עינייני שילייה

מעורר תאבון ../images/Emo5.gif

הבאתי את המאמר כי לי יש נסיון שונה עם השיליה. אתם יודעים, יש רמדי מכל מיני דברים, גם משיליה. אלא שהרמדי אינה באה בצורה של משהו שמזכיר מדוזה אלא מעט סוכריות קטטנטנות ומתקתקות. אני זוכר שהחלטתי לבחון על עצמי מה הרמדי הזו עושה ומה היא מסוגלת לרפא. החלטתי לקחת אותה בצורה חד פעמית בפוטנס של 200ch, כלומר שדוללה ונוערה 200 פעם ביחס של חלקיק שיליה לעומת 100 חלקיקי מים, בכל פעם, 200 פעמים. בפעם ה 12 אין עדות אפילו לא לאטום אחד של שיליה. הדבר שקרה בחודשים שלאחר מכן היה תהליך של התכנסות פנימה, התנתקות וחוסר ענין בסביבה. רציתי להיות כל הזמן במיטה (לישון), עינייני הדיור התחילו לעלות יותר ויותר. איפה אני גר, אולי כאן אולי שם, מעברי בתים כל שנה, 5-6 במספר. עזבתי כמעט את כל המסגרות, בתי הספר, האגודה, המשפחה, הקולגות. כמעט הכל. לא רציתי להיות כאן, רציתי להיות במקום אחר, כל פעם במקום אחר, כי לא מצאתי את מקומי. הייתי אומר "עוד מעט לא אהיה כאן" ושאלו אותי, "למה אתה בורח כל הזמן". לא חשבתי על כך שהשילה גם היא לא נשארת. הכל נשאר אחרי הלידה. רק השיליה חוזרת אל מחצבתה. אולי בזמן שאחרים ביקשו בשיליה את מרבצי הויטמינים והמינרלים אני ביקשתי ממנה פינה ראויה לחיות בה. נתתי אותה כרמדי לא פעם ולכל מיני מחלות ובכל פעם עשתה פלאים. אבל למדתי להשמר ממנה שהיא אינה שלנו אלא של יה.
 
לרמדי יש השפעה שלא תשוער.

לכלום הזה. אפילו הומיאופתים פעילים וותיקים מתקשים להאמין ועומדים בהשתאות מול התופעה הזו שנקראת רמדי.
 
למעלה