עיסוק בא"ל כדרך להורדת אלימות
המאבק באלימות הנוער באמצעות עיסוק בספורט אמנויות הלחימה. מדינת ישראל בשנת 2006 היא מדינה אלימה. נקודה. אין צורך להכביר במילים שיתארו את האלימות שכולנו חווים בכל תחומי החיים: בבתי הספר, בכנסת ישראל ,במועדונים ,במגרשי הכדורגל ,בתור לקופה בסופר, בהמתנה לרופא ואף בביתנו שאמור להיות מבצרנו. כולנו חווים את האלימות הזאת יום יום,שעה שעה ומספיק לפתוח עיתון או להאזין לרדיו ופשוט להתבייש, לחשוש ,להיזהר ולחכות לרגע שבו נהפוך לקורבן או תוקפן כי זוהי האווירה הכללית-"כל דאלים גבר". על האלימות הכללית בחברה אתן למחוקקים, לקרימינולוגים ,פסיכולוגים, אנשי חוק ומשפט לדבר, לטפל ולחוקק. אני רוצה להעלות הצעה שתתרום להפחתת האלימות. אנשי חינוך ומורי אמנויות לחימה יכולים לתקן ולשפר את המצב באמצעות תקציבים מינימאליים אך בתמיכה של מוסדות החינוך , מנהלים, מורים, מועצות מקומיות ובעיקר ראשי ערים ושרת החינוך התרבות והספורט. התוכנית שאני מציע היא כדלקמן: הכנסת העיסוק באמנויות לחימה על שלל גווניה לתוך מוסדות החינוך, כחלק תלוי או בלתי תלוי, ממערך שיעורי הספורט בבית הספר וכחלק משעות הלימוד בכל מוסד חינוכי . מאמן ,מורה שמתמחה באמנות לחימה, ידגיש במהלך האימון את האספקט החינוכי, הספורטיבי וההגנתי. התלמידים בזמן השיעור ילמדו ערכים של הקשבה. ילמדו לקבל מסגרת חברתית וגבולות של מותר ואסור. יבינו את החשיבות של העיסוק בספורט בכלל ואמנות לחימה בפרט. המאמן יקפיד על אימון בטיחותי וידאג לאווירה חברית וספורטיבית. התלמידים יוכלו להתגלגל, לבעוט בשקי אגרוף ובכריות אימון. לתרגל יחד עם בני כיתתם שלל תרגילים וטכניקות שנלמדו. לשלב מוסיקה קופצנית בזמן האימון וליצור אווירה כיפית ומאתגרת ובכך להוציא אגרסיות , תסכולים ,וחרדות. לתלמידים תהיה מטרה ברורה והיא להתקדם בתחום הספורטיבי,המקצועי והאישי. להביא הישגים, להתחזק נפשית וגופנית, להזיע ,להוציא אגרסיות ,לשרוף קלוריות והכי חשוב להיכנס לכיתה רגוע ושלו בידיעה שאת כל הכעסים והתוקפנות השארנו מאחור באולם הספורט הבית ספרי. התלמידים שיעסקו בספורט אמנות לחימה בזמן בית הספר יוכלו להתאמן גם בשעות אחר הצהריים בתחום שאותו בחרו ובכך יתמידו וימצאו מסגרת ספורטיבית שתרחיק אותם מעישון של סיגריות ונטילת סמים, ומבילוי בפאבים ומועדונים עשנים ומזמיני צרות עד אור הבוקר. העיסוק הספורטיבי יגביר את המוטיבציה בקרב המתאמנים לשמור על גוף בריא וכושר בידיעה שלמחרת יש להם תחרות חשובה וכל סטייה מתוכנית אימון עלולה לפגוע בהישגיהם. נערים משכבות מצוקה, עולים חדשים ,תלמידים עם בעיות קשב וריכוז יוכלו להתאמן ,להתקדם ולהתפתח בענף הלחימה אותו יבחרו ובכך יתמקדו בתחום שייתן להם פתח להצלחה ותקווה לעתיד. כשהעתיד יראה יותר ורוד רובם יעדיפו את העיסוק הספורטיבי מאשר את הרחוב,הפשיעה והאלימות. בנות יוכלו להתאמן בענפי אמנויות לחימה שהדגש הינו על הגנה עצמית ופחות על תחרותיות וזירה, ובכך להגביר את ביטחונן העצמי ויכולתם לצאת מסכנות שאולי חלילה וחס יתקלו בהן ברחוב. רק השבוע התבשרנו שנערה בת 16 שלמדה קרטה מגיל צעיר הבריחה תוקף כאשר חזרה מבילוי. כל מי שעוסק בספורט יודע כמה ספורט מרגיע,מאזן את הגוף ואת הנפש על אחת כמה וכמה ספורטאי מקצועי, שמקדיש