עיפות

הילית111

New member
עיפות

עיפות וריקון מאנרגיות שבת שלום לכולם וסליחה מראש על האורך... הרבה זמן אני רוצה לכתוב התיעצות בנושא זה ורק עכשו הגעתי לזה בני יחידי המלאך הקטן שלי כבר בן חודשיים וחצי ואני עייפה. יותר מדויק תשושה ודי מרוקנת מאנרגיה כולם אומרים שכאשר התינוק ישן תשני גם את אבל זה בלתי אפשרי תמיד יש משהו בבית לרחוץ בקבוקים , למלא מחלק מנות, כביסות, קצת ניקיונות, ועוד ועוד. קשה לי למרות שלכאורה לא אמור להיות כי זה בני היחיד ורק לו אני צריכה לתת את תשומת הלב, בנוסף אני בחופשת לידה שהארכתי עד ספטמבר כך שאני לא עובדת וגם הלילות מצויינים (קם בין פעם לפעמיים בלילה לאוכל ומיד נרדם) אבל עדיין הטיפול בבני הרבה הרבה יותר קשה מכל עבודה (ואני שנים רבות עבדתי שעות רבות בלי סוף) ממש לא מבינה איך הורים ליותר מילד אחד (ועוד עם הפרשים קטנים) מסתדרים. או במילים אחרות מה אני אולי עושה לא נכון? למרות כל מאמציי אני עדין לא מספיקה וכביסה לא מקופלת הבית לא נקי כמו פעם ועל דברים אישיים שלי בכלל אין מה לדבר (דוגמא למשל לקרוא עתון בנחת בשישי אחהצ עם כוס קפה..). וזה לא שאני פרפקציוניסטית או משהו פשוט הדברים הבסיסיים שיהיה נעים בבית לתינוק ולנו. קשה לי עם הביטול הטוטלי של הצרכים שלי מול צרכי התינוק לזה לא התכוננתי כלומר לא ידעתי עד כמה הנושא הזה מהותי. אני מטפלת בבני בכל המסירות והאהבה ותמיד שואלת שאלות על כל פיפס שקשור אליו בכל הפורומים כי אני רוצה כמו אמא הכי טוב בשבילו אבל קשה לי עם זה שלמשל אני צריכה לשרותים או רוצה להתקלח ובדיוק בני בוכה או שאני הולכת איתו ברחוב והוא בוכה ללא סיבה ניראית ואני מוצאת את עצמי מחזיקה בו ביד אחת וביד שני גוררת עגלה ומביטה באמהות שהתינוק יושן בעגלה..... שלא יובן לא נכון אני מאוהבת בבני המקסים ואין לי על מה להלין יש לי בן בריא מקסים בעל אוהב ותומך אבל קשה. בעלי עובד הרבה שעות ועושה מעל ומעבר אבל שוב אני לא יכולה לצפות ליותר מדי כי הוא עובד וחייב לישון כמו צריך מה גם שאני עוד לא חזרתי לעבוד והוא המפרנס העיקרי כרגע. אני מודה יחד עם זאת כי בני פעיל במשך היום –ישן פה ושם חצי שעה ובלילה ישן טוב כלומר בערך בשמונה בערב ולפעמים לפני כן האכלה אחרונה ואז באחת בערך האכלה נוספת ושוב בחמש כלומר מבחינת הלילות הכל טוב ויפה אבל ביום קשה לי כי הוא כמעט לא ישן. העייפות שדיברתי עליה גורמת לי להיות טיפה עצבנית ואני נורא רוצה להיפטר מהעצבנות הזו וחרדה כי חלילה בני יחוש בה (אומרים שהם חשים הכל ) אבל מה עושים? אני לוקחת טיפות רסקיו רמדי שמאוד עוזרות –אולם האם יש ממשפחת פרחי בך משהו שיעזור נגד השחיקה הזו ? משהו שיטעין אותי באנרגיה? ראיתי בס.