תוספת קטנה וכמה תיקונים
לבערך במחצית מן הזמן הקהילה הבין-לאומית תמכה במדינת ישראל, שכן על מה יכלה היא להלין? הרי הפעילות הישראלית בלבנון הייתה מתקבלת, ללא כל שמץ של התנגדות- לאו אידיאולוגית, ולאו משפטית. מה גם, כי המאבק בחיזבאללה היה למעשה נחלתו של העולם המערבי כולו. בעיקר בשל שיקולים כלכליים, אך זה נושא לדיון אחר. ציפי לבני לא נראתה ממש במהלך הימים הארוכים, ועל הזירה התקשורתית בעולם השתלטו נתניהו (ראש האופוזיציה אגב), ושאר מסבירנית אשר תקפו והגנו על עמדותיה של מדינת ישראל, כמו גם על שלל פעולותיה בלבנון. אותם הפנסיונרים אשר התחנכו במשרד החוץ, הם אשר ייצגו את ישראל בתקשורת העולמית (דברי המנהיגים לא אמורים להטריד את שיקוליך, אתה אמור להיות מדואג מדברי האזרח הקטן והפשוט בגולה). היכן הייתה ציפי לבני? הייתה היא עסוקה בניסוח הסכם טיוטה מביש ובנסיון למכרו כאילו והיה הצלחה אדירה. היכן היא עכשיו? אין איש יודע. למשרד החוץ, היום אין כל מדיניות, אין מערך הסברה, ולמעשה, המסבירנים כיום, אינם אלא זאטוטים עילגים. לא מזמן פתחתי שרשור באשר לבחור ההוא, "הרצוג", המייצג למעשה את הצד הישראלי בשוויץ ובמדינות רבות הגובלות בה, על שלל אמצעי התקשורת בהן. הוא בחור נחמד, אך כושרו הדקדוקי לוקה בחסר. היכן מערך ההסברה? מערך הסברה יעיל לא נבנה במשרד החוץ מאז ימי נתניהו ושמעון פרס. ציפי לבני לא עשתה דבר במשך כהונתה למען ביסוסו וחיזוקו, ועל כך אני יכול להעיד שהרי אני נוטה לצפות בערוצים הזרים. לפחות לקודמה של ציפי לבני בתפקיד, סילבן שלום, הייתה מדיניות. גם אם כל מדיניותו כללה חיכוכי ידיים עם מנהיגי מדינות ערביות עלומות- הייתה זו אידיאולוגיה. על ציפי לבני לשפר את ביצועיה ולהתחיל בעשייה. אם לא לטובת קדימה מפלגתה, אזי לטובת המדינה. אגב, אל-ג'זירה הפכה לרשת שידור טלוויזיונית בין-לאומית. אתה מודע לסיכון הנובע מן מהלך שכזה? מדוע לא נשמעים קולות ממשרד החוץ המעידים כי משהו אכן מתחולל במקום?