את כל כולו לתוך הספורט ולא מתפנה לעיסוקים לא נורמטיביים ולא בריאים. אני יודע כעוסק באמנויות לחימה כמה הספורט מרגיע אותי. נוכחות אמן לחימה בין כותלי ביה"ס יקנה הן לתלמידים, הן להורים והן לצוות החינוכי יותר רוגע ובטחון. ניתן במצבים מסוימים להקנות לו בחוק סמכויות אכיפה בכל מצב של אלימות בין תלמידים. מאמן אומניות הלחימה בבית הספר יקריא בכל שיעור את "התקנון" או "האני מאמין" ,שכתבו התלמידים בסיוע המאמן, בנושא מניעת אלימות והגברת הסבלנות והסובלנות כלפי האחר. המאמן והצוות החינוכי בבית הספר יתייחסו באפס סובלנות ולא יקבלו בשום אופן אלימות הן מילולית והן פיזית. אני מאמין שעצם העיסוק באמנות לחימה ושילוב תלמידים מכל המגזרים יוריד את האלימות בבית הספר וברחוב ברגע שיתקיימו כמה תנאים: 1.הכנסת ענפי אומנויות הלחימה כחלק מתוכנית עבודה שנתית בכל מוסד חינוכי. 2.שילוב מורים גברים ,מאמנים ומדריכי אמנויות לחימה, כחלק מצוות ביה"ס. (מרבית המורים היום הינן נשים, והדבר יוסיף דמות גברית למחנכי ביה"ס). דבר אשר יגרום לנוער הזדהות עם צד גברי מאופק ,נורמטיבי וספורטאי. 3.התמיכה של מוסדות החינוך ,מנהלים,מפקחים והשרה הממונה על החינוך והספורט תתבטא: בהקצאת שעות לימוד, הקצאת מקום לימוד שמצויד בציוד הנדרש, פתיחת חוגים אחרי הצהריים במחירים מסובסדים,קיום ימי עיון ,סמינרים וקייטנות בבתי הספר . 4.תמיכה של גופים התנדבותיים, עמותות ,מפעלים ונדבנים בקידום אמנויות לחימה ,סיוע בקיום תחרויות ספורטיביות ועזרה בקניית ציוד לתלמידים משכבות סוציו אקונומיות נמוכות. 5.הפניה של תלמידים טעוני טיפוח, בעלי לקויות רגשיות ופיזיות לעבר העיסוק בספורט דבר שיקנה להם פתח להצלחה בעתיד והרגשת שייכות והזדהות. 6.אפס סובלנות בבית הספר הן מצד התלמידים והן מצד הצוות החינוכי לאלימות לסוגיה. 7.מתן סמכויות אכיפה ותמיכה מהצוות החינוכי למורה- מאמן ,בכל הנוגע לאלימות התלמידים. הטיפול בילד האלים חייב לבוא בשיתוף כל הגורמים קרי הורים ,מורים, מנהל, מפקח ואף משטרה. לסיכום : עיסוק באומנויות לחימה כחלק מתוכנית הלימודים בביה"ס יכול דווקא להפחית את האלימות בקרב בני הנוער. קיום שיעור כזה במהלך שעות הלימוד מגדיר מסגרת, במקום ובזמן, שבה הוצאת האגרסיות הינה לגיטימית ורצויה, ומדגיש כי היא אינה לגיטימית מחוץ לשיעור. הדגשת האספקט החינוכי במהלך השיעור (סבלנות וסובלנות, תקנון, שמירת גבולות) תדגיש כי הפעילות הלחימתית הינה נורמטיבית היות והיא נעשית תוך הקפדה על חוקים וערכים. תלמידים שימשיכו לעסוק בספורט זה מעבר לשעות ביה"ס, יהפכו אותו לחלק חשוב בעולמם והדבר יפחית את עיסוקם בפעילות לא נורמטיביות. עבור אלה שיתגלו ככישרון פוטנציאלי בתחום יהווה הדבר מנוף להצלחה בעתיד ותקווה ליציאה מהשכבה הסוציאלית הנמוכה בה נמצאים. הילדים הם של כולנו והם דור העתיד שיצטרך להמשיך ולבנות את מה שאנו המבוגרים עוד לא סיימנו. אך אם לא נדע כחברה,כאנשי חינוך וכעוסקים באמנויות לחימה לטפח ולחנך את דור העתיד נמצא את עצמנו בחברה יותר אלימה ולא סובלנית. מאת קוריאל רוני מייסד העמותה סא"ל- "לקידום ילדים ונוער באמצעות ספורט ואמנויות לחימה"(ע"ר 580469690) איש חינוך ומדריך אמנויות לחימה. ©כל הזכויות שמורות. /http://www.muaythai.co.il [email protected]
