אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
עכבישון
הייתי חייבת! בדיוק
- פותח הנושא חנול
- פורסם בתאריך
וואי וואי וואי... אני מקווה שזה
לא הרושם שיצרתי לעצמי - שאני נותן לילדים שלי לבכות ולבכות כי זאת שיטת החינוך שלי... בדיוק להפך...בעצם לא בדיוק להפך... אם אחד הילדים מתעורר באמצע הלילה בבכי, זה מעיד על מצוקה. לפעמים זה רק חלום רע, ואז אפילו לא צריך לקום מהמיטה, כי הם מיד נרדמים לבד. אבל עם הבכי נמשך מעבר ל 20 שניות (אני לא מודד עם סטופר) ברור שקמים בודקים מה מפריע ומרגיעים. החוכמה בהורות, זה לדעת לזהות את סוגי הבכי שלהם ולדעת ממה כן אפשר להתעלם. לדעת לזהות בכי של קיטור (שזה לא ממש בכי...אלא יותר יבבנות) לבין בכי של מצוקה. לדעת לזהות מתי הם עושים הצגות (ולפעמים לדעת מתי לשתף פעולה עם ההצגה ומתי להתעלם). מעולם לא נתתי לילדים שלי להירדם בבכי. כשגמלנו את הקטן מאכילה בלילה, אני ואשתי סיכמנו שלפני שש בבוקר המטבח לא נפתח. וכאשר הוא התעורר בחמש, הוא קיבל מוצץ, בקבוק מים אבל לא אוכל. וגם עם הוא בכה, נשאנו כמה דקות לידו (בלי להוציא אותו מהמיטה) עד שהוא נרגע ונרדם שום (ולפעמים הוא היה מתעורר בשבע אחרי התעוררות בחמש וגם כשהוא התעורר, הוא קישקש לעצמו במיטה ולא בכה בהיסטריה בגלל רעב)). כשהתחלנו להשכיב את הקטן לישון לבד, אז היו מדי פעם קצת יבבות, שכן התעלמנו מהם, כי אחרי 5 דקות הוא היה נרדם (ואני לא מדבר על בכי... סתם יבבות של קיטורים). יום אחד הרגשתי שמשהו שונה בטון של היבבות שלו. וכן הלכתי לראות מה קורה איתו. וכשניכנסתי, ראיתי אותו שוכב על היד שלו. הוא התהפך על יד ולא יכל להזיז אותה... המסקנה מזה היא שצריך לדעת להקשיב להם ולדעת לזהות מצוקה. בסביבות גיל שנה וחצי (אולי קצת יותר) של הקטנה, היא לא הסכימה ללכת לישון לבד ורק בכתה "אבא כאן" , "אבא כאן" ולא הסכימה שאני אצא מהחדר. לי זה לא התאים, שהיא תצטרך אותי כדי להירדם (והיא לא הסכימה שאשתי תיהיה איתה. רק אבא) אז שבוע, כן ישבתי לצידה וגם אז לא עד שהיא נרדמה. באיזה שהוא שלב יצאתי בשקט מהחדר. וכשהיא בכתה, אז חזרתי. אחרי שבוע בערך, כבר ישבתי על יד הדלת של החדש ולא על יד המיטה שלה. ומדי פעם היא היתה מרימה את הראש לוודא שאני עוד שם.. ואז אחרי עוד שבוע, ישבתי מחוץ לחדר שלה על יד הדלת. עד שהיא חזרה להירדם לבד. אני חושב שהורה שמאמץ שיטת חינוך והולך עם השיטה בעיוורון בלי להתאים אותה למשפחה ולסביבה ולילד לא מתאים עדין להיות הורה. לא מזמן היה לנו בעבודה קורס הורות של מכון אדלר. לא הלכתי, אבל היתה אחת שמאוד התלהבה מהקורס וסיפרה איזה כלים מעולים הקורס נתן לה. כשביקשתי כמה דוגמאות, אז היא סיפרה דברים שלי היו ברורים (כמו שנוזפים / מחנכים ילד צריך לרדת לגובה העיניים שלו - מי שצריך קורס בשביל זה - הוא בבעיה...