פ שממשפחת רסקיו רמדי יצאו עוד כמה מוצרים שמטפלים בדברים ספציפים (שינויים בחיים למשל )מישהי מכירה אותם או יכולה להמליץ מה יכול לעזור לי? אני יודעת שכולם אומרים שברגע שהתינוק בן שלושה חודשים וגם מגיב יותר לסביבה חיוכים וכולי יותר קל אבל מה עושים בינתיים ? אני גם פוחדת מנושא השיניים שכמה אנשים כבר טרחו לומר לי שבהשוואה לכאבי בקיעת השיניים כאבי הגזים –(שבני סובל מהן בשעות הערב כמו רוב התינוקות ) זה ממש משחק ילדים. וכאבי השיניים כואבים להם הרבה הרבה יותר וזה נמשך גם לאורך הרבה יותר זמן ולילות שלמים צפויים לי ללא שינה –זה נכון? אשמח לשמוע עצות מנסיון הורים טריים וגם אלו שיש להם יותר מילד אחד על תחושותיי (ועל הדרך גם על נושא השיניים מה עוזר. איזה מוצר ובכלל איך להתכונן להתמודדות עם נושא זה) תודה וערב נעים לכולם
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ברוכה הבאה למועדון ההורים העייפים... מאד מזדהה איתך... כן, אנחנו כאילו רצות אחרי הרוח- עובדות קשה (את *כן* עובדת, רק בלי משכורת), ובכ"ז על פני השטח לא רואים את פירות העבודה הזאת, כאילו לא עשינו כלום...אז למה לעזאזל זה מתיש כ"כ?! לא נראה לי שאת עושה משהו לא נכון. ככה זה. להיות הורה במשרה מלאה, זו עבודה קשה. עם ילד ראשון, נוסף לזה גם השוק שתיארת היטב- לאן נעלמו חיי? לאן אני נעלמתי? אף אחד לא מכין אותנו לטוטאליות הזאת. אולי גם אי אפשר להתכונן לקראתה. היום, כשאני בסרט הזה פעם רביעית, אנני עדיין מותשת, אבל למרות שיש עוד שלושה ילדים, זה לא קשה פי 4. אפשר להגיד שיש התמקצעות כלשהי, לומדים לעשות ג'אגלינג בין כל הילדים... יש רגעי משבר, כשהעייפות הפיזית והנפשית מכריעה אותי, ואז אני מוצאת כמה רגעים לעצמי כדי לבכות קצת, לשטוף פנים ולשטוף את העיניים בארבעת הנסיכים היפים שלי../images/Emo99.gif. מה לעשות? אם רסקיו עוזר לך, יופי. מעבר לזה, לדעת שהקושי הוא חלק מכל דבר ששווה משהו, ואין ספק שחווית ההורות שווה הרבה. ולהתעקש לקבל עזרה../images/Emo70.gif אם בעלך לא יכול, אולי מישהו אחר במשפחה? אם לא, קחי שמרטף! את חייבת לטפל בעצמך, גם למען עצמך, וגם כי כנראה שתמשיכי להיות המטפל העיקרי בבנך. נכון, בגיל 3 חודשים מגיעים לאיזון כלשהו, אבל כפי שאמרו לך- תמיד יש סיבה למסיבה...גזים, שיניים, או חלומות רעים בלילה. הילד תמיד יזדקק לך ולאנרגיה שלך, אז את חייבת לתחזק את עצמך. ככה אי-אפשר להמשיך שנים. קחי שמרטף, ולכי לישון. בשלב השני- קחי שמרטף וקיראי עיתון בנחת או עשי כל פעילות אחרת שעושה לך טוב, שמחזירה לך את עצמך. ובלי רגשי אשמה ../images/Emo13.gif - את עושה את זה גם למען בנך- את שומרת על אמא שלו בריאה, שמחה וחזקה.
 

