עינת אני אשמח שתגיבי למה שכתבתי ב- 19.7

[גן חיות בבית]

עינת אני אשמח שתגיבי למה שכתבתי ב- 19.7

על כל שמילת המפתח אצלנו בבית היא לא רוצה....

 

[עינת גבע]

יקירתי אם לא אתיחס אנא הקפיצי השאלה תודה

וסליחה... עינת גבע.

 

[גן חיות בבית]

אז הנה אני מקפיצה...

קדימון - באחת מתגובותייך ביקשת לא להקפיץ שאלה, לכן לא עשיתי זאת כעת. אבל עכשיו משביקשת אז ביצעתי, ואני באמת צריכה עזרה, הן מעצבנות אותי... לאחרונה כל דבר שאני מבקשת מהבנות (10.5, כמעט 9) זה לא רוצה, עוד מעט, לא עכשיו, עוד רגע, למה אני, ואולי יש עוד אמרות כנף שכרגע אני לא זוכרת. ושניה אחרי זה לפעמים אפילו בלי לנשום בין המשפטים, זה המשפט הבא: "את מביאה לי כסף ללכת לשוק ביום שישי?" מבקשת עצה. (דרך אגב, אמרתי לי שאני לא נותנת לה כסף ביום שישי, אז זה סליחה סליחה לא התכוונתי, אבל שתי דקות אחרי זה, בבקשה שלי שתלך להתקלח זה כמובן - לא רוצה, עוד מעט, לא עכשיו, אח"כ....) הצילו....

 

[עינת גבע]

יקירה זה דורש סדר ...

שלום רב לך, יש לך בנות גדולות. אני מציעה שינוי משמעותי בדרכי התקשורת איתן. מה עושים? מבססים את היחסים על בסיס של דרכי חינוך יעילות כמו: הקשבה, שיתוף, התייעצות, חלוקת תפקידים בבית. איך? בונים מערכת של הסכמים, מדברים בטונים רגועים, מחליפים כעסים באמפאטיה. עכשיו קראתי שוב את פנייתך את כותבת "לאחרונה..." כלומר בעבר היה רגוע, הרמוני והילדות בדרך כלל שתפו פעולה. הלא כן? ספרי לי איך היה עד לאחרונה? היום אנחנו מדברים על תחילת גיל ההתתבגרות בסביבות גיל 9 . ו... הנה זה בא?! ואולי את בסך הכול מצטרפת למועדון ההורים לנערים בני עשרה? גם אם כן, לא אבדה תקוותינו. בברכת יום של שיח זורם עינת גבע

 

[גן חיות בבית]

תודה רבה על התגובה

את צודקת, אני אכנס מפגש משפחתי ובו אגיד איך אני רואה את הדברים, את הפרשנות שלי לרגשות שלי ומה דעתן על כך. בנוסף אבקש מהן שייקחו תחום אחד בבית (מלבד החדר שלהן/חפצים/בגדים) שעליו הן יהיו אחראיות. אמרתי לאחרונה, כי אני חושבת שזה הגיע קצת אחרי שהחופש התחיל, למעשה הן עמוסות כמעט בכל יום ואני מבינה (אמפטית) לאין כוח בסוף היום לארגן שוב את התיק למחר ולערוך את השולחן ולהוריד את הכלים ולהכניס למקרר וללכת להתקלח. אבל מה לעשות שיש מטלות בבית ואני לא לבד ואני גם מבקשת עזרה. חוץ מזה הבנתי שנכנסתי לגיל ההתבגרות לאט לאט אבל בטוח. משהו קטן לסיום על עקביות ואסרטיביות, שלשום בני בן 4 שיחק עם הלגו בסלון וכאשר התבקש לאסוף התגובה שלו "לא רוצה לאסוף" ירדתי לגובה עיניו ואמרתי לו שאני מצפה ממנו לאסוף את הלגו ורק לאחר שיסיים לאסוף יבוא לאכול. הוא בשלו, לא רוצה לאסוף, לא הגבתי, הלכתי לדרכי והמשכתי לסדר ולארגן, הוא התחיל ללכת אחרי ומילמל ברטינה "אני לא אוסף" לאחר שראה שאני לא מגיבה המשיך "אני גם לא רוצה לאכול", והוסיף "האוכל פה דוחה" התאפקתי לא לצחוק והמשכתי בדרכי, פתאום אני שומעת אוסף את הלגו (תוך כדי רטינה ומלמולים). ניגשתי אליו בסיום ואמרתי לו יפה מאוד אספת ובוא לאכול, הוא מלמל משהו וניגש לאכול אבל זה עבר לו, בסוף הערב הוא חיבק אותי ואמר לי שהוא אוהב אותי....

 

[עינת גבע]

תודה על השיעור היפה והמכובד...

בעקביות ואסרטיביות. דרייקורס לימד אותנו שיש לנו דעות קדומות אודות ילדים. אנחנו חושבים בטעות שהם לא רוצים לשתף פעולה. הפוך הוא : הם רוצים להיות שייכים, נחוצים ומועילים. לפעמים הם עולים על שביל מוטעה בדרך לשייכות. הדרך המועילה היא הדרך המספקת, המעניקה תחושת ערך ומועילות. מברכת אותך להמשיך ולאפשר לילדייך ברכות, ברגישות ובאמפאטיה להיות שותפים תורמים ומועצמים. להשתמע עינת גבע.