עימות בזוגיות, אחריות אישית ../images/Emo45.gif
כל עימות בזוגיות הוא שיעור שיש ללמוד ממנו. לטאטא את המשבר מתחת לשטיח, לעבור לסדר היום, מעמיק את העימות ודוחה אותו לזמן אחר, זמן משבר. זמן משבר בא לידי ביטוי (אצל כל אחד בצורה שונה) בהתפרצות ללא שליטה ברוב המיקרים (חטיפה רגשית) ואת המחיר שמשלמים (כל אחד מהצדדים, כולל הילדים) בא לידי ביטוי ברמות של בתסכולים, האשמות וכאב מיותר. מה ניתן לעשות או מה רצוי לעשות ע"מ למנוע משבר, ולהישאר בעימות, לפני שכדור השלג מתחיל לנוע. אני מאמין במודעות אישית ובלקיחת אחריות על החיים שלי. ולא להעביר את האחריות על החיים שלי ועל ריגשתי לידי בן/בת הזוג. כתבתי פעם, בתשובה למה שנכתב. משתף אתכם קראתי את הכתבה של אפי בוואלה (הכתבה) http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/object&id=5316651 ופירשתי אותה כפי שאני מבין (ברשותכם) כדי להאיר זווית ראיה אחרת. האם ניתן להיות מאושרים עכשיו? או האם אנו צריכים לקחת האחריות על העולם, דבר המונע מאתנו לקחת אחריות אישית על עצמנו (עכשיו) מתוך הרגל וחינוך? או האם אנו יכולים להתחמק מאחריות אוניברסלית הכוללת ילדים, משפחה, חברים, חברה, מדינה, עולם וכו´? ויש עוד מליון אפשרויות אשר מונעות מאתנו, מכל אחד ואחד "לקחת אחיות על מעשיו, תחושותיו ורגשותיו אשר מהווים ציר מרכזי בהגדרת "האושר". אני מסכים אתך אפי כי כל האירועים החיצוניים אשר פולשים לנפש האדם לא מאפשרים לו לחיות באושר, כי לא למדנו (חונכנו) מספיק טוב, מתי לא לאפשר לגורמים חיצוניים אלו להיכנס לחיינו ולהשפיעה עלינו. נכון האושר הוא לא דרך גורל !!! האושר הוא מסע אל תוך עצמך, אל תוך התבונות הפנימיות שלך אל תוך נשמתך, ובנשמתך אין גורמים חיצוניים, רק אתה ועצמך. אנו במהלך התפתחות האבולוציה רכשנו חוקים ומוסכמות, כגון, אחריות לסביבה, לחברה, למשפחה יותר מאשר אחריות אישית. גם מעבר לרובד ההישרדות שלנו (טוב למות בעד ארצנו) מיום שנולדנו עברנו שטיפת מוח כי האחריות שלנו היא על אחרים ותפקידנו לשרת את שרשרת ההתפתחות של החיה / אדם (מה שמוגדר אבולוציה) ובפועל ביטלנו את הצורך האמיתי של הנשמה שלנו, להיות אחראים על עצמנו. דיברנו על מנגנוני האגו (אז, שם ב- IOL ) חלק ממנגנוני האגו הוא האחריות, הצורך להיות אחראי על משהו, ולא על עצמנו. לימדו אותנו לויתור על הצרכים שלנו, לימדו אותנו כי אנו נשפטים ושופטים את עצמנו עפ"י החברה, ואת החברה. כך למדנו (חונכנו) אין אנו יודעים אחרת, וכתוצאה מכך אנו חיים בפרדוקס בין הצרכים הנפשיים האמיתיים שלנו לבין הצרכים החברתיים אשר קבעו לנו חוקים וקיבעונות כדי ליצור את כוח ושייכות לחברה. נכון אנו היוצרים את החיים שלנו ע"י רגשות, תחושות, מחשבות ומעשים. אם רק נלמד לדעת מה טוב לנו באמת, נלמד לקבל אחריות על חיינו. באמת הזו אין נפגעים, בתנאי שהאמת הזו שייכת רק לנו, ללא תלות בגורמים חיצוניים אחרים שהם חלק מהחינוך שלימדו אותנו ומאחריות שאנו לוקחים על עצמנו בגין אותו חינוך. יש לזכור החובה היחידה שיש לנו היא על עצמנו, לגבי השאר זו זכות. עננים
