עכשיו אני מתגעגעת אליהם......
שנים על גבי שנים שהחים שלנו היו עסוקים מאוד לפחות 3פ עמים בשבוע....
מי מסיע מי מחזיר את הילדים שלו מתי יש חוג והוא בטוח יאחר הבעל שלי כי יש אספת הורים, טיול ילדים, מורה קהילתית בית ספר קהילתי..... שנים שתקתי לא היתה לי פרטיות בכלל כשהם באו והיו אבל קיבלתי את זה.... והתרגלתי...
עכשיו הם גדלו והם נורא עסוקים בחיים שלהם בספורט לימודים חברות הוציאו רשיון נהיגה... באים לביקור קצר כזה של כמה שעות ועפים לחיים שלהם..
הבית ריק החדרים שלהם ריקים רוב השבוע שבועיים..... הבגדים פתאום נהיו קטנים בארון הם כבר לא באים עם תיק.... לא צריך להסיע להחזיר להביא....
כשהם באים כולם נורא שמחים הילדים שלנו המשותפים זורחים... אני כבר רצה להוציא עוד עוגה עוד ירקות לסלט.... "אכלנו בבית ועוד מעט אנחנו יוצאים לבלות אל תטרחי כ" מספיק שוקו או תה.... אומר הגדול....
ופתאום שמתי לב שאני ממש מתגעגעת אליהם וכשהם נכנסים אני ישר מתנפלת עליהם בשאלות מה קורה איךב ביתה ספר מה עם המורה ההיא או הזו ומתי האימון.... והם כמו ילדיםש בגיל ההתבגרות נוהמים תשובה לאקונית... מחפשים מה יש במקרר ככה לחטוף מהר... אף אחד לא מבקש קורנפלקס עם חלב... אחד מהם אפילו שם את הכלים שאכל במדיח... נשארתי בלי "עבודה"...
לא ידעתי שהם היו חלק כזה גדול וחשוב בחיים שלי וגדלו ..
אני לא אמא שלהם כמובן אבל הם היו חברים במשפחה הזו 3 פעמים בשבוע ועכשיו בקושי אמא שלהם רואה אותם...
ו2 חדרים ריקים כל הזמן שאני יכולה להפוך אחד מהם למשרד שלי כמו שתמיד חלמתי על חדר משלי בית.... ואני לא מעזה ככה הם עומדים ריקים עם מצעים נקיים ומגבות ריחניות ואז בא הטלפון שהם מודיעים שחבל אבל הם יבואו רק בשבת ולא לארוחת שישי כי יש מסיבה או חברה או אימון כדורגל או בחינה חשובה שהם רוצים ללמוד עם חברים (קבוצות לימוד) וכן אם אפשר לשמור להם אייפד עם טעינה מלאה והם זוכרים שהם צריכים להוריד משחקי מחשב מהאינטרנט לבכור שלי אולי שבוע הבא אין זמן...
בקיצור מתגעגעת אליהם מאוד - כל השנים תמיד הרגשתי כאילו הם איכשהו גונבים לי זמן פרטי משפחתי עם בעלי כל שבת שניה... ככה בקטנה ביני לביני לא אמרתי מילה מעולם לאף אחד על זה לא תמיד היה לי כייף שהם באים אחרי לידה כשהילדיםש לי חולים כשאני עייפה ולא בא לי לבשל או לנקות אחרי שהם הולכים.... עכשיו אני רוצה שזה יחזור ההמולה הרעש הבלגן...
אחרי 11 שנים זה הגיע הגעגוע
עכשיו הם פה הגיעו לפני כמה שעות באוטו החדש שההורים שלהם קנו להם אכלו המון פיצוחים במשחק כדורגל השאירו סלון מחריד מבולגן אני מאושרת עד אין קץ
מי היה מאמין.
שנים על גבי שנים שהחים שלנו היו עסוקים מאוד לפחות 3פ עמים בשבוע....
מי מסיע מי מחזיר את הילדים שלו מתי יש חוג והוא בטוח יאחר הבעל שלי כי יש אספת הורים, טיול ילדים, מורה קהילתית בית ספר קהילתי..... שנים שתקתי לא היתה לי פרטיות בכלל כשהם באו והיו אבל קיבלתי את זה.... והתרגלתי...
עכשיו הם גדלו והם נורא עסוקים בחיים שלהם בספורט לימודים חברות הוציאו רשיון נהיגה... באים לביקור קצר כזה של כמה שעות ועפים לחיים שלהם..
הבית ריק החדרים שלהם ריקים רוב השבוע שבועיים..... הבגדים פתאום נהיו קטנים בארון הם כבר לא באים עם תיק.... לא צריך להסיע להחזיר להביא....
כשהם באים כולם נורא שמחים הילדים שלנו המשותפים זורחים... אני כבר רצה להוציא עוד עוגה עוד ירקות לסלט.... "אכלנו בבית ועוד מעט אנחנו יוצאים לבלות אל תטרחי כ" מספיק שוקו או תה.... אומר הגדול....
ופתאום שמתי לב שאני ממש מתגעגעת אליהם וכשהם נכנסים אני ישר מתנפלת עליהם בשאלות מה קורה איךב ביתה ספר מה עם המורה ההיא או הזו ומתי האימון.... והם כמו ילדיםש בגיל ההתבגרות נוהמים תשובה לאקונית... מחפשים מה יש במקרר ככה לחטוף מהר... אף אחד לא מבקש קורנפלקס עם חלב... אחד מהם אפילו שם את הכלים שאכל במדיח... נשארתי בלי "עבודה"...
לא ידעתי שהם היו חלק כזה גדול וחשוב בחיים שלי וגדלו ..
אני לא אמא שלהם כמובן אבל הם היו חברים במשפחה הזו 3 פעמים בשבוע ועכשיו בקושי אמא שלהם רואה אותם...
ו2 חדרים ריקים כל הזמן שאני יכולה להפוך אחד מהם למשרד שלי כמו שתמיד חלמתי על חדר משלי בית.... ואני לא מעזה ככה הם עומדים ריקים עם מצעים נקיים ומגבות ריחניות ואז בא הטלפון שהם מודיעים שחבל אבל הם יבואו רק בשבת ולא לארוחת שישי כי יש מסיבה או חברה או אימון כדורגל או בחינה חשובה שהם רוצים ללמוד עם חברים (קבוצות לימוד) וכן אם אפשר לשמור להם אייפד עם טעינה מלאה והם זוכרים שהם צריכים להוריד משחקי מחשב מהאינטרנט לבכור שלי אולי שבוע הבא אין זמן...
בקיצור מתגעגעת אליהם מאוד - כל השנים תמיד הרגשתי כאילו הם איכשהו גונבים לי זמן פרטי משפחתי עם בעלי כל שבת שניה... ככה בקטנה ביני לביני לא אמרתי מילה מעולם לאף אחד על זה לא תמיד היה לי כייף שהם באים אחרי לידה כשהילדיםש לי חולים כשאני עייפה ולא בא לי לבשל או לנקות אחרי שהם הולכים.... עכשיו אני רוצה שזה יחזור ההמולה הרעש הבלגן...
אחרי 11 שנים זה הגיע הגעגוע
עכשיו הם פה הגיעו לפני כמה שעות באוטו החדש שההורים שלהם קנו להם אכלו המון פיצוחים במשחק כדורגל השאירו סלון מחריד מבולגן אני מאושרת עד אין קץ
מי היה מאמין.