המאבק באלימות הנוער באמצעות עיסוק בספורט אמנויות הלחימה. מדינת ישראל בשנת 2006 היא מדינה אלימה. נקודה. אין צורך להכביר במילים שיתארו את האלימות שכולנו חווים בכל תחומי החיים: בבתי הספר, בכנסת ישראל ,במועדונים ,במגרשי הכדורגל ,בתור לקופה בסופר, בהמתנה לרופא ואף בביתנו שאמור להיות מבצרנו. כולנו חווים את האלימות הזאת יום יום,שעה שעה ומספיק לפתוח עיתון או להאזין לרדיו ופשוט להתבייש, לחשוש ,להיזהר ולחכות לרגע שבו נהפוך לקורבן או תוקפן כי זוהי האווירה הכללית-"כל דאלים גבר". על האלימות הכללית בחברה אתן למחוקקים, לקרימינולוגים ,פסיכולוגים, אנשי חוק ומשפט לדבר, לטפל ולחוקק. אני רוצה להעלות הצעה שתתרום להפחתת האלימות. אנשי חינוך ומורי אמנויות לחימה יכולים לתקן ולשפר את המצב באמצעות תקציבים מינימאליים אך בתמיכה של מוסדות החינוך , מנהלים, מורים, מועצות מקומיות ובעיקר ראשי ערים ושרת החינוך התרבות והספורט. התוכנית שאני מציע היא כדלקמן: הכנסת העיסוק באמנויות לחימה על שלל גווניה לתוך מוסדות החינוך, כחלק תלוי או בלתי תלוי, ממערך שיעורי הספורט בבית הספר וכחלק משעות הלימוד בכל מוסד חינוכי . מאמן ,מורה שמתמחה באמנות לחימה, ידגיש במהלך האימון את האספקט החינוכי, הספורטיבי וההגנתי. התלמידים בזמן השיעור ילמדו ערכים של הקשבה. ילמדו לקבל מסגרת חברתית וגבולות של מותר ואסור. יבינו את החשיבות של העיסוק בספורט בכלל ואמנות לחימה בפרט. המאמן יקפיד על אימון בטיחותי וידאג לאווירה חברית וספורטיבית. התלמידים יוכלו להתגלגל, לבעוט בשקי אגרוף ובכריות אימון. לתרגל יחד עם בני כיתתם שלל תרגילים וטכניקות שנלמדו. לשלב מוסיקה קופצנית בזמן האימון וליצור אווירה כיפית ומאתגרת ובכך להוציא אגרסיות , תסכולים ,וחרדות. לתלמידים תהיה מטרה ברורה והיא להתקדם בתחום הספורטיבי,המקצועי והאישי. להביא הישגים, להתחזק נפשית וגופנית, להזיע ,להוציא אגרסיות ,לשרוף קלוריות והכי חשוב להיכנס לכיתה רגוע ושלו בידיעה שאת כל הכעסים והתוקפנות השארנו מאחור באולם הספורט הבית ספרי. התלמידים שיעסקו בספורט אמנות לחימה בזמן בית הספר יוכלו להתאמן גם בשעות אחר הצהריים בתחום שאותו בחרו ובכך יתמידו וימצאו מסגרת ספורטיבית שתרחיק אותם מעישון של סיגריות ונטילת סמים, ומבילוי בפאבים ומועדונים עשנים ומזמיני צרות עד אור הבוקר. העיסוק הספורטיבי יגביר את המוטיבציה בקרב המתאמנים לשמור על גוף בריא וכושר בידיעה שלמחרת יש להם תחרות חשובה וכל סטייה מתוכנית אימון עלולה לפגוע בהישגיהם. נערים משכבות מצוקה, עולים חדשים ,תלמידים עם בעיות קשב וריכוז יוכלו להתאמן ,להתקדם ולהתפתח בענף הלחימה אותו יבחרו ובכך יתמקדו בתחום שייתן להם פתח להצלחה ותקווה לעתיד. כשהעתיד יראה יותר ורוד רובם יעדיפו את העיסוק הספורטיבי מאשר את הרחוב,הפשיעה והאלימות. בנות יוכלו להתאמן בענפי אמנויות לחימה שהדגש הינו על הגנה עצמית ופחות על תחרותיות וזירה, ובכך להגביר את ביטחונן העצמי ויכולתם לצאת מסכנות שאולי חלילה וחס יתקלו בהן ברחוב. רק השבוע התבשרנו שנערה בת 16 שלמדה קרטה מגיל צעיר הבריחה תוקף כאשר חזרה מבילוי. כל מי שעוסק בספורט יודע כמה ספורט מרגיע,מאזן את הגוף ואת הנפש על אחת כמה וכמה ספורטאי מקצועי, שמקדיש את כל כולו