עייפה, מתוחה, ובכלל זקוקה לקיטורים
מותר לקטר קצת בפורום הזה, נכון? אני במתח נוראי. אני רוצה להחליף רופא מטפל לכבד (לא את ההמטולוגית הנהדרת שלי, כמובן), למישהו שאני חושבת שיהיה אמיץ מספיק ללוות אותי בטיפול למרות הסיכונים. הבעיה היא שהרופאה שמטפלת בי עכשיו, מטפלת בי כבר לא מעט שנים, והיא תמיד היתה בסדר איתי ועזרה לי בהרבה תחומים, פשוט, אני רוצה לנסות גישה אחרת. שני הרופאים (היא, וזה שאני רוצה לעבור אליו) מכירים ומיודדים, ואני לא רוצה ליצור חיכוכים מיותרים. נכון שמה שחשוב זה שאקבל את הטיפול הטוב ביותר, אבל זה עדין מכניס אותי קצת למתח, ואני לא יודעת איך בדיוק לעשות את המעבר הזה. בנוסף, אין לי עדין תור אליו, ואחרי שאבוא אליו, והוא יתן לי מרשם, עדין אצטרך אישור מקופ"ח ובקיצור - עוד שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע, שאני לא מקבלת את הטיפול שאני רוצה וגם סובלת מהמתח הזה!!! חוץ מזה - קשה לי פיזית. ספירת הדם שלי נמוכה מאוד. אני מעוטרת בסימנים כחולים מכל שטות, וזקוקה למנות דם וטרומפוציטים וזריקות ניאופוגן (ממש כמו אחרי כימוטרפיה). לא מקובל "לשאת" תופעות לוואי כאלה בטיפול באינטרפרון וכל הפרוטוקולים כבר מזמן היו קורים להפסיק ולהפחית - אבל... אם נלך רק לפי מה שמקובל בספרות, לא נגיע רחוק, נכון? בשביל השגים צריך אומץ, צריך לשבור את חומר ה"מקובלות" ולהתמודד עם כל מקרה לגופו - ואני חתיכת "מקרה". הרופא שיעזור לי להבריא יזכה בכבוד גדול - אני בטוחה. לפי הספרות אני מקרה דיח נואש עם סיכויי החלמה לא מזהירים בטיפול הקיים - אבל באופי שלי אני מנצחת, ולכן שווה לרופאים לקחת סיכון איתי - כי אני מנצחת!!! עכשיו צריך רק לשכנע גם אותם.יש לי תוכנית טיפול די טובה לעצמי - ויש לי הרגשה שהיא תהיה יעילה. רק מקווה לשיתוף פעולה מצד הרופאים בלי פחד. לתעל את אנרגיות הפחד לריפוי. חוץ מזה, מחר יש לי ביקורת PET. גורם מתח נוסף, והפעם החלטתי לא לספר לכל המשפחה על זה (רק לבעלי) - מספיק שאני לא ישנה בלילה בגלל זה, הם לא צריכים להיות במתח גם כן. אודיע להם (ולכם) כשאקבל את התשובות שהכל בסדר, נקי ותקין. טוב, ההודעה קצת מבולבלת ומלא גיבובי מחשבות שעוברים לי בראש, אבל אין לי כל כך איפה לבטא אותן.
מותר לקטר קצת בפורום הזה, נכון? אני במתח נוראי. אני רוצה להחליף רופא מטפל לכבד (לא את ההמטולוגית הנהדרת שלי, כמובן), למישהו שאני חושבת שיהיה אמיץ מספיק ללוות אותי בטיפול למרות הסיכונים. הבעיה היא שהרופאה שמטפלת בי עכשיו, מטפלת בי כבר לא מעט שנים, והיא תמיד היתה בסדר איתי ועזרה לי בהרבה תחומים, פשוט, אני רוצה לנסות גישה אחרת. שני הרופאים (היא, וזה שאני רוצה לעבור אליו) מכירים ומיודדים, ואני לא רוצה ליצור חיכוכים מיותרים. נכון שמה שחשוב זה שאקבל את הטיפול הטוב ביותר, אבל זה עדין מכניס אותי קצת למתח, ואני לא יודעת איך בדיוק לעשות את המעבר הזה. בנוסף, אין לי עדין תור אליו, ואחרי שאבוא אליו, והוא יתן לי מרשם, עדין אצטרך אישור מקופ"ח ובקיצור - עוד שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע, שאני לא מקבלת את הטיפול שאני רוצה וגם סובלת מהמתח הזה!!! חוץ מזה - קשה לי פיזית. ספירת הדם שלי נמוכה מאוד. אני מעוטרת בסימנים כחולים מכל שטות, וזקוקה למנות דם וטרומפוציטים וזריקות ניאופוגן (ממש כמו אחרי כימוטרפיה). לא מקובל "לשאת" תופעות לוואי כאלה בטיפול באינטרפרון וכל הפרוטוקולים כבר מזמן היו קורים להפסיק ולהפחית - אבל... אם נלך רק לפי מה שמקובל בספרות, לא נגיע רחוק, נכון? בשביל השגים צריך אומץ, צריך לשבור את חומר ה"מקובלות" ולהתמודד עם כל מקרה לגופו - ואני חתיכת "מקרה". הרופא שיעזור לי להבריא יזכה בכבוד גדול - אני בטוחה. לפי הספרות אני מקרה דיח נואש עם סיכויי החלמה לא מזהירים בטיפול הקיים - אבל באופי שלי אני מנצחת, ולכן שווה לרופאים לקחת סיכון איתי - כי אני מנצחת!!! עכשיו צריך רק לשכנע גם אותם.יש לי תוכנית טיפול די טובה לעצמי - ויש לי הרגשה שהיא תהיה יעילה. רק מקווה לשיתוף פעולה מצד הרופאים בלי פחד. לתעל את אנרגיות הפחד לריפוי. חוץ מזה, מחר יש לי ביקורת PET. גורם מתח נוסף, והפעם החלטתי לא לספר לכל המשפחה על זה (רק לבעלי) - מספיק שאני לא ישנה בלילה בגלל זה, הם לא צריכים להיות במתח גם כן. אודיע להם (ולכם) כשאקבל את התשובות שהכל בסדר, נקי ותקין. טוב, ההודעה קצת מבולבלת ומלא גיבובי מחשבות שעוברים לי בראש, אבל אין לי כל כך איפה לבטא אותן.
