לאמא של ירין ורומי,
תעבירי את האחריות לבנות. בערב, אחרי המקלחת ניגשים לארון ומוציאים את הבגדים למחר. רצוי מאוד שהן אלה שיבחרו ולא את (למעט שמלת המלמלה שהיא רק לאירועים מיוחדים...) ןשמים על הכסא . גם תסבירי להן שמהיום הן אחראיות על הכנת הבגדים בערב וזה מה שהן לובשות מחר בבוקר. יכול להיות שהן יתלהבו וישתפו פעולה, יכול להיות שגם לא - אל תוותרי בכל אופן את היא זאת שקובעת. למחרת בבוקר, אחד מהשניים, או שהן יתלבשו מהר (הרי הן בחרו את הבגדים) או שהן לא ירצו את הבגדים האלה (קמו על צד שמאל - קורה), אל תשתפי פעולה, זה מה שבחרתן ועם זה אתן הולכות. מתחיל בכי, אין בעיה, לכי תתפני לשאר עיסוקייך בבוקר. אפילו אם זה קורה רק לאחת מהן והשניה כבר לבושה אל תגידי לה תראי איך רומי/ירין התלבשה יפה ומהר... אל תגידי כלום, כבר אמרת פעם אחת. היא תיגש אלייך ביללות או צרחות ובכי שהיא לא רוצה ללבוש את מה שהיא בחרה, לך אין זמן התעסקות בבוקר, תגידי לה (בגובה עיניים) שיש לה שתי אפשרויות (היא מבינה) אחת שהיא לובשת את מה שהיא בחרה, או שהיא הולכת עם פיג'מה לגן. אם היא בוחרת באפשרות א', יופי, גם תשבחי אותה על כך שהיא החליטה לקחת אחריות וללבוש את שבחרה. בוחרת באפשרות ב', לא נורא, קחי לה בגדים להחלפה בתיק ותשאירי אותה עם פיג'מה, בגן כבר יחליפו לה. גם את בתי הבכורה (היום בת 10) חינכתי ככה, מס' הפעמים שהלכה לגן עם פיג'מה בכעס שלה בכל אופן היה רב. יותר מזה, בתי האמצעית, שלחתי אותה בכיתה א' עם פיג'מה, לא זוכרת מה היתה הבעיה בזמנו אבל אני זוכרת שאמרתי לה שאין לי זמן בבוקר ואני חייבת לצאת מהבית, היא לקחה בגדים והחליפה בשירותים של בית הספר. יותר זה לא קרה. והכי חשוב תהיי עקבית ואל תוותרי, אולי זה יקרה עוד פעם או פעמיים כי היא תנסה אותך. ועוד דבר, בלי עצבים וכעס, לא תורם לא לה (אח"כ היא ממילא שוכחת) אבל לך ללכת עם העצבים האלה בבוקר לעבודה - לא נעים.