לתוך הספורט ולא מתפנה לעיסוקים לא נורמטיביים ולא בריאים. אני יודע כעוסק באמנויות לחימה כמה הספורט מרגיע אותי. נוכחות אמן לחימה בין כותלי ביה"ס יקנה הן לתלמידים, הן להורים והן לצוות החינוכי יותר רוגע ובטחון. ניתן במצבים מסוימים להקנות לו בחוק סמכויות אכיפה בכל מצב של אלימות בין תלמידים. מאמן אומניות הלחימה בבית הספר יקריא בכל שיעור את "התקנון" או "האני מאמין" ,שכתבו התלמידים בסיוע המאמן, בנושא מניעת אלימות והגברת הסבלנות והסובלנות כלפי האחר. המאמן והצוות החינוכי בבית הספר יתייחסו באפס סובלנות ולא יקבלו בשום אופן אלימות הן מילולית והן פיזית. אני מאמין שעצם העיסוק באמנות לחימה ושילוב תלמידים מכל המגזרים יוריד את האלימות בבית הספר וברחוב ברגע שיתקיימו כמה תנאים: 1.הכנסת ענפי אומנויות הלחימה כחלק מתוכנית עבודה שנתית בכל מוסד חינוכי. 2.שילוב מורים גברים ,מאמנים ומדריכי אמנויות לחימה, כחלק מצוות ביה"ס. (מרבית המורים היום הינן נשים, והדבר יוסיף דמות גברית למחנכי ביה"ס). דבר אשר יגרום לנוער הזדהות עם צד גברי מאופק ,נורמטיבי וספורטאי. 3.התמיכה של מוסדות החינוך ,מנהלים,מפקחים והשרה הממונה על החינוך והספורט תתבטא: בהקצאת שעות לימוד, הקצאת מקום לימוד שמצויד בציוד הנדרש, פתיחת חוגים אחרי הצהריים במחירים מסובסדים,קיום ימי עיון ,סמינרים וקייטנות בבתי הספר . 4.תמיכה של גופים התנדבותיים, עמותות ,מפעלים ונדבנים בקידום אמנויות לחימה ,סיוע בקיום תחרויות ספורטיביות ועזרה בקניית ציוד לתלמידים משכבות סוציו אקונומיות נמוכות. 5.הפניה של תלמידים טעוני טיפוח, בעלי לקויות רגשיות ופיזיות לעבר העיסוק בספורט דבר שיקנה להם פתח להצלחה בעתיד והרגשת שייכות והזדהות. 6.אפס סובלנות בבית הספר הן מצד התלמידים והן מצד הצוות החינוכי לאלימות לסוגיה. 7.מתן סמכויות אכיפה ותמיכה מהצוות החינוכי למורה- מאמן ,בכל הנוגע לאלימות התלמידים. הטיפול בילד האלים חייב לבוא בשיתוף כל הגורמים קרי הורים ,מורים, מנהל, מפקח ואף משטרה. לסיכום : עיסוק באומנויות לחימה כחלק מתוכנית הלימודים בביה"ס יכול דווקא להפחית את האלימות בקרב בני הנוער. קיום שיעור כזה במהלך שעות הלימוד מגדיר מסגרת, במקום ובזמן, שבה הוצאת האגרסיות הינה לגיטימית ורצויה, ומדגיש כי היא אינה לגיטימית מחוץ לשיעור. הדגשת האספקט החינוכי במהלך השיעור (סבלנות וסובלנות, תקנון, שמירת גבולות) תדגיש כי הפעילות הלחימתית הינה נורמטיבית היות והיא נעשית תוך הקפדה על חוקים וערכים. תלמידים שימשיכו לעסוק בספורט זה מעבר לשעות ביה"ס, יהפכו אותו לחלק חשוב בעולמם והדבר יפחית את עיסוקם בפעילות לא נורמטיביות. עבור אלה שיתגלו ככישרון פוטנציאלי בתחום יהווה הדבר מנוף להצלחה בעתיד ותקווה ליציאה מהשכבה הסוציאלית הנמוכה בה נמצאים. הילדים הם של כולנו והם דור העתיד שיצטרך להמשיך ולבנות את מה שאנו המבוגרים עוד לא סיימנו. אך אם לא נדע כחברה,כאנשי חינוך וכעוסקים באמנויות לחימה לטפח ולחנך את דור העתיד נמצא את עצמנו בחברה יותר אלימה ולא סובלנית. מאת קוריאל רוני מייסד העמותה סא"ל- "לקידום ילדים ונוער באמצעות ספורט ואמנויות לחימה"(ע"ר 580469690) איש חינוך ומדריך אמנויות לחימה. ©כל הזכויות שמורות. /http://www.muaythai.co.il [email protected]