לא הרושם שיצרתי לעצמי - שאני נותן לילדים שלי לבכות ולבכות כי זאת שיטת החינוך שלי... בדיוק להפך...בעצם לא בדיוק להפך... אם אחד הילדים מתעורר באמצע הלילה בבכי, זה מעיד על מצוקה. לפעמים זה רק חלום רע, ואז אפילו לא צריך לקום מהמיטה, כי הם מיד נרדמים לבד. אבל עם הבכי נמשך מעבר ל 20 שניות (אני לא מודד עם סטופר) ברור שקמים בודקים מה מפריע ומרגיעים. החוכמה בהורות, זה לדעת לזהות את סוגי הבכי שלהם ולדעת ממה כן אפשר להתעלם. לדעת לזהות בכי של קיטור (שזה לא ממש בכי...אלא יותר יבבנות) לבין בכי של מצוקה. לדעת לזהות מתי הם עושים הצגות (ולפעמים לדעת מתי לשתף פעולה עם ההצגה ומתי להתעלם). מעולם לא נתתי לילדים שלי להירדם בבכי. כשגמלנו את הקטן מאכילה בלילה, אני ואשתי סיכמנו שלפני שש בבוקר המטבח לא נפתח. וכאשר הוא התעורר בחמש, הוא קיבל מוצץ, בקבוק מים אבל לא אוכל. וגם עם הוא בכה, נשאנו כמה דקות לידו (בלי להוציא אותו מהמיטה) עד שהוא נרגע ונרדם שום (ולפעמים הוא היה מתעורר בשבע אחרי התעוררות בחמש וגם כשהוא התעורר, הוא קישקש לעצמו במיטה ולא בכה בהיסטריה בגלל רעב)). כשהתחלנו להשכיב את הקטן לישון לבד, אז היו מדי פעם קצת יבבות, שכן התעלמנו מהם, כי אחרי 5 דקות הוא היה נרדם (ואני לא מדבר על בכי... סתם יבבות של קיטורים). יום אחד הרגשתי שמשהו שונה בטון של היבבות שלו. וכן הלכתי לראות מה קורה איתו. וכשניכנסתי, ראיתי אותו שוכב על היד שלו. הוא התהפך על יד ולא יכל להזיז אותה... המסקנה מזה היא שצריך לדעת להקשיב להם ולדעת לזהות מצוקה. בסביבות גיל שנה וחצי (אולי קצת יותר) של הקטנה, היא לא הסכימה ללכת לישון לבד ורק בכתה "אבא כאן" , "אבא כאן" ולא הסכימה שאני אצא מהחדר. לי זה לא התאים, שהיא תצטרך אותי כדי להירדם (והיא לא הסכימה שאשתי תיהיה איתה. רק אבא) אז שבוע, כן ישבתי לצידה וגם אז לא עד שהיא נרדמה. באיזה שהוא שלב יצאתי בשקט מהחדר. וכשהיא בכתה, אז חזרתי. אחרי שבוע בערך, כבר ישבתי על יד הדלת של החדש ולא על יד המיטה שלה. ומדי פעם היא היתה מרימה את הראש לוודא שאני עוד שם.. ואז אחרי עוד שבוע, ישבתי מחוץ לחדר שלה על יד הדלת. עד שהיא חזרה להירדם לבד. אני חושב שהורה שמאמץ שיטת חינוך והולך עם השיטה בעיוורון בלי להתאים אותה למשפחה ולסביבה ולילד לא מתאים עדין להיות הורה. לא מזמן היה לנו בעבודה קורס הורות של מכון אדלר. לא הלכתי, אבל היתה אחת שמאוד התלהבה מהקורס וסיפרה איזה כלים מעולים הקורס נתן לה. כשביקשתי כמה דוגמאות, אז היא סיפרה דברים שלי היו ברורים (כמו שנוזפים / מחנכים ילד צריך לרדת לגובה העיניים שלו - מי שצריך קורס בשביל זה - הוא בבעיה...
אני מסכים איתך לגמרי
אנשים כל כך מתלהבים מהקורסים והשיטות, שלפעמים הם עיוורים לצרכים של הילדים ושלהם, ועוד יותר - לפעמים הם פשוט נאטמים ושוכחים את הדברים שבאים להם אינסטינקטיבית...אבל כל הורה ומה שטוב לו - עוד לא הצלחתי לחנך את עצמי, אז בטח שלא אנסה לחנך אחרים... ורק לשם הבהרה - לא נראה לי שחנול רמזה שאתה מפקיר את ילדיך לבכי עד כלות, אלא שהכתבה מתקשרת לדיון שלכם...
