עירוב תבשילין
א. כשחל יום-טוב בערב שבת או ביום חמישי ושישי, אסור לבשל בו לשבת, אלא אם כן יעשה עירוב תבשילין מערב יום-טוב. [שו"ע סי' תקכ"ז סע' א']. ב. עירוב זה מכינים בפת ותבשיל. שיעור הפת כביצה או יותר [54 גרם] ומעלה, וטוב שיהיה ככר שלם. ושיעור התבשיל מכזית [27גרם] ומעלה. וצריך להכין תבשיל שלא יתקלקל עד השבת, ולכן נהגו להכין ביצה קשה. ומי שאין תחת ידו פת, אלא רק תבשיל, יעשה עירוב תבשילין על התבשיל בלבד [שם, סע' ב']. וטוב לעטוף אותם בעטיפה מיוחדת ולהניחם במקום מיוחד שלא יבואו לאוכלם בטעות ביום טוב. ג. מותר להניח עירוב אפילו בין השמשות ויברך בלי שם ומלכות [כה"ח שם ס"ק י']. אמנם אם התפלל ערבית של יום-טוב, ואפילו אמר רק "ברכו", ונזכר, אף-על-פי שעדיין לא שקעה השמש, אסור להניח עירוב, אלא יסמוך על העירוב של רב העיר [בא"ח צו, ד']. ד. ישמור את העירוב עד ליל שבת אחר החשיכה. ומצוה להניחם כלחם משנה, ויאכל את המצה של העירוב כלחם משנה בסעודת שבת, ואת התבשיל בסעודה שלישית [בא"ח שם ב']. ה. טוב להכריז בבית-הכנסת בערב יום-טוב אחרי תפלת שחרית בבוקר וגם לפני תפלת המנחה שמצוה להניח עירוב [אחרונים]. ו. מצוה על רב העיר או על גדול העיר לערב על כל בני העיר הנמצאים ועל אלה שיבואו במשך היום, או על מי שהכין עירוב ואבד לו, או ששכח להכין. הרב מזכה את עירובו לבני העיר על ידי אדם אחר, שאינו מבני ביתו, ואומר לו: "זכה בעירוב זה עבור בני העיר", והוא מגביהו טפח. ואח"כ מחזירו לרב, והרב מברך כנ"ל ומוסיף ואומר: "בדין עירובא וכו' לנא ולכל בני העיר הזאת" [שו"ע שם, סע' ז', י', י"א וי"ב]. ז. מצוה על כל אדם להניח עירוב בעצמו ולא לסמוך על העירוב של רב העיר, [שם סע' ד']. מי שאפשר לו לערב ולא מערב, כי רוצה לסמוך על עירובו של רב העיר נקרא פושע [שם, סע' ז']. ח. גם מי שהניח עירוב, ויו"ט שני ימים חמישי ושישי אסור לו לבשל מיום טוב ראשון לצורך יו"ט שני וגם לא מיום חמישי לשבת. ט. גם מי שהניח עירוב, יקדים להכין את צרכי השבת ולא יכינם סמוך ממש לכניסת השבת [בא"ח שם ח']. י. גם אשה יכולה לעשות עירוב תבשילין ולברך [עיין שו"ע שם סע' א']. יא. אם נזכר בבית הכנסת שלא הניח עירוב תבשילין, ישאל שאלת חכם, האם יכול לעשות עירוב במקום או יסמוך על העירוב של רב העיר [עיין כה"ח שם ס"ק ט"ו].
א. כשחל יום-טוב בערב שבת או ביום חמישי ושישי, אסור לבשל בו לשבת, אלא אם כן יעשה עירוב תבשילין מערב יום-טוב. [שו"ע סי' תקכ"ז סע' א']. ב. עירוב זה מכינים בפת ותבשיל. שיעור הפת כביצה או יותר [54 גרם] ומעלה, וטוב שיהיה ככר שלם. ושיעור התבשיל מכזית [27גרם] ומעלה. וצריך להכין תבשיל שלא יתקלקל עד השבת, ולכן נהגו להכין ביצה קשה. ומי שאין תחת ידו פת, אלא רק תבשיל, יעשה עירוב תבשילין על התבשיל בלבד [שם, סע' ב']. וטוב לעטוף אותם בעטיפה מיוחדת ולהניחם במקום מיוחד שלא יבואו לאוכלם בטעות ביום טוב. ג. מותר להניח עירוב אפילו בין השמשות ויברך בלי שם ומלכות [כה"ח שם ס"ק י']. אמנם אם התפלל ערבית של יום-טוב, ואפילו אמר רק "ברכו", ונזכר, אף-על-פי שעדיין לא שקעה השמש, אסור להניח עירוב, אלא יסמוך על העירוב של רב העיר [בא"ח צו, ד']. ד. ישמור את העירוב עד ליל שבת אחר החשיכה. ומצוה להניחם כלחם משנה, ויאכל את המצה של העירוב כלחם משנה בסעודת שבת, ואת התבשיל בסעודה שלישית [בא"ח שם ב']. ה. טוב להכריז בבית-הכנסת בערב יום-טוב אחרי תפלת שחרית בבוקר וגם לפני תפלת המנחה שמצוה להניח עירוב [אחרונים]. ו. מצוה על רב העיר או על גדול העיר לערב על כל בני העיר הנמצאים ועל אלה שיבואו במשך היום, או על מי שהכין עירוב ואבד לו, או ששכח להכין. הרב מזכה את עירובו לבני העיר על ידי אדם אחר, שאינו מבני ביתו, ואומר לו: "זכה בעירוב זה עבור בני העיר", והוא מגביהו טפח. ואח"כ מחזירו לרב, והרב מברך כנ"ל ומוסיף ואומר: "בדין עירובא וכו' לנא ולכל בני העיר הזאת" [שו"ע שם, סע' ז', י', י"א וי"ב]. ז. מצוה על כל אדם להניח עירוב בעצמו ולא לסמוך על העירוב של רב העיר, [שם סע' ד']. מי שאפשר לו לערב ולא מערב, כי רוצה לסמוך על עירובו של רב העיר נקרא פושע [שם, סע' ז']. ח. גם מי שהניח עירוב, ויו"ט שני ימים חמישי ושישי אסור לו לבשל מיום טוב ראשון לצורך יו"ט שני וגם לא מיום חמישי לשבת. ט. גם מי שהניח עירוב, יקדים להכין את צרכי השבת ולא יכינם סמוך ממש לכניסת השבת [בא"ח שם ח']. י. גם אשה יכולה לעשות עירוב תבשילין ולברך [עיין שו"ע שם סע' א']. יא. אם נזכר בבית הכנסת שלא הניח עירוב תבשילין, ישאל שאלת חכם, האם יכול לעשות עירוב במקום או יסמוך על העירוב של רב העיר [עיין כה"ח שם ס"ק ט"ו].