aviah

New member
לרבע את המעגל

מזדהה עם הכל ומוסיף שגם כשהילד החדש מתחלק בין שני ההורים יש לפעמים תחושה של עייפות אינסופית. אני חושב שהדרך להיחלץ מהמצב שאת מתארת היא לרבע את המעגל - כלומר למצוא משאבים במקום שלא חשבת שהם נמצאים. המקום הראשון שעולה על דעתי הוא בעלך, אבל כמובן שהדברים מתנים ממשפחה למשפחה, וכו'. עבודה זה חשוב, אין ויכוח על כך, אבל האם אתם בטוחים שאין מצב הוא יעזור לך יותר שעות כשהוא כן בבית? מה עם סופישבוע? יש מצב לחצי יום חופש בורך אחת לשבוע? אני לא מדבר רק על שעות שינהנ אלא על זמן שלך עם עצמך? מה עם ההורים שלך, ושלו? אפשר להיעזר בהם מדי פעם לכמה שעות בבוקר / אחר צהרים / ערב? אפשר לתת להם אותו כדי להיות קצת עם עצמך, או עם בעלך? העיקרון לדעתי, הוא שיש משאבים זמינים גם המקומות שכרגע נראה לך שאין.
 

sagigo2

New member
מנסיוני הדל...

היום דגן בן 3 חודשים! רק עכשיו אני מרגישה שהדברים מתחילים להסתדר לי ודגן ילד מאוד נוח
אז קודם כל , בעלי מאוד עוזר (מוזר לי להשתמש במילה הזו כי זה לא שהעבודה אמורה להיות רק שלי והוא עוזר לי...) , מקלח אותו , מאכיל ועד לפני שבוע העסיק את דגן כל פעם ששאבתי (שאבתי מלא - כל 4-6 שעות בערך). הכנסתי את דגן לשגרת יום ומאז הכל יותר קל לי ואני גם מזהה יותר מה הצרכים שלו , למשל , מזהה מהר כשהוא עייף וכך לא מתבזבז זמן שהוא מקטר על הידיים - אני ישר משכיבה אותו וכולנו מרוצים. אני מאוד ממליצה לך גם להתחיל , בעיקר ללמד אותו להרדם לבד (כלומר , ללא טיול בעגלה או נדנודים אינסופיים) , זה מוריד המון מהלחץ שלי. אני מדברת אל דגן ומסבירה לו את המצב - כשאני לא יכולה לשאת אותו בידיים יותר וגם לא במנשא אני אומרת לו שאמא עייפה ועכשיו נלך רק בעגלה ופתאום הוא נרגע ומסכים להיות בעגלה. ואני לומדת להכיל את הבכי שלו ובעיקר מתחילה להבין שאי אפשר להיות מושלמים - לפעמים הצרכים שלי באים לפני הצרכים שלו וצריכים למצוא את הקו שבו הצרכים של שנינו באים לידי ביטוי. אם אני צריכה לשרותים ואני לבד בבית אז אני אלך והוא יבכה... אני כמובן יעשה זאת כמה שיותר מהר אבל בטח לא יהרוס את הבריאות שלי בגלל 2 דקות בכי , הרי דגן צריך אמא בריאה שתטפל בו. או אם כואב לי הגב אז אני לא ארים אותו על הידיים כל היום. אם אני צריכה להכין לו אוכל והוא בוכה מרעב אני מבינה שזה בסדר , הוא מספר לי על המצוקה שלו ואני פשוט מכינה הכי מהר שאני יכולה ומנסה להרגיעו בינתיים. והכי חשוב - מיום ראשון הזה יש לי עזרה - שעה- שעתיים ביום ע"י תיכוניסטית שמשחקת איתו ומטיילת איתו וכך יש לי זמן לעצמי קצת ואני יכולה לשטוף בקבוקים בנחת. למרות שאני כבר יכולה להסתדר בלי זה אני מעדיפה לקבל עזרה כי מגיע לי זמן לעצמי. את חייבת לארגן את היום שלך - תכיני את האוכל שלך יום קודם בערב , תקני מלאי גדול של בקבוקים כך שלא תצטרכי לשטוף באמצע היום , תעשי כביסות אחרי שהתינוק הולך לישון ואז גם תתרחצי בעצמך. וממליצה גם להסתובב עם עוד אמהות טריות , לדבר איתן ולפרוק את הרגשות והמחשבות - זה מאוד עוזר. בהצלחה
 

