עיקר ותפל

[הרהרנית]

עיקר ותפל

ראשית, אני מברכת אותך ישראל על שיחת היעוץ המאוד מעניינת שהייתה לי במחיצתך. אכן, המראה ששמת בפני הייתה עם זוית יחודית ודרכה זכיתי בנקודת מבט יחודית על המקום אני נמצאת כעת. נשארתי עם סימן שאלה קטן שנוגע לעיקר ולתפל. הבנתי מדברייך שבפילוסופיה אין עיקר ואין תפל. אלא לכל עניין יש את אותו המשקל בחיינו. וזה המשקל אותו אנחנו קובעים. האם הבנתי נכון את הנקודה? ואם זה אכן זה כה, האם המשימה האישית היא לאתר את המקומות בהם אנחנו נותנים משקל גדול ואז לא לשפוט אותו במונחים של עיקר אלא במונחים סוביקטיביים לעניין? מקווה שאני מובנת... אשמח לתוספת אור על הנקודה.

 

[ישראל שורק]

הרהרנית יקרה: רגע... לאט לאט!

מה שלומך? קודם כל תודה על הברכות. אשמח מאוד לשמוע שהעניינים שלך זורמים על פי המתוכנן. אני שב ומדגיש שלמרות שיש לנו נטייה להיות מחזאים ובמאים של הסצנות העיקריות שאנו משחקים בהם- בה בעת יש לנו נטייה ללהק את עצמנו לתפקיד ניצבים ולא שחקנים ראשיים וזה חבל מאוד... כאמור, אשמח לקבל מסר בעניינך! עכשיו לעצם שאלתך: זה לא שבפילוסופיה בכללותה אין השקפות הנוגעות לעיקר וטפל. אלא יש טענה פילוסופית שההבחנה הזאת אין לה תוקף אובייקטיווי כלל. זאת אומרת שאנחנו יכולים, כמו סיזיפוס שכבול לעונשו הנורא למקד את תודעתנו במישורים שהם לכאורה טפלים. המיקוד הזה מבטל את טפלותם ועשוי להציג את ה"בעיות הנוראיות שלנו" באור הרבה פחות מאיים, הרבה יותר "טפל". (או כמו יואל הופמן, אנחנו יכולים להרהר בשאלה עד כמה קשה למנות ציפורים כהלכה בשעה שהן אינן שרויות במנוחה). משימה אישית אפשרית (זה תלוי בהקשר, הרהרנית, ולכן הייתי מוותר על הא הידיעה) היא אכן לאתר את המקומות שאנחנו מחשיבים כ"עיקר" ולערוך ניסוי פילוסופי - קיומי: לבחון את אותם המקומות, אותן הבעיות, באור שיציג אותן כעניין שולי של בעיה עיקרית אחרת. או דרך מעט אחרת: בזמן שאנחנו מטפלים בעניינים "גדולים", "עיקריים"- להתייחס אליהם כלא יותר משמעותיים מריבוא עניינים אחרים המקיפים אותנו (כמו טעמו של תה הצמחים, דומיית הלילה, סולמות, פריחת הנוריות, ומילים מדהימות כמו אזדרכת). זאת אומרת לטפל בהם, בעניינים הגדולים בתשומת לב ובדייקנות... אבל להבין את טפלותם היחסית בה בעת שמייחסים להם "עיקר". כי הבעייה הגדולה של היום תיזכר בעתיד רק כעוד נקודת ציון הרומצת בזיכרון ונאבקת על זכותה להישאר בו.

 

[הרהרנית]

אזדרכת...ותה צמחים

איזו יופי של דוגמאות להמחיש את מה שגם משמעותי. למיטב הבנתי, לפי הזן, היכולת להנות מהגלגולתה של מילה על קצה לשוננו היא היכולת האמיתית לחוויה של אושר. ואני תוהה...האם יש לי מקור מוגבל של אנרגיה? זמן? כוחות נפשיים ומנטליים? או שמא המאגר הוא כמעט בלתי נגמר וככל שאתאמן יותר , הן בהגברת המודעות שלי והן בטיפול בקשיים שלי, הרי שהמשאבים יגדלו? כי אם יש לי מנה מוגבלת, האם אני חייבת למקם סדר עדיפיות לטובת ענינים של פרנסה וגידול ילדים לעומת הנאה הצרופה מהחיבור בין השמיים למים ביום חורף שטוף שמש. לעומת זאת, אם אני לא דואגת, הריני יכולה לפעול מתוך היכולת הטבעית והמאוזנת שלי ובכך להקדיש כל כמה שידרש לכל משימה גדולה כקטנה.... ושלומי? טוב מאוד. אהיה איתך בקשר בהמשך השבוע . שבוע שמח ופורימי.