חוכא האִטלולי
New member
עית לאהויב ועית לשנואי
אתרע מזלי (םתאאם) ושמעתי הערב פרק חזנות ברדיו. אחד הקטעים היה הפרק הידוע מתוך קוהלת: עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום וגו'. הקטע הושר במקביל ע"י שני חזנים , האחד מעדות הספרדים ומשנהו מעדות אשכנז. מה ששמעתי מבן אשכנז היה לשון סורסי, כרשום בכותרת, ולעומתו שורר בן ספרד את אותו קטע, תאווה לאזניים. כנגד מה דברים אמורים? דומה עלי ששמעתי בעניין קביעת המבטא שיש להנהיג בין דוברי השפה, עניין שדנו בו רבות דבּרי העברית בתחילת המאה שעברה, שההתלבטות הייתה גדולה, וההחלטה להנהיג את המבטא הספרדי הייתה שרירותית למדי. והנה בשומעי זה בצד זה את שני המבטאים באופן שכה המחיש לי את יתרון המבטא הספרדי, התחדדה אצלי השאלה, מדוע לא היה זה מובן מאליו שיש לבחור בו? תודה מראש לפוקחים את עיניי.
אתרע מזלי (םתאאם) ושמעתי הערב פרק חזנות ברדיו. אחד הקטעים היה הפרק הידוע מתוך קוהלת: עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום וגו'. הקטע הושר במקביל ע"י שני חזנים , האחד מעדות הספרדים ומשנהו מעדות אשכנז. מה ששמעתי מבן אשכנז היה לשון סורסי, כרשום בכותרת, ולעומתו שורר בן ספרד את אותו קטע, תאווה לאזניים. כנגד מה דברים אמורים? דומה עלי ששמעתי בעניין קביעת המבטא שיש להנהיג בין דוברי השפה, עניין שדנו בו רבות דבּרי העברית בתחילת המאה שעברה, שההתלבטות הייתה גדולה, וההחלטה להנהיג את המבטא הספרדי הייתה שרירותית למדי. והנה בשומעי זה בצד זה את שני המבטאים באופן שכה המחיש לי את יתרון המבטא הספרדי, התחדדה אצלי השאלה, מדוע לא היה זה מובן מאליו שיש לבחור בו? תודה מראש לפוקחים את עיניי.