אנשים כל כך מתלהבים מהקורסים והשיטות, שלפעמים הם עיוורים לצרכים של הילדים ושלהם, ועוד יותר - לפעמים הם פשוט נאטמים ושוכחים את הדברים שבאים להם אינסטינקטיבית...אבל כל הורה ומה שטוב לו - עוד לא הצלחתי לחנך את עצמי, אז בטח שלא אנסה לחנך אחרים... ורק לשם הבהרה - לא נראה לי שחנול רמזה שאתה מפקיר את ילדיך לבכי עד כלות, אלא שהכתבה מתקשרת לדיון שלכם...
נכון, בשום פנים ואופן לא היתה רמיזה
פשוט התקשר לי למה שדיברנו, כדוגמא רעה (מדגישה, רעה) למי שמחפש "חוקים" במקום להבין את הילד שלו... אגב, גם אצלנו בעבודה היה קורס של מכון אדלר (אולי אנחנו עובדים באותו מקום), אבל הוא היה כשהייתי בהיריון ולא היה טעם ללכת. אם הקורס יחזור אני בהחלט אשמח ללכת לקורס, לשמוע ולהתרשם, ולקחת מזה מה שמתאים לי, ומה שלא מתאים לי...להשאיר למדריכה. דוקא כם רואה טוב בקורסים, לעיתים הם ממש פותחי עינים- גם לדברים טובים, וגם כדי להכיר את הגבולות שלך-יענו, מה אתה בשום פנים ואופן לא מוכן לעשות, לא משנה באיזה קורס יגידו את זה...
פשוט התקשר לי למה שדיברנו, כדוגמא רעה (מדגישה, רעה) למי שמחפש "חוקים" במקום להבין את הילד שלו... אגב, גם אצלנו בעבודה היה קורס של מכון אדלר (אולי אנחנו עובדים באותו מקום), אבל הוא היה כשהייתי בהיריון ולא היה טעם ללכת. אם הקורס יחזור אני בהחלט אשמח ללכת לקורס, לשמוע ולהתרשם, ולקחת מזה מה שמתאים לי, ומה שלא מתאים לי...להשאיר למדריכה. דוקא כם רואה טוב בקורסים, לעיתים הם ממש פותחי עינים- גם לדברים טובים, וגם כדי להכיר את הגבולות שלך-יענו, מה אתה בשום פנים ואופן לא מוכן לעשות, לא משנה באיזה קורס יגידו את זה...
ועכשיו אבא
New member
בדיוק חשבתי על כך ופירסמתי רשימה
כל נושא "השינה התקינה" הוא פיקציה... ולא נשכתב כאן מה שכתבתי שם כל תינוק ישן לפי צרכיו וער לפי רצונו וגם כשהם בפירוש שמים קצוץ על ההורים - אין מה לעשות...
כל נושא "השינה התקינה" הוא פיקציה... ולא נשכתב כאן מה שכתבתי שם כל תינוק ישן לפי צרכיו וער לפי רצונו וגם כשהם בפירוש שמים קצוץ על ההורים - אין מה לעשות...
ועכשיו אבא
New member
טלו לכם הלינק
למתעצלים... http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=880012
למתעצלים... http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=880012
אני מזמין אותך כל יום בשעה 18:30
לראות את טכס ההשכבה של אלון. אני לא מדבר על מקרים שהוא חולה, אבל בימים כתיקונם, הוא הולך לישון שם את הראש על הכרית שלו, לפעמים לוקח מוצץ ולפעמים לו והולך לישון. לפעמים, כשאחותו הגדולה הולכת לישון ב 20:00, הוא מתעורר, מקשקש איתה קצת וחוזר לישון. עד הבוקר נשבע....
לראות את טכס ההשכבה של אלון. אני לא מדבר על מקרים שהוא חולה, אבל בימים כתיקונם, הוא הולך לישון שם את הראש על הכרית שלו, לפעמים לוקח מוצץ ולפעמים לו והולך לישון. לפעמים, כשאחותו הגדולה הולכת לישון ב 20:00, הוא מתעורר, מקשקש איתה קצת וחוזר לישון. עד הבוקר נשבע....
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.