הילית111

New member
הי

תודה את כל מה שאמרת אני עושה יש לי מלא בקבוקים מלא מחלקי מנות וכו פשוט קשה לי עם השינוי .. אבל אין ספק שיותר טוב עוד מעט גם בני בן 3 חודשים ויש שינוי לטובה גם לך זה ילד ראשון<?
 

sagigo2

New member
כל כך מבינה אותך ../images/Emo13.gif

לי לקח המון זמן לקבל את השינוי הזה... זה ילד ראשון שלי ועברתי בין חופש מוחלט לעבדות מוחלטת , והיו לנו כל כך הרבה צרות עם ההנקה אז גם היינו נוסעים כמה פעמים בשבוע ליעוץ וזה בכלל תרם לחוסר שגרת יום. אח"כ ויתרתי על ההנקה בלת ברירה והתחלתי רק לשאוב וזה תרם להמון ריבים ביני לבין הבעל ודכאון שלי - לקח לדברים המון זמן להסתדר. אבל בסוף הכל הסתדר ולפני שבוע עברנו סופית לתחליפים ואפסנתי את המשאבה ומאז אני מרגישה שנולדתי מחדש - סוף סוף יש לי זמן לעצמי ובעלי לא חייב לבוא להיות עם דגן כל כמה שעות , מה שבהחלט פגם בעבודה שלו. זה מצחיק שאומרים כל הזמן שבגיל 3 חודשים זה תינוק אחר אבל באמת משהו השתנה בגדול בשבוע האחרון! ואולי אני זו שהשתנתה בכלל... העצות הכי טובות שאני יכולה לתת - קחי עזרה ותצאי הרבה מהבית להיות עם עוד אמהות , אפילו אם הוא בוכה. את מוזמנת לרשום לי מה שעובר עלייך , אני מקשיבה בכיף
 
חדשה עם בעיה דומה

היי אני חדשה פה גם רון שלי בן חודשיים ושבוע והוא כמעט שלא ישן לי צהריים השבוע היה ער מ12 עד 10 בלילה הבעיה היא שהוא רוב הזמן בוכה כי הוא בעצם עייף ואז כשמרדימה אותו מנמנם קצת ומתוערר רק בלילה ישן לי טוב אולי פעם פעמיים קם לאכול ונרדם טוב אבל מה לעשות איתו ביום? כבר שבועיים שהוא מאבד סבלנות באוניברסיטה במשחקים הוא פשוט רוצה על הידיים ובמצב של עמידה כזה אני מדברת איתו הוא נהנה אבל אין אפשרות כל היום ככה אני מותשת ויש לו צרחות וואי וואי חחחחחחחח ממש נעשה לי אדום וכבר נחנק רק שאני מורידה אותו אז מה עושים בעצם? זה באמת השתנה לכם ב 3 חודשים? תאמת שאני יחסית רגועה אבל בזמן האחרון אני פשוט שחוקה וכבר שמגיע הערב ואני רוצה זמן לעצמי אני כל כך שפוכה שכבר אני לא מרוכזת אני מרגישה שאני לא מצליחה בכלל להתרכז בכלום אשמח לשמוע אתכם מנסיונכם
 

schlomitsmile

Member
מנהל
שלום לך ../images/Emo140.gif נשמע שהקטן סובל ממשהו שמעיר אותו כל הזמן. אולי שווה לבדוק אם יש לו ריפלוקס.
 
למעלה