים דומים לזיתים - מסמל אהבה.. בנוסף עוד מספר סימנים על השולחן (פה נאלצתי להזכר באצמצעות אימי היקרה) סונבול - פרח היקינטון (רצוי בכמה שיותר צבעים). סקה - מטבעות קינוחים כמו בקלאווה , חלבות למיניהם, חומוס טחון מתוק (נאן-נוחודצ'י) אאג'יל - צימוקים, אגוזים וכל מיני פירות יבשים. נרות - סמל לאושר מראה קטנה - סמל ליושר ולהגינות ביצים מעוטרות - כמספר המארחים, כל אחד מקשט לעצמו על הקליפה של הביצה הקשה. דג זהב - סמל לבוא השמש (שומרים עליו כשבועיים). גולאב - מי ורדים או מי שושנים דגל (של אירן) הספר הקדוש - במקור זה היה אווסטה (של זרתוסטרא), א"כ שונה לקוראן וכיום כל דת עם הספר שלה, תנ"ך, ברית חדשה, הכתב הקדוש (באהיים) וכו' תמיד מגיע עם השאהנאמה (ספר המלכים של המשורר פיירדוסי) יש טקס של האג'י פירוז - עם שירים וזה בעצם הפתיחה של הערב. א"כ יש אוכל שזה הכי חשוב ויש גם מאכלים ספציפיים. פולו מאהי - בעצם פולו סבזי עם דג. פולו רשתה - אורז עם נודלס (בתרגום פשוט) קוקו סבזי - קציצות ירק שכתבתם עליהן לא מזמן פה. ורטבים מתוקים בלבד (כמו חורשט-א-בה או חורשט-א-אלו) וזהו אני יודע שתמיד 13 יום א"כ יש עוד חג שנקרא סיזדה-בדר - יוצא נדמה לי ב-2 באפריל. זהו יום שיוצאים לפארקים לפיקניק, את הטקס מציינים ע"י שחרור דג הזהב לנהר או לאגם וגם את הנבטים של החיטה שהפכו כבר לצמחים .. כמובן שאנחנו כיהודים לא חוגגים את הטקס, אלא רק מזדהים עם הארוע ותו לא, זה פגאני לחלוטין (עבודת אלילים לצורך העניין) זהו, זה מה שאני יודע
ובכן... מאחר וזכור לי שאמא שלי ארגנה כמה פעמים ערבים כאלה, לציון החג, השאירו אצלי חותם וזכרון. אז למי שזוכר, אמא שלי, מוניר שירזי, הייתה הבעלים של מסעדת שיראז האגדית, ברח' לוינסקי בתל-אביב, פעלה לפני 10 שנים בערך, לתקופה של מספר שנים, א"כ ניהלה אולם ארועים בבת-ים עד לפני שנה. וגם שם הייתה מארגנת ערבי תרבות לפרסים ויצא שמספר פעמים היא ארגנה את ערב החג. אני למדתי הרבה על היום הזה כי אני הייתי זה שמגדל את הצמחים ודואג תמיד לכל הסימנים. (טרטור לא פשוט...) משמעות החג: ובכן, זה היום המציין את תחילת האביב. למעשה לוח השנה הפרסי (לפי הזרתוסטרא) מצויין לפי השמש (גם היהדות כך רק לפי ציון ארועים הסטוריים דתיים). 