B A N D I N
New member
עיוורת לימדה אותי לראות???
עיניה פקוחות לרווחה אבל תמיד עצומות.. וככה זה בקצרה..הכרתי במקום עבודתי בבית החולים בחורה בשם מאי והיא עיוורת ואנחנו בקשר כבר חודש. היא נתנה לי להבין דברים מחדש,כלומר לפנייה היה לי כמה מערכות יחסים ואהבות ככה לפחות חשבתי. אבל מה שאני מרגיש עכשיו זה לא קרוב לשום הרגשה שהייתה לי בעבר. הכל טהור בנינו,הכל נקי בלי פוזות בלי חוקים ומשחקים. הכל טבעי וישיר אין סודות ואין דברים ששומרים בלב. עד עכשיו הייתי סוג של בן אדם קר רוח,אדיש ואפילו סנוב, זה שתמיד מהלך בין הטיפות.זה שתמיד חזק בשביל כולם,אחד שבחיים לא הרגיש כאב אמיתי כי לא הרגיש והאמין באהבה אמיתית. אז איך זה שהכאב קורע אותי כרגע מבפנים ואיך זה שאני,אני עכשיו עם דמעות בעיניים? הבעיה איתנו זה לא זה שהיא עיוורת,אלא שאני מפחד להיקשר אלייה כי אולי מה שאני מרגיש בעצם לא אמיתי. אני פוחד לעבור איתה לצעד הבא כי אני פוחד שאולי אני אתחרט, ואז אצטרך לפגוע בה. אני פוחד שזה קשר קצת גדול עליי,עם הרבה אחריות ושאני לא אצליח בזה. אני פוחד מטעויות.. את הקונפליקט הזה סחבתי איתי בערך שבועיים,עד הפגישה האחרונה שלנו שבה התחלנו לדבר על הקשר הזה על מה אני חושב ומה היא.. ואז היא אמרה לי את המשפט: "חשבתי עלינו והבנתי שאני רוצה אותך לידי קרוב אתה מין מלאך בשבילי ואני חושבת שאני אוהבת אותך" בזמן שהיא אמרה לי את זה פנייה ניצבו מול פניי. ועייני הביטו בעינייה כאילו שהיא רואה אותי,ולמרות שאני מודע לזה שהיא לא רואה, הורדתי את הראש במבוכה כדי לא לראות את עייניה. אחרי המשפט הזה,הלב שלי כבר לא התלבט,והראש לא חשב פשוט התנשקנו והתחבקנו... אבל סוף טוב של חיו באושר ועושר אין בסיפור שלי.. אחרי חודש איתה ביחד, הפחדים ממחויבות שכזאת ניצחו אותי. היא הבינה שאני עוד מתלבט וכנראה לא מוכן אלייה והחליטה לעזוב.. וכנראה שהכאב הוא המורה הכי טוב כי אז הבנתי עד כמה שאני אוהב אותה. אז עכשיו החלטתי להילחם בדרך חזרה אלייה,חמוש בכל האהבה שבתוכי נקווה שהיא כבר לא התחרטה.. ולסיום ידידה טובה שלי אמרה לי.. "שהעיניים לא רואות מה שהלב רואה" כמה שזה נכון...........
עיניה פקוחות לרווחה אבל תמיד עצומות.. וככה זה בקצרה..הכרתי במקום עבודתי בבית החולים בחורה בשם מאי והיא עיוורת ואנחנו בקשר כבר חודש. היא נתנה לי להבין דברים מחדש,כלומר לפנייה היה לי כמה מערכות יחסים ואהבות ככה לפחות חשבתי. אבל מה שאני מרגיש עכשיו זה לא קרוב לשום הרגשה שהייתה לי בעבר. הכל טהור בנינו,הכל נקי בלי פוזות בלי חוקים ומשחקים. הכל טבעי וישיר אין סודות ואין דברים ששומרים בלב. עד עכשיו הייתי סוג של בן אדם קר רוח,אדיש ואפילו סנוב, זה שתמיד מהלך בין הטיפות.זה שתמיד חזק בשביל כולם,אחד שבחיים לא הרגיש כאב אמיתי כי לא הרגיש והאמין באהבה אמיתית. אז איך זה שהכאב קורע אותי כרגע מבפנים ואיך זה שאני,אני עכשיו עם דמעות בעיניים? הבעיה איתנו זה לא זה שהיא עיוורת,אלא שאני מפחד להיקשר אלייה כי אולי מה שאני מרגיש בעצם לא אמיתי. אני פוחד לעבור איתה לצעד הבא כי אני פוחד שאולי אני אתחרט, ואז אצטרך לפגוע בה. אני פוחד שזה קשר קצת גדול עליי,עם הרבה אחריות ושאני לא אצליח בזה. אני פוחד מטעויות.. את הקונפליקט הזה סחבתי איתי בערך שבועיים,עד הפגישה האחרונה שלנו שבה התחלנו לדבר על הקשר הזה על מה אני חושב ומה היא.. ואז היא אמרה לי את המשפט: "חשבתי עלינו והבנתי שאני רוצה אותך לידי קרוב אתה מין מלאך בשבילי ואני חושבת שאני אוהבת אותך" בזמן שהיא אמרה לי את זה פנייה ניצבו מול פניי. ועייני הביטו בעינייה כאילו שהיא רואה אותי,ולמרות שאני מודע לזה שהיא לא רואה, הורדתי את הראש במבוכה כדי לא לראות את עייניה. אחרי המשפט הזה,הלב שלי כבר לא התלבט,והראש לא חשב פשוט התנשקנו והתחבקנו... אבל סוף טוב של חיו באושר ועושר אין בסיפור שלי.. אחרי חודש איתה ביחד, הפחדים ממחויבות שכזאת ניצחו אותי. היא הבינה שאני עוד מתלבט וכנראה לא מוכן אלייה והחליטה לעזוב.. וכנראה שהכאב הוא המורה הכי טוב כי אז הבנתי עד כמה שאני אוהב אותה. אז עכשיו החלטתי להילחם בדרך חזרה אלייה,חמוש בכל האהבה שבתוכי נקווה שהיא כבר לא התחרטה.. ולסיום ידידה טובה שלי אמרה לי.. "שהעיניים לא רואות מה שהלב רואה" כמה שזה נכון...........