כל עימות בזוגיות הוא שיעור שיש ללמוד ממנו. לטאטא את המשבר מתחת לשטיח, לעבור לסדר היום, מעמיק את העימות ודוחה אותו לזמן אחר, זמן משבר. זמן משבר בא לידי ביטוי (אצל כל אחד בצורה שונה) בהתפרצות ללא שליטה ברוב המיקרים (חטיפה רגשית) ואת המחיר שמשלמים (כל אחד מהצדדים, כולל הילדים) בא לידי ביטוי ברמות של בתסכולים, האשמות וכאב מיותר. מה ניתן לעשות או מה רצוי לעשות ע"מ למנוע משבר, ולהישאר בעימות, לפני שכדור השלג מתחיל לנוע. אני מאמין במודעות אישית ובלקיחת אחריות על החיים שלי. ולא להעביר את האחריות על החיים שלי ועל ריגשתי לידי בן/בת הזוג. כתבתי פעם, בתשובה למה שנכתב. משתף אתכם קראתי את הכתבה של אפי בוואלה (הכתבה) http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/object&id=5316651 ופירשתי אותה כפי שאני מבין (ברשותכם) כדי להאיר זווית ראיה אחרת. האם ניתן להיות מאושרים עכשיו? או האם אנו צריכים לקחת האחריות על העולם, דבר המונע מאתנו לקחת אחריות אישית על עצמנו (עכשיו) מתוך הרגל וחינוך? או האם אנו יכולים להתחמק מאחריות אוניברסלית הכוללת ילדים, משפחה, חברים, חברה, מדינה, עולם וכו´? ויש עוד מליון אפשרויות אשר מונעות מאתנו, מכל אחד ואחד "לקחת אחיות על מעשיו, תחושותיו ורגשותיו אשר מהווים ציר מרכזי בהגדרת "האושר". אני מסכים אתך אפי כי כל האירועים החיצוניים אשר פולשים לנפש האדם לא מאפשרים לו לחיות באושר, כי לא למדנו (חונכנו) מספיק טוב, מתי לא לאפשר לגורמים חיצוניים אלו להיכנס לחיינו ולהשפיעה עלינו. נכון האושר הוא לא דרך גורל !!! האושר הוא מסע אל תוך עצמך, אל תוך התבונות הפנימיות שלך אל תוך נשמתך, ובנשמתך אין גורמים חיצוניים, רק אתה ועצמך. אנו במהלך התפתחות האבולוציה רכשנו חוקים ומוסכמות, כגון, אחריות לסביבה, לחברה, למשפחה יותר מאשר אחריות אישית. גם מעבר לרובד ההישרדות שלנו (טוב למות בעד ארצנו) מיום שנולדנו עברנו שטיפת מוח כי האחריות שלנו היא על אחרים ותפקידנו לשרת את שרשרת ההתפתחות של החיה / אדם (מה שמוגדר אבולוציה) ובפועל ביטלנו את הצורך האמיתי של הנשמה שלנו, להיות אחראים על עצמנו. דיברנו על מנגנוני האגו (אז, שם ב- IOL ) חלק ממנגנוני האגו הוא האחריות, הצורך להיות אחראי על משהו, ולא על עצמנו. לימדו אותנו לויתור על הצרכים שלנו, לימדו אותנו כי אנו נשפטים ושופטים את עצמנו עפ"י החברה, ואת החברה. כך למדנו (חונכנו) אין אנו יודעים אחרת, וכתוצאה מכך אנו חיים בפרדוקס בין הצרכים הנפשיים האמיתיים שלנו לבין הצרכים החברתיים אשר קבעו לנו חוקים וקיבעונות כדי ליצור את כוח ושייכות לחברה. נכון אנו היוצרים את החיים שלנו ע"י רגשות, תחושות, מחשבות ומעשים. אם רק נלמד לדעת מה טוב לנו באמת, נלמד לקבל אחריות על חיינו. באמת הזו אין נפגעים, בתנאי שהאמת הזו שייכת רק לנו, ללא תלות בגורמים חיצוניים אחרים שהם חלק מהחינוך שלימדו אותנו ומאחריות שאנו לוקחים על עצמנו בגין אותו חינוך. יש לזכור החובה היחידה שיש לנו היא על עצמנו, לגבי השאר זו זכות. עננים