4 תאריכים חשובים בשנה: הלילה שבין ה21 עד ה-22 ביוני - יום תחילת הקיץ - היום הארוך ביותר והלילה הקצר הלילה שבין ה21 לספטמבר עד ה-22 בספטמבר - היום והלילה שווים - יום תחילת הסתיו. הלילה שבין ה 21 בדצמבר עד ה-22 לדצמבר - היום הקצר בשנה והלילה הארוך - יום תחילת החורף הלילה שבין ה21 למרץ עד ה-22 במרץ - יום ולילה שווים - יום תחילת האביב הנורוז מציין את היום הראשון של האביב, ולכן 21-22 במרץ. החג אינו מוסלמי, אם כי זורואסטריאני (פגאני לחלוטין) ונחוג בקרב רוב בני העם האיראני בלי קשר לדת, אלא כציון יום. רק חשוב לציין שעומר כ'אים - מתמטיקאי ואסטרונום, הוא שארגן מחדש וקבע את לוח השנה לפי הירח, שמש וכוכבים ומאז היום הזה נחשב לחלק מהשנה. (שנת 1070, תחילת העידן המודרני בארצות המזרחיות לים התיכון) נו-חדש רוז-יום... לכן - יום חדש. הסמלים של הערב מצויינים כהפט סין - בעצם שבעת ה-س. (ס') ואלו הם: סבזי - ירק - חיטה או שעורה או עדשים (לפני שזה עדשים, הוא גדל כירק) - מסמל את הלידה מחדש, ההתחלה סמנו - נבטים של חיטה שנותנים להם לגדול כחודשיים לפני האביב, כלומר מאמצע החורף. מסמל עושר, שפע סיר - שום - מסמל רפואה. סיב - תפוח עץ - מסמל יופי ובריאות סרקה - חומץ (מיין) - מסמל אריכות ימים וסבלנות סומק' - סומק (אוג בעברית) - צמח שמגיע עם פירות עגולים בכל מיני צבעים, את הסגול מייבשים וטוחנים לאבקת סומק - מסמל את צבע הזריחה סנג'ד - עץ השמן - צמח בר שפירותיו צהובים דומים לזיתים - מסמל אהבה.. בנוסף עוד מספר סימנים על השולחן (פה נאלצתי להזכר באצמצעות אימי היקרה) סונבול - פרח היקינטון (רצוי בכמה שיותר צבעים). סקה - מטבעות קינוחים כמו בקלאווה , חלבות למיניהם, חומוס טחון מתוק (נאן-נוחודצ'י) אאג'יל - צימוקים, אגוזים וכל מיני פירות יבשים. נרות - סמל לאושר מראה קטנה - סמל ליושר ולהגינות ביצים מעוטרות - כמספר המארחים, כל אחד מקשט לעצמו על הקליפה של הביצה הקשה. דג זהב - סמל לבוא השמש (שומרים עליו כשבועיים). גולאב - מי ורדים או מי שושנים דגל (של אירן) הספר הקדוש - במקור זה היה אווסטה (של זרתוסטרא), א"כ שונה לקוראן וכיום כל דת עם הספר שלה, תנ"ך, ברית חדשה, הכתב הקדוש (באהיים) וכו' תמיד מגיע עם השאהנאמה (ספר המלכים של המשורר פיירדוסי) יש טקס של האג'י פירוז - עם שירים וזה בעצם הפתיחה של הערב. א"כ יש אוכל שזה הכי חשוב ויש גם מאכלים ספציפיים. פולו מאהי - בעצם פולו סבזי עם דג. פולו רשתה - אורז עם נודלס (בתרגום פשוט) קוקו סבזי - קציצות ירק שכתבתם עליהן לא מזמן פה. ורטבים מתוקים בלבד (כמו חורשט-א-בה או חורשט-א-אלו) וזהו אני יודע שתמיד 13 יום א"כ יש עוד חג שנקרא סיזדה-בדר - יוצא נדמה לי ב-2 באפריל. זהו יום שיוצאים לפארקים לפיקניק, את הטקס מציינים ע"י שחרור דג הזהב לנהר או לאגם וגם את הנבטים של החיטה שהפכו כבר לצמחים .. כמובן שאנחנו כיהודים לא חוגגים את הטקס, אלא רק מזדהים עם הארוע ותו לא, זה פגאני לחלוטין (עבודת אלילים לצורך העניין) זהו, זה מה שאני יודע